מבצע צבתא: בעקבות הצב הרך בנחלי השרון

אזור השרון, שתחום בנחלים מצפון ודרום, הוא ריאה ירוקה בלב אזור חקלאי שהנדל"ניסטים מכרסמים בו. קורס מורי הדרך יצא לפקוד את אחד המקומות האחרונים בארץ שבו חי הצב הרך, ובדרך מצא נקודות היסטוריות שאסור להחמיץ בטיול

"אני חוזרת והולכת בעקבות המכתבים

ורואה את האור בדרכו אל עינייך

וריחות השרון נוגעים בפני ההדרים

והארץ עוד מובטחת לעיני לרגלייך"

(מתוך "פזמון החוזרת" , מילים: אסי דיין)

בגובה של 150 מטר מעל פני הים, למרגלות הרי שומרון, נפרס אזור השרון במלוא הדרו. גבולו הצפוני בנחל התנינים, הדרומי - בנחל הירקון, המערבי - הים התיכון ואילו הדרומי - מרגלות הרי השומרון. קורס מורי דרך שמע שיש כאן צבי נחלים, ויצא לבדוק מה יש לאזור הזה להציע.

השם "שרון" מקורו כנראה בשפה האכדית ומשמעותו "עץ", והאזור מופיע כיער במפות עתיקות שונות. גם שמה של האלה האכדית, "אשרה", גזור מהשם שמופיע אף בתנ"ך.

הסיור הקודם:

ראש פינה: הרבה יותר מצימרים ורומנטיקה

זיו ריינשטיין

מה לא נכתב על הצימרים של ראש פינה, על הארוחות מול הנוף ועל הרומנטיקה. אבל מי שהפך את הסטארט-אפ הזה בצפון למה שהוא היום, אלו המתיישבים הראשונים שראו בו יותר מאתר לזוגות שחוגגים יום נישואים. יצאנו לגליל, לתפוס קצת ראש פינה

ראש פינה: הרבה יותר מצימרים ורומנטיקה

הגבול המזרחי מכונה גם "הדום השרון", היות ואנשי השומרון שישבו גבוה בהר ראו את האזור כנמוך (כמו "הניחו את רגליהם" על הדום של כורסת טלוויזיה). ליד הישוב צור נתן שיושב ב"הדום השרון", בסמוך לקבר שייח מושאריף, נמצאת תצפית של 180 מעלות על השרון. הכפר ששכן כאן ונקרא מושרייפה או מג'דל (רוצה אומר: מגדל - מקום גבוה שממנו מתצפתים), נהרס ב-1948, אבל השאיר תצפית מצוינת למטיילים.

השייח שקבור במבנה שכיפתו ירוקה ובתוכו מעין סרקופג מאבן, נמצא כאן מהתקופה הממלוקית או העותומנית ושם המקום ניתן לו כנראה מהשורש ש.ר.פ. בערבית - כלומר, לתצפת, לפקח לכיוון מערב, הודות לגובה המקום. מתחתיו התגלו חורבותיו של בית כנסת שומרוני.

גבולו המערבי של השרון הוא בים. חוף אפולוניה (צילומים: זיו ריינשטיין)

180 מעלות של תצפית על השרון מגבוה. קבר השייח מושאריף

העמק שנגלה למתצפתים בתצפית נקרא "המרזבה", וקיבל את שמו הודות לצורת הנוף המזכירה מרזב שבו זורמים נוזלים בצינור. במרזבה עובר כביש מספר 6 ופעם עברה פה גם מסילת הרכבת המנדטורית. כיום האזור משמש בעיקר להתיישבות וחקלאות כתוצאה מאדמות הסחף שנעות מהשומרון ומהוות קרקע טובה לגידולים ופרדסים. כיום בפרדסים גדלים גם צימרים, אבל עדיין ניתן לראות שטחים חקלאיים ושהנדל"ן לא השתלט לחלוטין.

נסיעה צפונה במרזבה (כביש 444) עוברת בין הערים הערביות טייבה, קלנסואה ובהמשך הכביש ממזרח נמצאת גם טול כרם הפלסטינית. אם התחברתם לכביש 5803 שעובר בסמוך לקיבוץ המעפיל, מושב אומץ, גן יאשיה ושאר ישובים בעמק חפר, שומה עליכם לקפוץ קטנה למבצר קאקון - מבצר צלבני שחלש על הצטלבות דרכים חשובה: דרך הים שחיברה בין מסופוטמיה למצרים, והדרך שחיברה את סזאריה (היא קיסריה) לניאופוליס - העיר החדשה (ניאופוליס=נבלוס=שכם).

שמו של המבצר הצלבני שנבנה על ידי הטמפלרים ניתן לו על שם נסיך ממשפחת קקו. מי לא עבר כאן: הממלוכים, העותומנים, המצרים ואפילו נפוליאון נלחם כאן בדרכו לכבוש את עכו, אבל לצערו קיבל בראש מהממלוכים. ב-1945 הוקם כאן כפר ערבי שתושביו קראו לו קאקון. במלחמת העצמאות פלשו לאזור כוחות עירקים מצבא ההצלה שתפסו את הנקודה האסטרטגית הזו והפגיזו את תושבי המעפיל. חטיבת אלכסנדרוני של "ההגנה", שלוחמיה גוייסו כאן (בסביבת נחל אלכסנדר, ומכאן שמה), הביסה גדוד של 200 לוחמים לערך במבצע מרהיב ומפתיע, אבל לוחמיה ספגו 16 אבדות ובמקום הוקמה, ממש השנה, אנדרטה לזכרם.

כולם רצו לשלוט בו, בסוף גם הישראלים תקעו דגל. מבצר קאקון

מעטים הביסו רבים. האנדרטה לזכר 16 לוחמי חטיבת אלכסנדרוני

הסמל של נחל אלכסנדר

השרון, כאמור, משתרע עד הים - הזדמנות מצוינת לפקוד גם כמה מהאתרים החשובים שבמערב השרון ואולי לראות גם צב ים שחי באזור. כביש 581 מוביל ממבצר קאקון מערבה לכביש מספר 4, ומשם אל אחד הסמלים של השרון - נחל אלכסנדר. בכפר ויתקין שסמוך לנחל, ישנו מגדל עץ ממנו ניתן להשקיף אל ריאה ירוקה של ברושים ואיקליפטוסים שבה עובר הנחל.

מקורו של הנחל, שנושא את שמו של אלכסנדר ינאי, בהרי השומרון והוא מנקז אליו יובלים קטנים נוספים כמו נחל שכם, נחל תאנים ונחל אומץ. בנחל אפשר לראות מים רק בששת הקילומטרים האחרונים שלו, בעיקר מי קולחין, ובעבר הוא זוהם ואיים על מגוון בעלי החיים שחיו בו. מאוד רצינו לראות צב נחלים, ולא עברו מספר דקות וגם הופיעו כמה צבים רכים בנחל שנחשבים לדבר שמסמל אותו יותר מכל. אחד מהם אפילו הוציא ראש כדי להתחרדן מעט בשמש. אפשר לסמן וי - ראינו צב רך.

טיול לאורכו של הנחל שאינו נשפך לים ונעצר מעט לפני, עובר בין איקליפטוסים המצלים את הדרך - נקודה מצויינת לטוזיג מפנק בחיק הטבע. בהמשך הדרך מבנה משלהי המאה ה-19 של התקופה העותומנית, ששימש את חקלאי ההרים לתצפית ומנוחה - חירבת סמארה. ייחודו של המבנה בבניית שלוש קשתות חיצוניות התומכות בקיר חיצוני והמלבני, בנייה עתיקה שכמעט וכבר לא רואים בארץ.

צב רך תופס אוויר בנחל אלכסנדר. הסמל של הנחל שזוהם ושוקם

מבנה ששימש את החקלאים שירדו מההר. חירבת סמארה

תחפצו בביקור בחווה?

משם צפונה על כביש מספר 2 לעבר חוות חפציבה. החווה הוקמה ב-1905 על ידי אהרון אייזנברג, איש העלייה השנייה וממייסדי ענף ההדרים והפרדסנות בארץ. המקום שימש כחווה חקלאית עד 1929, הודות ליהושע חנקין, "גואל האדמות", שרכש כאן 7,000 דונם ומתוכם 500 דונם שימשו להקמת החווה.

חנקין לקחת את אולגה אשתו (אותה גברת מ"גבעת אולגה") לראות את המקום שרכש, אולם חשכו עיניה למראה הביצות שבשטח. לכן קראה למקום "חפציבה", על פי חזון ישעיהו: "לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ" (ישעיהו ס"ב/4). כיום החווה בבעלותה של חברת החשמל, ששיפצה את האתר ביחד עם המועצה לשימור אתרים ומשמש בין היתר להדרכות של עובדיה.

החווה שוכנת בסמוך לנחל חדרה, שעליו כתב נתן יהונתן, את השורה האלמותית: "חופים הם לפעמים געגועים לנחל", וזאת עקב חוסר המפגש בין הנחל לים, ממש כמו חוסר המפגש בין נחל אלכסנדר והים. מהנחל, אגב, נהגו בעבר לשאוב מים בעזרת מנוע קיטור ודיזל ישנים שניתן לראות במקום. לחובבי הציפורים, קורמורנים שעושים דרכם מרוסיה לאפריקה, נוהגים לעצור בדיוק כאן לסייסטה קצרה בעונת הנדידה. ביקור בחווה ללא תשלום.

פעם שימשה לחקלאות, היום אתר לחשמלאות. חוות חפציבה

ארסוף: ערוץ החיים הטובים עוד מקדמת דנא

מתקרבים עוד קצת מערבה ודרומה. היעד: אפולוניה (תל ארשף) - העיר הפיניקית מהמאה ה-6 לפנה"ס שנקראת על שם אחד מאליהם, רשף (אל המלחמה והסערה), ומכאן השם ארשף. ההליניסטים זיהו את אל הרשף עם אפולו וקראו לעיר על שמו - אופולוניה.

ממשיכים הלאה עם בורסת השמות: הביזנטים קראו למקום סוזוסה, שהפך לעיר הבירה של דרום השרון. במאה ה-7 לספירה כינו אותה המוסלמים ארסוף (כנראה שיבוש של השם ארשף) ועם כיבושו של ריצ'רד לב-הארי והצלבנים את העיר מידיו של צלאח א-דין במאה ה-12, כינו אותה ארסור. בעיר, שנמצאת על רכס כורכר המשתרע לאורך חוף השרון, היה קיים בעבר מבצר שסביבו חפיר, כיאה לשיטת הביצורים הצלבנית, אולם גם חומה כפולה ומגדל שמירה השקשו את הפלישה אליו. מסתבר שהחיים הטובים בארסוף התחילו עוד מקדמת דנא: במקום נתגלתה וילה רומית עם מרפסת שמש ונוף לים, כמו גם בורות ובריכות מים.

מרחק חמש דקות נסיעה דרומה מאפולוניה, אתר מוסלמי שהשקיעה יפה לו - מסגד סידנֵה-עלי (המוכר כסידני-עלי).

סיד בערבית זה אדון, כלומר אדוננו עלי, המזוהה כצאצא של החליף השני, עומר אל-חטאב, שנפל בקרב עם הצלבנים בקרבת אפולוניה במאה ה-13. בתקופה הממלוכית זכה עלי למעמד של קדוש ועל קברו נבנה מוזוליאום.

בתקופה המנדט הוקם כאן כפר ערבי ורבים עלו לרגל לקברו של עלי. גם אתם יכולים לעלות לרגל וברגל לאזור המסגד, ואולי גם יתנו לכם לבקר בו (בלבוש צנוע). כיום גרה במקום משפחתו של שומר המסגד, ובזמן השקיעה תקבלו מול עיניכם רגע בלתי נשכח בסיום של יום עבודה או סתם בשעות אחר הצהריים של סוף השבוע.