אין כיתה? למדו בשטח

הכל התחיל לפני 7 שנים, כאשר המורה למדעים בבית הספר היסודי הבדואי "אלמוסתקבל" (העתיד), הנמצא בישוב שגב שלום שבנגב, הגיעה בוכה למנהל עבדאללה אלג'רג'ווי, בטענה שהיא לא יכולה ללמד מדעים. כשאלג'רג'ווי שאל למה, היא ענתה שאין לה מעבדה. היות ודובר על תלמידי כיתה א', אלג'רג'ווי לא הבין מדוע המעבדה הכרחית. המורה ענתה שהיא לא יודעת ללמד מדעים בלי מעבדה.

הוא התעקש ושאל מהו חומר הלימוד והיא ענתה "עונות השנה". אלג'רג'ווי אמר "אני רוצה שתלמדי כל עונה בזמן האמיתי שלה, במציאות, בטבע. תצאי החוצה ותראי. אני רוצה שהתלמידים יחוו ויחושו חורף, טיפות גשם, עננים, רוח וקור". המורה הופתעה שניתנה לה רשות לצאת מחוץ לשטח בית הספר. אחרי שבועיים, כשאלג'רג'ווי שאל אותה אם היא ממשיכה לצאת, המורה אמרה "אני לא רוצה מעבדה. אני רוצה ללמד ככה".

 ראינו איזה כוח יש בשטח. יש שם הכל"

הכתבות הקודמות בסדרת בתיה"ס הניסויים:

• מהו בית ספר ניסויי?
• כינור דוד: למדו, אבל היזהרו לא להרוס את הילד
• אביחיל: בי"ס שרואה כל ילד וילד
• ביה"ס הניסויי לאוטיסטים: הסרט של חייהם
• בית ספר הדסה: לומדים בין הזריקות להקרנות  
• האקדמיה למדענים צעירים: לשבור את הלמידה הקונבנציונלית 
• גן בתנועה: גן לילדים שלא מפסיקים לזוז
• אולפנה ניסויית דולב: בית הספר שמציל ילדות אבודות
• רמות חפר: במקום בחינת בגרות - דיאלוג יצירתי  
  

ארבעת הקירות המקיפים אותנו פיזית או כמטאפורה, מסתירים מפנינו לעיתים את הפתרון הפשוט והטבעי. במקרה של אלג'רג'ווי, המנהל את בית הספר זו שנה שמינית, עברו כמדריך טיולים בחברה להגנת הטבע עזר לו למוטט את הקירות. הניסוי הקטן שהחל בשיעור מדעים, התרחב והניע תהליך שלם של שינוי פדגוגי.

 לא רוצה מעבדה. אני רוצה ללמד ככה

ראית נחש, אתה יכול לישון בשקט

במסגרת פרויקט עיבוד ושימור הידע המדעי, הושקעה מחשבה רבה גם בנושא הפתגמים. "מצאנו פתגמים רבים שלאחר שחקרנו את משמעותם, גילינו שהם אוצרים בתוכם ידע מדעי", מסביר אלג'רג'ווי. "למשל, הפתגם 'אם ראית נחש אתה יכול ללכת לישון בשקט, אם ראית עקרב אל תלך לישון עד שתמצא אותו'. התחלנו לבדוק ולחקור ומצאנו שהעקרב הוא טריטוריאלי ולא יעזוב את השטח שלו בעוד שהנחש אינו טריטוריאלי. עם השנים וההתרחקות מהמסורת, הידע המדעי הזה עלול להיעלם מהקהילה".

זרזיר יותר טוב מקטה

הבדואים אומרים "סנת אלזרזור אחרת' פי אלבור", כלומר, אם עוף הזרזיר נמצא בכמויות גדולות, חרוש איפה שאתה רוצה כי בכל מקום יהיה טוב, כלומר צפויה שנה ברוכה מבחינת גשם. לעומת זאת, אם רואים את עוף הקטה (עוף מסדרת החסידאים) אומרים "סנת אלקטא נאם בלא ע'טא". כלומר, אם תראה את הקטה תישן ללא שמיכה. הכוונה היא שיהיה חם ושתהיה שנת בצורת".

כמו סרט

במסגרת הניסוי, בית הספר ערך מיפוי של המשפחות בשטח ובנה תוכנית סיורים הכוללת אירוח אצל זקני הקהילה המספרים לתלמידים על דרך החיים ומנהגי העבר. "זה מאוד מעניין את הילדים", אומר אלג'רג'ווי. "דרך סיפור החיים שלהם, הם ממחישים להם את השינוי כמו בסרט. אם למשל לומדים על אנרגיה בכיתה ו', הילדים מגיעים למארח מוכנים עם שאלות על איך האדם התמודד במדבר עם נושא האנרגיה, שומעים על שימוש בגללים לחימום ולבישול ומשווים למקורות אנרגיה כיום".

"קלקלתם את הילדים שלנו"

על פי דיווחי מורים, הורים ותלמידים, חל שינוי משמעותי בבית הספר בתחום החברתי והלימודי ויש מהפך של ממש ביחס הילדים לסביבתם. "קודם הם היו אלימים כלפי הסביבה שלהם", אומר אלג'רג'ווי. "חינכו אותם שכל בעל חיים שמקשה בשטח, הפתרון הוא להרוג אותו והם לא הבינו מה התועלת שלו לטבע ולסביבה. לאחר שהם הפכו לתצפיתנים, הם קרובים יותר לבעלי החיים ומבינים את חשיבותם. יש הורים שאומרים לנו בצחוק 'קלקלתם את הילדים שלנו'. היו גם כאלו שלא אהבו את הכיוון שלנו ואמרו 'אם אתה רואה עקרב, קודם תהרוג אותו ואחר כך תעשה עליו תצפיות'".

 "כבר 8 שנים לא נשבר חלון בבית הספר ולא החלפנו ידית של דלת"

ירידה דרסטית באלימות ובוונדליזם

אחת התוצאות היא ירידה דרסטית באלימות ובוונדליזם. "בשנה הראשונה והשנייה שלי, היינו עסוקים בלהחליף ידיות של דלתות, צילינדרים וחלונות שבורים", אומר אלג'רג'ווי. "כבר 8 שנים לא נשבר חלון בבית הספר ולא החלפנו ידית או צילינדר של דלת. מעבר לכבוד שההתבוננות בטבע יוצרת, הסיבה היא שלמורים יש אפשרות לתת לכל ילד להתמודד עם דברים שהוא אוהב. אותו דבר קרה גם עם המורים. היה לי מורה של 27 שנים במערכת שהיה שחוק לגמרי. בתחילת הניסוי הוא פתאום התלהב ואמר 'אני רוצה את פינת הצמחים המדבריים'. לא הייתי בטוח שזה יצליח. אחריות על הפינה כרוכה בעבודה קשה - לעדור, לדאוג להשקיה. הוא מצא את עצמו שם ובפעם הראשונה מזה שנים הוא מרגיש שהוא נותן משהו לבית הספר".

קבוצת ביקורת

כשהגיע לבית הספר, אלג'רג'ווי מספר שלא היה בחצר אף עץ. הוא קיבל תרומה של 300 עצים מקק"ל וביקש מהמועצה שיובילו את העצים למקום. המועצה הציעה לשתול את העצים, אך אלג'רג'ווי חשב שעדיף שהתלמידים והצוות יעשו זאת. בהמשך הם דאגו לצמחים, שמרו עליהם והשקו אותם עם בקבוקים. בבית ספר אחר בישוב שקיבל אף הוא תרומה מקק"ל בהמשך, נטעה המועצה את העצים. כעבור כמה ימים, לא היה אף עץ במקום. הם נעקרו או התייבשו. "לילדים לא הייתה שייכות ומחויבות לעצים הללו", אומר אלג'רג'ווי. "כשאתה נותן לילדים להרגיש שזה שלהם, זה שלהם ואף אחד לא ישמור על זה חוץ מהם".

צילומים: לין גרנרוט-קפלן.