ציפורי: אתר שהוא אבן שואבת לאוהבי הפסיפס

מעוניינים לקשט את ביתכם בפסיפס? תוכלו לקבל השראה בציפורי שהיתה ה"הום סנטר" של הפסיפסים לפני שנים. סיור נוף, היסטוריה ותרבות בעיר יהודית מאבן, שיש לה הופכין

"אמר זעירא קטרון זו ציפורי ולמה נקרא שמה ציפורי שיושבת בראש ההר כציפור"

(מתוך "תלמוד בבלי", מסכת מגילה פרק א'/ו)

אחרי שהיינו בבית שערים, עברנו בעקבותיו של רבי יהודה הנשיא לציפורי, הנמצאת צפונית-מזרחית מספר דקות נסיעה. הפעם הראשונה שנזכרת ציפורי בכתובים היא בתקופת החשמונאים (מאה שנייה עד המאה הראשונה לפנה"ס), עת נכשל תלמי לתירוס, בנה של קליאופטרה, בניסיונו לכבוש את העיר מידיו של אלכסנדר ינאי.

הסיור האחרון:

נקרופוליס בבית שערים

זיו ריינשטיין

אלכסנדר זייד נרצח ונקבר בה, הסנהדרין ישבה בה אחרי חורבן המקדש ורבי יהודה הנשיא ואחרים קבורים במערות שבתחומה - ברוכים הבאים לבית שערים - ה"נקרופוליס" של עם ישראל

בית שערים: סיור ב"עיר המתים" של העם היהודי

בציפורי ישבו בעיקר יהודים כבר מימי בית שני ועם שלטון הרומאים הם החליטו להפכה, כפי שעשו לערים אחרות - קיסריה, בית שאן וירושלים - לעיר רומית על כל המשתמע מכך: רחובות קרדו ודקומאנוס, תיאטרון, אקוודוקטים שהובילו מים לעיר ושאר מאפיינים של מטרופולין רומי.

הורדוס כבש את העיר ב-37 לפנה"ס, ולאחר מותו מרדה בשלטון הרומי ונכבשה על ידי וארוס, נציבה הרומי של פרובינקיית סוריה. אולם לא היה זה המרד היחיד של היהודים הגליליים והעקשנים בציפורי, ובשנת 351 פרץ מרד נוסף - מרד גאלוס - שדוכא ביד קשה. ב-363 חרבה העיר ברעידת אדמה חזקה שתקפה את אזור, ומהמהאה ה-5 החלו להתיישב בעיר גם נוצרים.

עיר רומית לכל דבר. הקרדו בעיר העתיקה ציפורי (צילומים: זיו ריינשטיין)

מערכת המים העתיקה

שתי אמות מים, שנבנו במאה הראשונה-שנייה לספירה, הובילו מים לציפורי מהמעיינות הרבים באזור. האמות יורדות מהרי נצרת ומתאחדות לאחת בציפורי. הרומאים חפרו בעיר מאגר מים גדול ומרשים, שאליו הזרימו האקוודוקטים את המים בלילות או בעונת החורף, שבהן לא הזדקקו למים.

אורכו של המאגר כ-260 מטר וגובהו כעשרה מטרים. המאגר שחפור בסלע, בנוי מצידו האחד מסלע קירטון ואילו מצידו השני מסלע גיר - דבר שהצריך טיוח של שכבות שונות לכל אחד מסוגי הקירות. כלומר, הקירטון שהוא סלע שמים פחות מחלחלים דרכו, צוּפָּה רק בטיח דק לעומת הגיר שחדיר יותר לנוזלים.

קיר אחד מסלע גיר, השני מקירטון. מאגר המים הרומי

הנה עומד להיבנות בית המקדש השלישי

ציפורי נחשבה לבירת הגליל היהודי, ורבי יהודה הנשיא, חותם המשנה, העביר את הסנהדרין (שבראשה עמד) לציפורי וגם חי בה ב-17 השנים האחרונות לחייו. שרידי ציפורי הישנה הם מן התקופה הרומית-ביזנטית, אולם לאן שלא תלכו בעיר, שהפכה כיום לגן לאומי המשקיף אל בקעת בית נטופה היפה, תמצאו ממצאים ארכיאולוגיים בעלי סממנים יהודיים. ככה זה, היהודים תמיד ידעו לבחור היכן הכי טוב לגור.

עוד בנושא

כך, למשל, הרובע היהודי, שאוכלס על ידי חלק מ-24 משפחות הכהונה שנדדו מירושלים לגליל עם חורבן הבית ותום מרד בר כוכבא, הוא אזור שופע מקוואות מהמאה השנייה לספירה. בציפורי היתה תחושה שהמקדש עומד להיבנות בשלישית, ועל כן נשמרו מנהגי הטהרה והטומאה על מנת שיהיו מוכנים לשעת פקודה.

וללא בית מקדש, נאלצו יהודי הגליל להסתפק בבית כנסת. בציפורי נתגלה על ידי פרופ' אהוד נצר ז"ל ופרופ' זאב וייס מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בית תפילה כזה מהמאה ה-6 לספירה, ובסמוך אליו מקווה לטהרה לפני התפילה. אחד המאפיינים של בית הכנסת, ואולי של ציפורי כלה, הוא הפסיפס. בעיר נמצאו כ-40 רצפות פסיפס שונות במצב לא רע בכלל.

היהודים ידעו למה בחרו לגור כאן. מבט מציפורי אל בקעת בית נטופה

מההבטחה אל הגאולה

פסיפס בית הכנסת מאפיין פסיפסים אחרים שנוצרו באותה תקופה, כמו בבית אלפא, עין גדי וחמת טבריה, ובו משובצים אבנים קטנות וצבעוניות היוצרות סצנות שונות מעולם התנ"ך והשפעות פגאניות. למשל, בחלק התחתון של הפסיפס רואים את סצנת עקדת יצחק, נעליים שהושלו לפני העלייה להר ומלאכים שביקרו אצל אברהם ושרה. מעליה גלגל מזלות שבמרכזו הליוס או אל השמש (השפעה פגאנית שהיתה נהוגה באותה תקופה ביהדות), ובארבע פינות הגלגל נמצאות דמויות נשים הלבושות לפי עונות השנה ועל כן מסמלות אותן.

ויש גם במעון-נירים:

פסיפס מחודש

מירב שי, טבע הדברים

רצפת פסיפס בת 1,500 שנה, מהיפות שנתגלו בישראל, המעוטרת במנורה בעלת שבעה קנים ובדמויות בעלי חיים שונים, שומרה והוחזרה למקומה - וכעת האתר פתוח לקהל הרחב

ביקור ברצפת הפסיפס המחודשת של מעון-נירים

לאחר מכן רואים כיור שבו היטהרו הכהנים, ומנגד ראש כבש ראשון וכבש שני שהיה נהוג להקריב במקדש. במרכז הפסיפס נמצא "שולחן לחם הפנים" (שהיה קשור לפולחן בבית הקדש) עם 12 כיכרות וסל ביכורים מימינו. בחלקה העליון של הרצפה המשובצת, מכיל ארון קודש כשמצדדיו מנורות בית המקדש, שופר וארבעת המינים - שהיו סמלים חשובים לפי "תקנות זכר למקדש" שתבע רבן גמליאל, ותכליתן לעורר ציפייה ודרישה לבניין המקדש.

שיבוץ אבני הפסיפס אינו סתמי ויש לו משמעות: רצף מההבטחה אל הגאולה. הווה אומר, מתחיל מהולדת יצחק, דרך גלגל המזלות, מתקדם לעבר בית המקדש ומסיים במנורה וארון הקודש אמיתיים שעמדו בסופו.

מאפיין רצפות בתי כנסת אחרים מאותה תקופה. פסיפס בית הכנסת בציפורי

הווילה הרומית: כך מתפנקים הרומאים

פסיפסים מרהיבים אחרים ניתן לראות גם בווילה הרומית בעיר, שהיא מבנה מהמאה ה-3 לספירה ובו חצר פריסטילית (חצר פתוחה מוקפת בעמודים) ובמרכזה טרקליניום (טרי=שלוש, קליניום=ספות, ומכאן טרקלין) ובו היו שלוש ספות בצורת האות ח' שנועדו למנוחה, ויכוחים פוליטיים וסעודות שחיתות בערוץ החיים הטובים של הרומאים.

רצפת הפיספס בווילה מכילה דמויות מהמיתולוגיה היוונית, למשל, אירועים מחייו של דיוניסוס (כמו תחרות שתיית יין עם הרקולס), אך גולת הכותרת ואולי הסמל של ציפורי הוא פסיפס של אשה המסתכלת על הצופה לאן שלא יילך ויביט - ממש כמו המונה ליזה, ומכאן שמה: המונה ליזה של הגליל".

סצנות רבות מהמיתולוגיה היוונית. הפסיפס בווילה הרומית

בית הנילוס: מתי ראיתם אמזונה לאחרונה?

אתר פסיפסים אחרון שמומלץ לבקר בציפורי הוא בית הנילוס. מבנה מהמאה ה-6 לספירה ובו לכל חדר פסיפס שונה. ייתכן והיה זה מעין "קטלוג פסיפסים" למי שרצה לרכוש פסיפס לביתו החדש. בין הפסיפסים המעניינים ניתן לראות דמויות של חייל ואמזונה שיוצאת לקרב. אמזונה פירושה: mozos=שַד וְ-אַ=לא (או מילת שלילה). האגדה מספרת כי נשים לוחמות נהגו לכרות לעצמן את שד ימין כדי שיוכלו לירות טוב יותר בחץ וקשת, למרות שבפסיפס זה מופיעה האמזונה ללא מום בשדיה.

פסיפס נוסף בבית הנילוס ששוה מבט, הוא של קנטאור - דמות מהמיתולוגיה היוונית שחצייה סוס וחצייה אדם. פסיפס אחר מרכזי עוסק במצרים ובנהר הנילוס ובו נראית האלה אגיפטו וגם "נילומטר" - מתקן למדידת גובה המים בנילוס, ומכאן גם שם המבנה.

נשים לוחמות נהגו לכרות את שד ימין, אך לא הפעם. פסיפס האמזונה

תיאטרון האבסורד

מבנה רומי אחרון שכדאי לראות הוא התיאטרון מהתקופה הרומית שנתמך על ידי מדרון של גבעה טבעית, והכיל כמה אלפי מושבים. אחלה תצפית אל עבר בקעת בית נטופה, וזה מה שגם ראה הקהל בזמנו. הרומאים הציגו בתיאטרון הצגות וקומדיות (ביניהן גם על יהודים). אולם קיימת אסכולה מחקרית הטוענת שבתיאטרון בציפורי נערכו מושבי לימודים ודיונים של מאות חברי הסנהדרין, שבתקופתה היה שיא הפעילות במקום.

ואם כבר יצא לכם הרומאים והפסיפסים מכל החורים, "קפצו" למבנה מתקופה מאוחרת יותר - מצודת דאהר אל-עומר - שתחילתה כמצודה חשמונאית, לאחר מכן רומית ואחר כך צלבנית. ב-1740 השתלט עליה גובה מסים עותומני בשם דאהר אל-עומר, שגבה מס עבור עצמו ובנה לו מצודות בארץ ישראל (כמו בעכו) ומסביבן חומות.

בניית המצודה אקלקטית לחלוטין, ומורכבת ממינים וסוגים שונים של אבנים מהסביבה, כמו ארבעת הסרקופגים שנמצאים בארבע פינות המבנה, ונלקחו מבית הקברות של ציפורי כדי לשמש כעוגן.