דיור לצעירים: בפריפריה הייאוש יותר נוח

84% מהצעירים בישראל חושבים כי המדינה אינה פועלת מספיק כדי לעזור לזוגות צעירים בתחום הדיור, וכ-40% פסימיים לגבי סיכויים לרכוש דירה בעשור הקרוב. כך עולה מסקר שיזם ג'וינט ישראל, לקראת יום הצעיר הבין לאומי שיצויין מחר (ה') בעולם על ידי האו"ם.

• מירוץ ללא מוצא: זוג צעיר יכול להשיג דירה?
  

משתתפי הסקר נשאלו אודות מצבם הכלכלי, הפוליטי והחברתי, ועל כוונותיהם ותוכניותיהם לעתיד בישראל. תוצאות הסקר בנושא הדיור מגלות כי מרבית הצעירים סבורים שהמדינה אינה פועלת מספיק כדי לעזור להם בתחום.

בסקר נמצא כי מצבם של הצעירים באזור הפריפריות בדרום ובצפון, טוב יותר מצעירי אזור המרכז בסוגיית הדיור: כ-84% מהצעירים בפריפריות מאמינים כי יצליחו לרכוש דירה בעשור הקרוב, לעומת 34% בלבד מהצעירים באזור המרכז.

העולים החדשים מבין צעירי ישראל, הם הכי פחות אופטימיים לגבי סיכויהם לרכוש דירה בעתיד - רק כמחצית מהם מאמינים כי יצליחו לרכוש דירה ב-10 השנים הקרובות.

"הפסימיות מוצדקת"

"הפסימיות באזור המרכז מוצדקת", טוען גיל גן-מור, עו"ד באגודה לזכויות האזרח וחבר בקואלציית הארגונים לקידום דיור בר השגה. הוא מסביר זאת בשני תהליכים שקרו בשנים האחרונות: "האחד, שוק הנדל"ן לא מספק דיור בר השגה בהיקפים מתאימים ויש מחסור של כ-50 אלף דירות בין מה שצריך לבין מה שנבנה בפועל. הדירות החדשות מאוד גדולות ורבות מהן לא נמכרות בשוק החופשי אלא בהתארגנויות פרטיות. לכן נוצר מצב שמחירי הדיור עולים ולא נראה שיש פתרון.

"התהליך השני הוא שהמדינה, גם בתור מי שמספקת דיור ציבורי וגם מי שאמור לכוון את השוק, נסוגה ובורחת מאחריותה. זה מתבטא בין היתר בתקציב משרד השיכון והבינוי - ב-1999 הוא היה 4.5% מתקציב המדינה, ואילו ב-2008 היווה רק 1.6% מתקציב. גם תקציב הסיוע בדיור של משרד השיכון קטן ב-58% בין 1999 ל-2008.

"בנוסף, יש צמצום של הדיור הציבורי, ביטול מענקים, קיצוץ בחצי של תקציבי הסיוע בשכר דירה ועוד. כל אלה מביאים אותנו למצב של משבר דיור. גם השוק לבד לא פותר את הבעיה וגם המדינה, שאמורה היתה לשמש כרגולטור, לא עושה את תפקידה".

מה כן צריך לעשות?

"כרגע מדובר רק על הגדלת היצע על ידי הצפת השוק במגרשים לבנייה, אבל זה לא מספיק. הפתרון צריך להיות דיור בר השגה, כלומר שהמדינה לא רק מגדילה את ההיצע - אלא גם מסתכלת על הביקוש ובאמצעות תמריצים ותקנות, מאפשרת בנייה של דירות שמתאימות גם לצרכים של משפחות עם הכנסה בינונית ונמוכה, לרבות צעירים בתחילת דרכם. התהליך הזה מתבצע ברוב המדינות המפותחות. באנגליה למשל - 20% מכל הדיור החדש הוא דיור בר השגה. בישראל - המדינה מסרבת לעשות זאת".

"בפריפריה אין תעסוקה"

באשר לתוצאות לפיהן הצעירים בפריפריה אופטימיים יותר באשר לסיכוייהם לרכוש דירה, אומר גן-מור: "בפריפריה הבעיות שונות. נכון שמחירי הדיור זולים יותר, אבל כשמסתכלים על סביבת המגורים - אין תעסוקה ואין שירותים מספיק טובים ובאיכות מספיק טובה לתושב. משום כך, גם אם צעירים מהמרכז היו רוצים לעבור - הם לא רואים בכך אופציה ממשית".

אתי אלוני, מנהלת תוכניות צעירים באזור הדרום מטעם הג'וינט, דווקא אופטימית יותר באשר לעתיד הצעירים בפריפריה: "בערים דוגמת ירוחם, ערד, נתיבות, אופקים, שדרות ודימונה, מושם דגש רב מצד ראשי הערים באיתור והשארת קרקעות לצעירים.

"יש פה שני דברים שחברו יחד: צעירים שעזבו וחזרו, וכתוצאה הם מפעילים לחץ מאסיבי על ראשי הערים לשכנע את המינהל להכשיר קרקעות. ראשי הערים מצידם, רוצים לשמור את הצעירים ובמסגרת זו הם מעוניינים לאפשר להם דיור. אין ספק שקל יותר לעשות זאת במקום קטן מאשר במרכז, שם עלות הקרקעות גבוהה יותר מאשר בנגב. בדרום לצעירים יש כוח והם משתמשים בו".

גם באשר לבעיות דוגמת נגישות ותעסוקה, אלוני מביעה אופטימיות: "כביש 6 והרכבות צמצמו את המרחק בין הדרום למרכז. הבעיה הגדולה יותר כיום זה נושא התעסוקה, אך יש כיום יותר תעדוף ממשלתי להעביר משקיעים לאזור הדרום והצפון".

בסקר השתתפו כ-400 צעירים בגילאים 18-35 מכל הארץ, שפקדו את אחד מ-30 מרכזי הצעירים של הג'וינט, הנותנים להם מענה בתחומים שונים של מעורבות חברתית, השכלה, דיור, תעסוקה, שירות צבאי, תרבות, ועוד. המיזם מופעל בשיתוף : ג'וינט ישראל משרד נגב גליל, משרד הביטחון – היחידה להכוונת חיילים משוחררים, משרד שיכון - שיקום שכונות, משרד הקליטה, משרד החינוך, משרד הרווחה, קרן גרוס, קרן גנדיר וקרן גולד.