קרקע לשחיתות: ההחלטות החשאיות של המינהל
רוב ההחלטות והדיונים של מינהל מקרקעי ישראל אינם נחשפים כלל לציבור, מה שמותיר אותם באפלה ומבלי שהציבור יכול להתנגד להם. זה בדיוק מה שעשוי להוביל לריבוי החשדות לפרשיות השחיתות שנחשפו לאחרונה
דמיינו שהיה נחשף, כי הכנסת העבירה חוק מבלי לפרסמו ולשתף את הציבור. במצב כזה הייתה נשמעת וודאי התנגדות ציבורית עזה והעניין היה מסוקר בהרחבה בכל אמצעי התקשורת, שכן מדובר במעשה לא חוקי שאין לו מקום במדינה דמוקרטית מתוקנת. אך לצערנו, מה שנראה מובן מאליו בתחומים אחרים, לא הופנם ככל הנראה, בכל מה שהנוגע לתחום המקרקעין.
בדומה לחקיקה, ההחלטות שמתקבלות במינהל מקרקעי ישראל בתחום המקרקעין, משנות מצב משפטי קיים, ומעניקות זכויות או שוללות זכויות שכאלה. אולם בעוד שהליכי החקיקה בכנסת הם שקופים וחשופים בפני הציבור, שרשאי להגיש את עמדתו, להיות נוכח בדיונים ולקרוא את פרוטוקולי הדיונים, שמפורסמים באתר הכנסת. במינהל מקרקעי ישראל לעומת זאת, מרבית ההחלטות אינן מפורסמות ואין כל דרך לדעת על קיומן ולהתנגד להן.
כ-92% מהקרקעות במדינת ישראל הן ציבוריות, אך נמצאות בהליך מסיבי של הפרטה. על מינהל מקרקעי ישראל מוטלת חובה לנהל את הקרקע - הנכס הציבורי הראשון במעלה - בשוויון, בהתאם לעקרונות הצדק החלוקתי ולטובת הציבור בכללותו. מדובר במשימה לא פשוטה עבור מוסד שהמידע והתהליכים בו אינם נגישים ל"אזרח הקטן".
חוסר השקיפות שמינהל מקרקעי ישראל לוקה בו, מתבטא למשל בעובדה, שרק 77 החלטות הנהלה מתוך למעלה מ- 2,655 החלטות שהתקבלו עד כה - זוכות לפרסום באתר מינהל מקרקעי ישראל. בנוסף, החלטות של ועדות המינהל כגון החלטות ועדות פטור, ועדות ביקורת, וועדות משנה - לא זוכות כלל לפרסום, וכך גם פרוטוקולי דיונים בהן מתקבלות ההחלטות, כולל פרוטוקולי דיוני מועצת מקרקעי ישראל.
בין ההחלטות שאינן זוכות לפרסום מצויות החלטות חשובות, שעוסקות לעיתים במגזרים שלמים בחברה, לצד החלטות המעניקות הטבות במקרקעי ציבור לבעלי הון ומוקדי כוח בחברה הישראלית.
מתן זכויות במקרקעין - עשויות להסתכם בסכומי עתק
גם במועצת מקרקעי ישראל המצב רחוק מלהיות אידיאלי. סדרי היום לישיבת המועצה מפורסמים באתר האינטרנט ימים ספורים בלבד טרם התכנסות המועצה, כאשר כל סדר יום גדוש בהצעות החלטה סבוכות ולעיתים לא ברורות אף לבקיאים בתחום.
נסיבות אלה, שמקשות חברי מועצת מקרקעי ישראל בעצמם, מקשות עוד יותר על הציבור, שמעוניין להגיש תגובה הולמת טרם הדיון. יותר מכך, העובדה שפרוטוקולי הדיונים אינם מפורסמים מותירה באפלה את אופן קבלת ההחלטה או המניעים לה.
כאשר מדובר במתן זכויות במקרקעין, מדובר על זכויות שעשויות להסתכם בסכומי עתק. משכך, שיתוף הציבור באופן קבלת החלטות ומתן זכות תגובה להצעות החלטה, הם חלק מהליך דמוקרטי של ניהול דיון חברתי על מדיניות המקרקעין בישראל ועל אופן הקצאת משאב יקר זה.
מעבר לכך, יש להבין שאי פרסום החלטות וחוסר שקיפות מהווים "קרקע נוחה" לגורמים פרטיים ואחרים, המעוניינים להשפיע על ההחלטות שמתקבלות בעניינם. לכל זה מצטרף חוסר נגישות למידע ולתהליכים הנדרשים במינהל מקרקעי ישראל, המצריכים היעזרות במתווכים שונים - "מאכרים", שמנסים מצידם ליצור יחסי תלות או מחויבות של עובדי המינהל כלפיהם.
ייתכן שמצב בעייתי זה הוא בין הסיבות שהובילו לכך, שבשנים האחרונות, אנו עדים ליותר ויותר חשדות לפרשיות שחיתות במינהל מקרקעי ישראל, ששיאן - בפרסומים אודות פרשת "הולילנד" ו"בריכות המלח".
מעבר להיבט האישי של המעורבים בפרשות אלה, נראה כי הדרך הנכונה להתמודד עם תופעות מסוג זה היא בניית מנגנונים שמונעים או לפחות מצמצמים מאוד את האפשרות להישנות פרשיות שכאלו. ייתכן שניהול תקין ושקוף היה יכול למנוע חלק ממקרי השחיתות שפורסמו לאחרונה ואולי גם כאלה שטרם נחשפו.
ככל שתגבר השקיפות וככל שתשתפר היעילות במינהל מקרקעי ישראל, כך ילך ויפחת "אזור הדמדומים", המאפשר את קבלת אותן החלטות פגומות, אלו שמעשירות מעטים בחברה על חשבון נכסים השייכים לכולנו, ושגורעות כספים אדירים מהקופה הציבורית המצומצמת.
הכותבת היא רכזת האגודה לצדק חלוקתי
לפנייה לכתב/ת 
