הקרב על פלמחים היה רק ההתחלה

עוד רגע והדחפורים היו עולים על רצועת החול הבתולית של חוף פלמחים, כדי להקים שם כפר נופש יוקרתי שרק מעטים מאיתנו היינו זוכים לבקר בו. אבל זה כבר לא יקרה.

הממשלה קיבלה את הצעתו של שר המשפטים, ולמרות שהתוכנית כבר אושרה, היא תוחזר למוסדות התיכנון ותיבחן מחדש לאור חוק שמירת הסביבה החופית, שאוסר בנייה קרוב לקו המים. קשה להניח שהתוכנית הזו תאושר

אבל הסיפור האמיתי של חוף פלמחים אינו משפטי, כלכלי ואפילו לא פוליטי. חוף פלמחים ניצל בזכות חבורת צעירים, שהחליטו לקחת את החוף שלהם בידיים, ולהלחם ביזמים ובמוסדות המדינה, ולנסות להשיב לציבור את מה ששייך לו מלכתחילה.

החבורה שסחפה אחריה את ארגוני הסביבה, נבחרי הציבור, מובילי דעת הקהל והציבור הרחב, היא זו שהובילה לדו"ח החריף של מבקר המדינה בנושא. בעצם - בלי לנשל איש מהקרדיט שמגיע לו - הם אלה שהובילו להחלטת הממשלה הגורלית. כך נרשם ניצחון מוחץ למי שבאמת רואים לנגד עיניהם את רווחת הציבורי - ולא רק את שורת הרווח בסוף החוזה.

צאו מהמרפסת

בזירת המאבקים הסביבתיים אין הרבה ניצחונות - ולכן כשכבר נרשם אחד כזה הוא מהדהד ובולט. סיפור המאבק סביב חוף פלמחים מצטרף לעוד כמה מאבקים שעלו לאחרונה לכותרות.

רק לפני שבוע החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לבחון ברצינות חלופות נוספות להקמת מתקן קליטת הגז הטבעי שתוכנן בחוף דור, בעקבות מאבק עיקש של תושבי המועצה האזורית חוף הכרמל וארגוני הסביבה. השבוע נודע כי הוסר המכשול המשפטי האחרון בדרך להפוך את עמק הצבאים בירושלים לפארק טבע עירוני, פרי תיכנונם ומאבקם של תושבי האזור בתמיכת החברה להגנת הטבע.

מוסר ההשכל מהמאבקים הציבוריים הללו הוא כפול. ראשית, המדינה שבידיה מופקדים הנכסים הציבוריים והטבעיים של כולנו פועלת ללא תכנון רחב ולטווח ארוך, ומפקירה לא פעם את טובת האזרחים בידי יזמים, בעלי הון ופוליטיקאים. שנית, הציבור - אם רק יתעורר וידרוש את מה שנדמה כמובן מעליו - יכול להחזיר לעצמו את המושכות ולהוביל לשינוי. הציבור קובע את גורלו לא רק עם פתק במעטפה פעם בארבע שנים.

אבל אסור לנו לנוח על זרי הדפנה; נדמה שהמאבקים הגדולים עוד לפנינו. ביום חמישי יפגינו אלפים נגד חוק התכנון והבנייה החדש שמקדמת ממשלת נתניהו. ההפגנה תתקיים מול מתחם הולילנד בירושלים - פרויקט שגם הוא עמד במוקד של מאבק סביבתי עיקש. המאבק אמנם נכשל והפרויקט הוקם, אך הפך כעבור כמה שנים לאחד מהסמלים המובהקים ביותר של שחיתות שלטונית והפרת ההבטחה של משרתי הציבור לדאוג לאינטרס הציבורי.

נתניהו טוען שהרפורמה שלו תזרז את הליכי התכנון, ותאפשר "לסגור מרפסת" בקלות. תראו לי מישהו שאוהב ביורוקרטיה ולא יתמוך במהלך שכזה. אבל מאחורי המלים הללו מסתתר שינוי נרחב במערכת התכנון במדינה, שיקטין את השקיפות ויצמצם את ייצוג ארגוני הסביבה במוסדות השונים.

מי ישמור על השטחים הציבוריים מפני יזמים? מי יצעק כשיראה איך לוטשים עיניים על פיסת חוף או גבעה מבודדת, כדי להקים עוד הולילנד או עוד כפר נופש יוקרתי?. זה הזמן בו כולנו צריכים לצאת מהמרפסת אל הרחוב, ולעצור את המהלך שיחסום לנו את האוויר ואת הנוף. הצעירים בחוף הצילו את פלמחים. גם אתם יכולים.