הברוֹך המצרי, הרווח האיראני והכימי של קדאפי

מוקדם לסכם את הטלטלות שעברו על המזרח התיכון בחודשיים האחרונים, מאז הדחתו של נשיא תוניסיה, זין אל-עבאדין בן עלי, באמצע חודש ינואר. הדחת חוסני מובארק במצרים וניסיון ההפיכה בלוב הגיעו בהמשך, אבל נראה שגם החודשים הקרובים יביאו איתם שינויים לא מעטים. אולם לפי שעה ניתן לבצע מאזן ביניים אזורי, שעלול לעורר דאגה ודריכות בישראל.

• הטלטלה במזרח התיכון - הגיבו גם בפייסבוק
  

מצרים

מעבר לגבול הדרומי נרשם השינוי המהותי ביותר, ואולי מה שמטריד יותר מכל את ישראל באופן המיידי אלו ההתרחשויות בסיני. הבעייתיות בשליטת המשטר המצרי בסיני אינה חדשה, אולם התעצמה מאוד לאחרונה. באופן כללי ניתן לומר כי האזור שמרפיח לכיוון מרכז חצי האי אינו נשלט על ידי הכוחות של השליט הזמני, שר ההגנה וראש המועצה הצבאית העליונה, הגנרל מוחמד חוסיין טנטאווי.

העדכונים האחרונים:

• "בריוני מובארק תקפו מפגינים במצ'טות"
  

• בעקבות מוסא: אל-בראדעי מתכוון לרוץ לנשיאות  

  
  

המשטר הצבאי הנוכחי משקיע את עיקר כוחו במצרים פנימה, ואינו עוסק כמעט בסיני, ובטח שלא בתופעת הברחות הנשק והכסף לרצועת עזה. ישראל עלולה לשלם על כך בפיגוע שמקורו בסיני או בירי רקטות, ובמקרה כזה תצטרך להחליט על אופן התגובה שלה.

בקהיר מנהל טנטאווי את העניינים ביחד עם הרמטכ"ל סמי ענאן. אולם במקביל מתחוללים כמה תהליכים חשובים מאוד, שיכולים לשאת פרי בעתיד. תנועת "האחים המוסלמים" החלו לקיים "קשרים בינלאומיים" עם סניפי התנועה בעזה, בירדן ואף בטורקיה. התנועה-האם מקיימת מגעים עם ראשי חמאס, הנתפשים כ"מומחים לתפישת שלטון בהדרגה".

הפירמידות בגיזה. התיירות במצרים נפגעת (צילום: AP)

בנוסף מתהווה מגמה נוספת - מגעים חדשים יחסית, ובמספר ערוצים, בין "האחים המוסלמים" במצרים לבין איראן וחיזבאללה. "האחים" טרם הפנימו עד תום את החופש הפוליטי כרגע בו הם נמצאים, אבל ברור שהם מבינים כי יש להם שעת כושר היסטורית לבטא את כוחם גם מבחינה פוליטית. בינתיים לא אצה להם הדרך, התנהלותם זהירה וסבלנית.

מאז הדחת מובארק האב, שוקעת מצרים לתוך מצב כלכלי הולך ומחמיר. תנועת התיירות אפסית, תנועת המטוסים דלילה. בנו גמאל הוכפש והוצג כמושחת, אך למעשה תרם רבות להבאת משקיעים, לתחום התיירות ולכלכלת מצרים. מישהו יצטרך להתמודד בעתיד עם הבעיה הכלכלית. בנוסף, מתקבלים דיווחים כי המשטרה האזרחית אינה מתפקדת וכי נמשכים מעשי השוד והביזה. במקרה ואלה יתמשכו, הצבא עשוי לרדת מהגדר ולהתערב - סיטואציה שמפקדיו אינם מייחלים לה. 

לוב

המצב בשכנתה של מצרים ממערב אינו יציב, ויכול להשתנות לכל כיוון, אך בינתיים נראה כי לוב בדרך למלחמת אזרחים. זו לא המגמה המדאיגה היחידה במדינה הצפון-אפריקנית הגדולה.

 גורמי טרור הפועלים באזור, חלקם מזוהים עם "הציר הרדיקאלי" - איראן וסוריה - מנסים ולהגיע למחסני הנשק והתחמושת של כוחות הצבא המתפורר. פרט לניסיון להשיג נשק קל, רקטות ואף טילים נגד טנקים, החשש הגדול הוא ניסיונם להגיע לשרידי הנשק הכימי שכנראה נותר בלוב. על פי הערכות שונות, על אף התפרקותו של מועמר קדאפי מהנשק הכימי, נותרו לו שרידים שכאלה. 

אש ועשן בלוב. גורמי טרור מנסים להגיע לנשק ולתחמושת (צילום: AP)

מגמה מדאיגה אחרת היא נגזרת של המשבר הלובי - עליית מחירי הנפט. הזינוק במחירי חביות הנוזל השחור, שנסקו מכ-70-80 דולרים בתחילת המשבר ללמעלה ממאה דולרים כיום, מזרים חמצן לאיראן, שניזוקה עד כה מהסנקציות הכלכליות. החשש האיראני היה כי המדינות מפיקות הנפט יאותו להפצרות מוושינגטון, יגדילו את תפוקתן ובכך ידרדרו את מחיר הנפט באופן שיפגע עוד יותר בטהרן. כרגע חשש זה התבדה, וזהו אינו הרווח היחיד שגורפת איראן בטלטלה המזרח-תיכונית.

איראן

מחמוד אחמדינג'אד, אם כן, חוכך ידיו בהנאה גדולה בינתיים. לפי הבכירים האיראנים, מנהיגי תוניסיה ומצרים ביצעו טעות קריטית, כשלא נהגו ביד ברזל כלפי המפגינים. את הלקח הזה מיישמים האיראנים פנימה, כאשר הם מדכאים ביד קשה כל ניסיון להפגנות, אולם מנגד גם ההפגנות הופכות נחושות יותר.

האיראנים לא מסתפקים בשמחה לאידם של מובארק ובן עלי, אלא מקדישים תשומת לב רבה לבחישות באזור, לבטח על רקע האכזבה במדינות ערביות רבות מארצות-הברית. במקביל, נהנית איראן מהסטת תשומת הלב מתוכנית הגרעין שלה והיא ממשיכה במלוא התנופה בפיתוח תוכנית זו.

סוריה

הפגנות ספורות ומעוטות משתתפים התקיימו עד כה בסוריה, אולם מי שמכיר את הנושא יודע שהפוטנציאל למהומות גדולות בהרבה קיים. זאת הסיבה לכך שהמודיעין הסורי וגופי ביטחון הפנים עצבניים במיוחד בתקופה האחרונה, וחוששים מאוד מהפגנות מכיוון הכורדים באזור חלב. דווקא הנשיא הסורי, בשאר אסד, מתהלך בתחושה כי "לו זה לא יקרה". הוא מרגיש שאצלו המצב שונה, כי הוא "קרוב לעמו", אולם אין לדעת האם הוא צודק בהערכה זו.

ירדן

גם בממלכה ההאשמית התרחשו מספר שינויים גדולים בעת האחרונה. מצד אחד נראית חבירה בין הפלסטינים בירדן לבין מספר שבטים, מהצד שני ניכרת ביקורת כלפי בית המלוכה - לא עניין של מה בכך בירדן. אמנם הכל נמנעים מלהטיח ביקורת ישירה במלך, אך הדיווחים בכלי התקשורת הערביים על ביקורת של ראשי השבטים נגד המלכה ראניה מאותתים על אי נחת כלפי בית המלוכה.

הפגנה בירדן. גם המלכה כבר לא חסינה (צילום: רויטרס)

ירדן אינה במצב פשוט. מבחינתה, ארצות-הברית התגלתה בחולשתה לאחר שנטשה את מובארק, ובמקביל היא איבדה אותו ואת מצרים בסערה האחרונה. במצב שכזה היא תצטרך למצוא במי להיעזר, וישראל במצב הבינלאומי הנוכחי היא לא פתרון אידיאלי, בלשון המעטה.

ארצות חצי האי ערב

תימן מהווה בעיה של ממש עבור ישראל והמערב. הנשיא, עלי עבדאללה סאלח, מתמודד מול השיעים ומול גורמי אל-קאעידה. אם ייכשל במשימתו זו, מדינת המפתח השוכנת בפתחת הים האדום ומיצרי "באב אל-מנדב" תתפרק לרסיסים - וגם כאן תרשום איראן רווחים.

הפלסטינים

מכאן מגיעים אולי לסוגיה החשובה ביותר. רבים חוששים כי השקט היחסי בקרב הפלסטינים הוא זמני בלבד וכי במקביל רק הולך ומצטבר זעם הדומה לזה שראינו במצרים. שורה של תהליכים עלולים לגרום לזעם הזה - התחושה שארצות-הברית אינה משענת של ממש, לבטח לאחר הווטו שהטילה במועצת הביטחון, האבטלה הגוברת ותחושת חוסר התוחלת מהתהליך המדיני.

כל אלו עלולים ליצור מצב בו די בתקרית נקודתית עם צה"ל או תקרית בסגנון "תג מחיר" כדי לספק את הניצוץ שיבעיר את השטח. כוחות הביטחון של אבו מאזן אינם מעוניינים במהומות, מחשש שיופנו גם כלפיהם, אולם הם לא יוכלו למנוע הפגנות כלפי ישראל, לבטח אם אלה יהיו "עממיות" וללא שיתופם הפומבי של אנשי חמאס. מצב שכזה עלול יהיה להציב לישראל אתגר לא פשוט לפתרון.

מכאן חוזרים לנקודת ההתחלה. במצב הנוכחי ישנן נקודות בעייתיות רבות במזרח התיכון, אולם מי שירצה למצוא מעט נחמה יוכל להתנחם בכך שהמצב נזיל, זמני ובר השפעה. לאיראן יש לא מעט יכולת להשפיע על המציאות, אבל גם האמריקנים והמערב יכולים לעשות זאת - ולשנות את הסיטואציה.