תקציב משרד השיכון נחתך ב-56% בעשור
מעורבות המדינה בתחום הדיור הולכת ופוחתת: מחקר מגלה שחלקו של תקציב משרד הבינוי והשיכון מכלל התקציב קטן בהתמדה, מ-4.5% ב-1999 עד ל-1.6% בלבד ב-2008. נראה כי ההנחה לפיה כוחות השוק יובילו לאספקת דיור הולם לכל - שגויה
השיח אודות מצוקת הדיור ומחירי הדירות הגבוהים הפך ליותר ויותר פופולרי בשנים האחרונות. מעת לעת מוצעים פתרונות שונים למציאות הקשה שנוצרה, שמרביתם מבוססים על ההנחה המוצדקת, שעל המדינה מוטלת החובה לדאוג לדיור הולם עבור שכבות הביניים ושכבות חלשות בחברה הישראלית. חובה אותה המדינה אינה מבצעת כראוי.
מחקר חדש, שנערך מטעם האגודה לצדק חלוקתי על ידי הכלכלן בנימין היימן ומתכננת הערים ד"ר גילת בן שטרית, מוכיח שמעורבות המדינה בתחום הדיור הולכת ופוחתת עם השנים. המחקר: "מדיניות הממשלה בתחום הדיור: שינויים בתקציבי משרד הבינוי והשיכון בעשור האחרון", חושף כיצד קוצץ התקציב של משרד השיכון, באופן משמעותי ואף דרסטי, משנה לשנה.
הממצאים מעניקים למשרד הבינוי והשיכון את הכבוד המפוקפק להיות המשרד שבו חל קיצוץ התקציב הגדול ביותר מבין משרדי הממשלה "החברתיים" שתקציביהם קוצצו.
מהמחקר עולים הנתונים הבאים: תקציב משרד השיכון צומצם בכ-56% (בערכים ריאליים) מתחילת העשור עד לשנת 2008. בתחילת העשור, התקציב לא סבל מתנודות משמעותיות ובשנת התקציב 2002, הגיע תקציב משרד הבינוי והשיכון לשיאו. אולם בשנת התקציב 2003 הופחת התקציב באופן ניכר, כאשר יותר מ-368 מיליון שקל (בערכים של אותה שנה) קוצצו ממנו.
עוד נמצא, כי תקציבי הרווחה קוצצו משמעותית עם ביצוע תוכניתו הכלכלית של מר בנימין נתניהו, שכיהן כשר האוצר דאז, בשנים 2003-2005. יישום רפורמות כלכליות, שכללו קיצוצים בהוצאות הממשלה, בעיקר בתחום הרווחה, והפרטת חברות ממשלתיות השפיעו באופן ניכר על תקציב משרד השיכון, עד שבשנת התקציב 2005, קוצץ תקציב משרד הבינוי והשיכון ביותר מ-3 מיליארד שקל.
צמצומים גם בתקופת הצמיחה
בהתאם למחקר, מגמת הצמצום בתקציבי משרד השיכון נמשכה גם בתקופות שגשוג וצמיחה. בין השנים 2004 ל-2008, המרכיב של תקציב משרד הבינוי והשיכון מכלל תקציב המדינה המשיך לקטון עד כדי כך, שהחלק שהיווה בשנת 1999 4.5% מתקציב המדינה, ירד בתקציב 2008 ל-1.6% בלבד מתקציב המדינה. עיון בהצעת תקציב משרד הבינוי והשיכון ל-2009-2010 מלמד כי מגמת הצמצום המוצגת במחקר נמשכת גם כיום.
הירידה בתקציב משרד הבינוי והשיכון: 1999-2008
בנוסף, המחקר חושף כי בעשור הנסקר, חל צמצום ניכר בהיקף הסיוע הכולל שמעניקה המדינה לתחום הדיור: הממשלה ביטלה את מענקי המקום, הקטינה את תחום הסיוע במשכנתאות והפסיקה לבנות בנייה חדשה לדיור ציבורי. פעולות אלו הותירו את הסיוע לשכר הדירה כמענה המשמעותי היחידי לאוכלוסיה המוחלשת.
מצוקת הדיור הקיימת וממצאי המחקר מלמדים כי ההנחה לפיה כוחות השוק יובילו לאספקת דיור הולם לכל, וכי המדינה אינה צריכה להיות אחראית על שוק הדיור, מוכיחה עצמה שוב ושוב כשגויה.
נראה כי הבעיה המרכזית בתחום הדיור הינה התנערות המדינה מאחריותה, התנערות שאת ביטוייה המובהק ניתן למצוא בתקצוב ההולך ופוחת עם השנים.
תקצוב נמוך, מלבד יכולתו המוגבלת לענות על צרכי האוכלוסייה השונים הנוגעים לדיור, מעביר גם מסר חזק ביותר לגבי החשיבות שמקנה המדינה לתחום הדיור ונכונותה לפתור את מצוקת הדיור שמחריפה עם השנים. כל שנותר הוא לקוות שהממשלה תשכיל ללמוד בעתיד מטעויות העבר ותתחיל לגבש מדיניות ראויה יותר בתחום הדיור.
הכותבת היא רכזת האגודה לצדק חלוקתי
לפנייה לכתב/ת 
