פרשת שבוע כלכלית: שורשי הקפיטליזם בתנ"ך
החברה והכלכלה בתקופת המקרא ועד תקופת המלכים נוהלו על ידי המשפחה, השבט והעדה, במטרה לקדם אינטרסים משותפים, ותוך התנגדות למשטר מלוכני ריכוזי. האם יסודות הכלכלה המערבית, כפי שאני מכירים אותה כיום, ננטעו עוד אז?
פרשת השבוע שופטים, היא המקור היחיד בכל המקרא אשר דן במשטר המדיני בישראל. בתנ"ך, וגם במסורת היהודית, ניתן למצוא התנגדות למשטר מדיני המבוסס על שלטון וכפייה. ההתנגדות מבוססת על ההשקפה לפיה השלטון נוהג לנצל את מעמדו לרעה, בין היתר, באמצעות הפקעת רכוש פרטי ומיסוי. כפי שאטען בהמשך, שורשי הקפיטליזם מצויים אפוא בתנ"ך.
פרשות שבוע כלכליות קודמות:
השלטון במקרא
במקרא לא קיימת הגדרה של השלטון, מוסדותיו, כוחו, סמכויותיו והיחסים ביניהם. הדבר היחיד שיש במקרא המרמז על סוג של משטר מדיני הוא שבעה פסוקים בפרשת שופטים המכונים "חוק המלך".
קיים יסוד לסברה כי המקרא אינו מחייב למנות מלך, שכן ההוראה בפרשה אינה מנוסחת כחוק אלא בדרך של נאום ואזהרה. נראה גם כי הניסוח בפרשה - "ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי" - מלמד על חוסר הלגיטימיות של מוסד המלוכה.
ניתן לתמוך בטענה זאת באמצעות מספר ראיות ממקורות אחרים. לדוגמא, במשל יותם (שופטים ט, ז-טו), עולה תפיסה שלילית של משטר מלוכני. במשל זה, הזית, התאנה והגפן הפוריים סירבו למלוך על העצים, ורק האטד, שיח עקר וקוצני, הסכים להתמנות למלך. מהמשל עולה כי רק אנשים ריקים ופוחזים מתמנים לתפקידי שלטון.
אולם, עיקר הביקורת על המשטר המלוכני נמצא ב"משפט המלך" (שמואל א, פרק ח), שם המלך מתואר כעריץ. שמואל מפרט במשפט המלך את הסכנות הגלומות במוסד המלוכה, ומנסה לשכנע את העם שהמלך ינצל אותם, בין היתר, באמצעות הפקעת רכוש וגביית מסים.
אנרכיזם וקפיטליזם במסורת היהודית
הטענה שלי היא שביהדות בכלל, ובמקרא בפרט, קיימים יסודות אנרכיסטיים מובהקים. במונח "אנרכיה" כאן אינני מתכוון לכאוס ואי-סדר, אלא למשטר מבוזר ללא שלטון מרכזי. אכן, המשמעות של אנרכיה ביוונית היא "היעדר שליטים".
נראה כי החברה והכלכלה בתקופת המקרא ועד תקופת המלכים נוהלו על ידי המשפחה, השבט והעדה, לקידום אינטרסים משותפים. השבטים התאגדו יחד בעת צרה, תוך מינוי מנהיג מקומי שיעמוד בראש העם. ההתנגדות במקרא היא למשטר מלוכני ריכוזי, תוך העדפת משטר שבטי מבוזר.
לעמדתי, ההשקפה המקראית מקבילה לגישה הקפיטליסטית הרואה במדינה ישות כפייתית, המפקיעה רכוש באמצעות מיסוי, מפעילה כוח פיזי, כדי להיטיב עם חלק מן העסקים והיחידים על חשבונם של אחרים.
האברבנאל - קפיטליסט בנפשו
רבי יצחק אברבנאל (1508-1437) התנגד למוסד המלוכה ולכל ישות כופה אחרת. האברבנאל טען כי המקרא אינו מחייב למנות מלך, אלא רק מתיר זאת בדיעבד, כעין פשרה מאולצת עם יצרו של האדם לשלטון מדיני. מנגד, הרמב"ם (1204-1138), הוביל את הגישה לפיה המקרא מחייב למנות מלך. לשיטת הרמב"ם, סמכות המיסוי היא המרכזית בניהול המדינה, וחובתו של האזרח לשלם מסים ולאפשר לשלטון להפקיע את רכושו.
אלא, שבניגוד לרמב"ם שהביע עמדה פילוסופית גרידא, עמדת האברבנאל נסמכת על הפרקטיקה. האברבנאל כיהן כשר האוצר של הממלכות קסטיליה ואראגון, והוא הבין היטב בפוליטיקה. לדברי האברבנאל, סמכותו המוחלטת של המלך (או המדינה) תהפוך על פי חוקיותה הפנימית לרודנות עריצה הפוגעת בתושבים. נראה כי האברבנאל תמך במשטר של כלכלת שוק הנקייה מהתערבות והגבלות של השלטון.
אבי נוב הוא ד"ר במיסוי בינלאומי, עו"ד למיסוי ישראלי ובינלאומי ומרצה בבתי-הספר למשפטים ולמנהל עסקים במכללה למינהל. ניתן לפנות אליו במייל: avinov@bezeqint.net
לפנייה לכתב/ת 
