טיול משפחתי: חיים מקיץ לקיץ

דמיינו שמישהו משלם לכם כדי לצאת לחופשה בארצות הברית. לקום בבוקר באמצע היער, לראות ארנבים קטנים שחוצים את השביל ולצעוד לכיוון הנהר שמתפתל לא רחוק מהבקתה שלכם. נשמע טוב, נכון? כך נראה החופש של משפחת ישראלי-שגיב. אמא רוני, אבא גיא וגל הקטן בן ה-21 חודשים. "טוב, זה לא בדיוק חופש. העבודה כאן היא מסביב לשעון", מתקנת רוני. "אבל זו בהחלט הזדמנות לחוויה משפחתית שונה ומיוחדת".

רוני וגיא הם חלק מצוות ההדרכה של מחנה הקיץ של התנועה היהודית רפורמית במערב מסצ'וסטס. רוני עובדת במחנה הזה מדי קיץ, כבר עשר שנים. לפני שנתיים היא מיסדה את הזוגיות שלה עם גיא, מי שאחראי על הפעילויות החינוכיות דרך השטח והאתגר במחנה, וזה הקיץ השני שהם מגיעים יחד עם גל הקטן, שמרגיש שם ממש כמו בבית. במחנה יש כ-500 חניכים בני 9 עד 15, יהודים חברי התנועה הרפורמית, המבלים ביער בשני מחזורים בין ארבעה שבועות כל אחד.

משפחת ישראלי-שגיב: סופרים את הימים לקיץ הבא  

הכתבות הקודמות בסדרה:

• חופשה משפחתית בקארוון
• "נוסעת להודו. לא רוצה - אל תבוא"
• לקחת פסק זמן: טיול משפחתי מסביב לעולם
• טיול לתאילנד: הזדמנות לגלות את הילדים
• טיול בדרום אמריקה: בית הספר של החיים
  

"בעוד כמה ימים, שהכל יסתיים וכל החניכים יחזרו לביתם ואנחנו נטוס בחזרה לארץ, גל לא יבין לאן נעלמו לו 800 אנשים", אומרת רוני בדאגה קלה, כשהיא מסתכלת על הימים שעוד נותרו עד לסיום המחנה. במשך השנה גרה משפחת שגיב בישוב קציר בוואדי ערה. רוני היא סטודנטית לתואר שני להנחיית קבוצות ובגלל קורס קיץ היא יצאה השנה למחנה באיחור קל וקיבלה אישור מיוחד לשלוח את העבודות במייל. לגיא יש חברה לסדנאות אתגר ולמידה חוויתית והוא מתפעל אותה בשלט רחוק בחודשי הקיץ, בהם הוא שוהה במחנה.

כשמדברים עם רוני שומעים שהיא חיה מקיץ לקיץ, ממחנה למחנה. את המסורת הזו היא החלה כאמור לפני 10 שנים, כשנשלחה מטעם הסוכנות היהודית לשמש מדריכת אומנות. לפני 6 שנים היא הכירה את גיא במסגרת עבודה משותפת באגף מחנות הקיץ של הסוכנות. "הוא היה וותיק ממני, עם עבר של 16 שנה במחנות קיץ, תוכניות נודדות של זהות יהודית בארה"ב ואוסטרליה ותפקידי ניהול שונים במחנות קיץ בארץ ובארה"ב. אחרי שני קייצים בנפרד הוא בא לכאן ונשאר. התחתנו במחנה בטקס פרטי ולא רשמי ולפני שנה כבר התחלנו לבוא לכאן עם גל", היא משחזרת.

במשך השנים מילאה רוני שלל תפקידים במחנה. היא היתה מדריכה חברתית, מדריכת אומנות, ניהלה את חדר האומנות שנתיים ושימשה ראש עדה (אחראית על שכבת גיל חניכים ומדריכים). היא ריכזה את תוכנית הכשרת המדריכים והייתה ראש משלחת. השנה היא אחראית על צוותי ההדרכה. את עבודתה היא התחילה בארץ עוד לפני שהחניכים יצאו למחנה והצטרפה אל הצוות ביולי. גיא יצא כבר ביוני מהארץ ורוני וגל הצטרפו אליו למחזור השני. בסוף המחנה, המסתיים ממש בימים אלה, הם ימשיכו לשבוע נוסף של טיול משפחתי מצומצם עד לחזרה הביתה.

 "כשנחזור הביתה, גל לא יבין לאן נעלמו לו 800 אנשים"

טיול ביער בשעות הקטנות

"בימים הראשונים, עוד בטרם התרגל להפרשי השעות, גל היה מתעורר נורא מוקדם ואז היינו יוצאים מהבקתה לראות איך היער מתעורר. לפעמים אנחנו עושים טיול ארוך לעיירה הסמוכה, קונים בייגל לארוחת בוקר ולאחריה כל אחד מאיתנו מתפזר לשגרת היום שלו", מספרת רוני. היא וגיא יוצאים לעבודתם וגל פונה לגן המיועד לילדי הצוות. "בארבע-חמש אני אוספת אותו והוא ממשיך ללוות אותנו בעבודה שלנו".

גל, היא מספרת, לוקח חלק בתפילה כל יום ורוקד ושר יחד עם שאר החניכים והצוות. "הוא מחכה כל השבוע לקבלת השבת של יום שישי ומוקף בכל כך הרבה אנשים שהמושג It takes a village to raise a child מקבל משמעות לגמרי לא מטפורית, מדי יום. כולם איתו, מטפלים בו, משחקים איתו ושומרים עליו".

גל מבין את שתי השפות - עברית ואנגלית. במהלך השנה האחרונה דאגו הוריו למטפלת דוברת אנגלית וכך הוא הגיע לחודשי הקיץ מוכן להשתלב במסגרת. "למדנו מהניסיון של אנשי צוות אחרים שהגיעו מצ'כיה והילד שלהם לא ידע אנגלית והתקשה להשתלב. אז הקפדנו לחשוף את גל לאנגלית במהלך השנה בארץ. חברים שלחו לנו גם סרטים וספרים באנגלית, כך שהוא מבין יפה מאוד", מספרת רוני.

 גל ואבא בסווינג

החיים עם דובים, צבאים ובונים

רוני וגיא עובדים מסביב לשעון. מאחר וגיא אחראי על פעילות השטח של המחנה, הם מקבלים טלפונים גם בלילה. "יום בשבוע יש לנו יום חופש ואנחנו משתדלים לנצל אותו כדי לבלות יחד שלושתנו ולטייל באזור". רוני מספרת שהמחנה ממוקם באיזור הררי בקרבה לערוץ נחל. "יש כאן ארנבים, צבאים ובונים. איפה גל יוכל לראות בעלי חיים כאלה בארץ? אלה לא חיות של פינת חי. אנחנו פשוט חיים בלב הטבע. לפני כמה ימים אפילו ראינו דב במרחק של מטרים ספורים".

התקופה הזו תורמת להם כמשפחה "למרות שנאחנו עובדים קשה, הזמן שיש לנו ביחד טעון בהמון התכוונות, כדי שיהיה ייחודי. אני מרגישה שזה לא כמו לחזור מהעבודה בארץ וללכת לגינה. אנחנו נמצאים המון ביחד ומשקיעים בלהיות יחד. יש לנו שגרה לא שגרתית".

יש גם יתרונות לזוגיות, היא מגלה. "כולם רוצים לעשות לו בייביסיטר, אז אנחנו יכולים לצאת לפעמים לבלות בלי להתחנן לסבתות".

בגילוי לב היא מספרת שבכל קיץ, עם התקרב סיום המחנה, יש סוג של משבר. "החיים כאן הם סוג של בועה שמתרכזת בעשייה חינוכית, שמחת חיים, ריקודים, שירה ואמנות. זה כפר של ילדים. קשה לעזוב את הבועה הזו ולחזור למציאות הישראלית המחוספסת".

 "כולם רוצים לעשות לו בייביסיטר"

דגש על ערכים יהודיים

באינטנסיביות החיים במחנה נוצרות חברויות הדוקות שחוצות יבשות ואוקיינוסים. "יש לי חברים אמיתיים מפה. חודשיים במחנה הם כמו שלוש שנים בחיים שבחוץ ואנחנו שומרים על קשר במהלך השנה", מספרת רוני ומוסיפה שיש להם ספה בבית שנשארת פתוחה רוב השנה כי יש כל כך הרבה חברים 'משם' שבאים לבקר בארץ "ולראות את העולם שלנו".

"זו אולי לא חופשה מהסוג הרגיל, אבל אנחנו נטענים כאן בכל כך הרבה אנרגיות מהעשייה והסיפוק שבעקבותיה. אני מרגישה שאנחנו עושים כאן משהו משמעותי. הבחור שאחראי היום על שכבת הגיל הבוגרת במחנה היה חניך שלי והיה מדריך בצוות שלי. הוא אמר לי השבוע שהוא רוצה להיות ראש עדה כמו שאני הייתי. לשמוע דבר כזה זה שווה לי לילות בלי שינה. זה מאוד מרגש.

"בתחילת הקיץ את רואה ילדים שמגיעים עם הראש באדמה ועם פחדים ובמהלך השבועות שחולפים הם נפתחים ופורחים. הם מגלים שהם יכולים, שהם טובים בטניס, שהם מצליחים לטפס, להגיע לראש המגדל ולהתגבר על הפחד. זה לא קאנטרי קלאב כאן. זה מחנה שקודם כל שם דגש על חינוך וערכים יהודיים, על זהות יהודית".

גם בבועה, הם לא מפסיקים להיות מחוברים למה שקורה בארץ בחודשי הקיץ. "הדף של ynet פתוח ולמרות שכיף להתנתק ולא לשמוע חדשות, אנחנו חייבים להיות מעודכנים, כי אנחנו רוצים להביא את ישראל למחנה ולחניכים. כך באירוע המסוקים ברומניה ואחרי אירועי המשט, היינו חייבים לדבר עם החניכים, לענות על שאלות, לתת תשובות. זה חלק מהתפקיד".

רוני מתעדת את חוויות המחנה מנקודת מבטו של גל בבלוג מיוחד שפתחה לשם כך. "אנחנו כבר חוזרים ומתחילים לספור את הימים מחדש עד לקיץ הבא וגל יבוא איתנו כל קיץ כחניך של המחנה", היא מבטיחה.