טבריה: ברוכים הבאים ל"ריביירה" של ישראל?

העיר השוכנת לחופי הכנרת נהגה להיות מאתרי הנופש המרכזיים בארץ, ולמרות שחופי ימה הולכים ומצטמצים לציבור היא עדיין מרתקת, היסטורית ושווה ביקור, גם מבלי לרחוץ באגם שלה

"בוא ניסע לטבריה

כי אין שום מקום יותר

יפה ממנה בעולם

מתחת פני הים"

(מתוך "בוא לטבריה", מילים: יורם טהרלב, לחן: משה וילנסקי)

על שפת הכנרת שוכנת הריביירה של ישראל. או כך לפחות היא יכלה להיות. טבריה של לפני עשור או שניים היתה אחד המפלטים המרכזיים של עמישראל הנופש. הכנרת תמיד יפה, היסטוריה ומסעדות קיימים בשפע ופארק המים של צמח איכלס את מיטב ההופעות וכולם פתחו חשבון בנק בשביל לקבל כרטיס חינם.

הסיור האחרון:

בית שאן: אם יש גן עדן

זיו ריינשטיין

היא הוכתרה כעיר בירה בתקופה הביזנטית, מלכים נלחמו עליה, מעיינות האזור הפכו אותה לעיר מים ובתי המרחץ עמוסי הזונות שלה היו לשם דבר - בית שאן: האם זהו פיתחו של גן העדן?

"אם גן עדן בארץ ישראל הוא - בית שאן פִתחו"

לצערי, מאז חלה ירידה בתדמית העיר שהולכת והופכת דתית יותר: אתריה סגורים בשבת ומי שעובר ברחוב הגליל (רחובה המרכזי של העיר) ימצא אותו נטוש ובלי כוחות, ממש כמו חוף (כנרת). פה ושם ישנו איזה מיצג אורקולי בעיר, או מדי פעם מגיחים החבר'ה לאחד מחופי הכנרת שהולכים ומצטמצים לציבור - אבל לטבריה, כמו שאמרה לא פעם המורה לאמא שלי - יש פוטנציאל גדול הרבה יותר.

עם זאת, אם ענייני הים והנופש לא קוסמים לכם, לטבריה יש הרבה היסטוריה מרתקת לכל דת ומכל תקופה, ויופיה של הכנרת תמיד מרגש, מאיפה שלא תביטו בה.

יכלה להיות הריביירה שלנו. הכנרת לחופה של טבריה (צילומים: זיו ריינשטיין)

קחו איתכם סֵיסְמוֹגְרָף בתיק

טבריה הוקמה על-ידי הורדוס אנטיפס (בנו של המלך הורדוס) בשנת 20 לספירה לכבודו של הקיסר הרומי, טיבריוס כאות לחנופתו של אנטיפס, ממש כפי שנהג אביו לפניו כלפי קיסרי רומא. מרכז העיר נבנה מתחת להר ברניקי שבאזור דרום טבריה, היות ושם ישנו מעבר צר וכולם היו חייבים לעבור דרכו (מה שאיפשר שליטה על התנועה), ומשם העיר הלכה והתפתחה צפונה.

התקופה הביזנטית היא תחילת התפתחותה של טבריה. הסנהדרין ונשיאה עוברים מציפורי לעיר שמתפתחת מערבה, כי מצפון שכנה העיר ההיסטורית רָכָּה, ומדרום העיר המקראית חמת. ב-749 החריבה את האזור רעידת אדמה, כמו גם את העיר בית שאן שהיתה הבירה של המחוז, והמוסלמים שהעבירו את הבירה לטבריה גילו שגם העיר השוכנת לחופי הכנרת די נהרסה.

השליט העליון והגליל התחתון:

דאהר אל עומר

יגאל צור

הוא שלט כאן יותר מ-50 שנה, יישב יהודים בטבריה ובשפרעם, ביצר את עכו וחיפה וניהל קרבות עם כוחות הסולטן. סיור בעקבות דאהר אל עומר – הבדואי שלעג לאימפריה העות'מנית

דאהר אל עומר: השליט העליון והגליל התחתון

מאז טבריה די נטושה וחרבה, כולל בתקופה הצלבנית (מאות 11-12), ותייוּשב רק במאה ה-18 על ידי השליט הבדואי דהאר אל-עומר שהשתלט על הגליל, לא לפני שרעידת האדמה של 1670 תמחק את העיר לגמרי. לֶקַח: בפעם הבאה שאתם נוסעים לטבריה שימו איתכם גם סֵיסְמוֹגְרָף, שיהיה.

דהאר אל-עומר מיישב בטבריה יהודים כחלק ממדיניותו לחיזוק השלטון, ופונה לרבי חיים אבולעפיה מאיזמיר שיבוא להתיישב בעיר עם מאמיניו. ב-1740 זה אכן קורה והיהודים מתיישבים שוב בטבריה בסמוך לכנרת. מסביבם בנה אל-עומר למוסלמים את השכונות שלהם (כמו גם שני מסגדים) ומסביב למוסלמים התיישבו הנוצרים. את שלוש האוכלוסיות הקיפה חומה שבנה אל-עומר - זוהי העיר העתיקה של טבריה שאנו רואים כיום.

אחד משני המסגדים שבנה אל-עומר. מסגד אל-זידאני (נקרא גם אל-עומריה)

התיקון של הרמח"ל

אבל שורשי היהודות בעיר, כאמור, החלו מאות שנים קודם לכן. עדות אחת לכך היא קברו של רבי עקיבא, אחד מעשרת הרוגי מלכות שעינו הרומאים וסרקו את גופו במסרקות ברזל, ואילו הוא נפח את נשמתו בעודו קורא את קריאת "שמע". הקבר נמצא על פי האמונה בהר השקדים המשקיף על טבריה, במערת קבורה מהמאה השנייה לספירה, היכן שהיה בית הקברות של טבריה באותם הימים.

עוד בנושא

במאה ה-18 הגיע לארץ הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) מפאדובה שבאיטליה. לוצאטו זה שקדן לא קטן: עד גיל 37 כתב 71 ספרים (!) ביניהם המוכר ביותר "מסילת ישרים" (עקרונות מוסר ותיקון הנפש להתקרבות לאלהים). עם זאת, גורש הרמח"ל על ידי תושבי העיר והתיישב בעכו. הוא ומשפחתו מתו ממגפה וייתכן שנקבר בכפר יאסיף, בית הקברות של יהודי עכו בזמנו או אולי ברחוב העצמאות בחיפה ששימש בית קברות אף הוא.

ב-1747, שנה לאחר מותו, התפרסמה רשימה של הנפטרים בטבריה ושמו של הרמח"ל מופיע בין השמות. לוצאטו נאסף אל אבותיו בגיל 40 ואילו רבי עקיבא שהיה רועה צאן החל ללמוד תורה בגיל 40. לכן יש שחושבים שהרמח"ל הוא תיקון של נשמת רבי עקיבא שבאה לתקן את 40 השנה ה"מבוזבזות" שלו. כך או כך, מקובל שקברו שוכן בטבריה, בסמוך לקברו של רבי עקיבא. גם אם אינכם מבקרי קברים, מומלץ לעלות להר ולו רק בשביל לראות את בתי העיר והכנרת שנפרסת לפניכם.

האם כאן נחים שני הצדיקים? קבר רבי עקיבא וקבר הרמח"ל

מבט אל בתיה וימה של טבריה - מבט מהר השקדים

הכל בזכות טרומפלדור

אתר מעניין נוסף שכדאי לפקוד הוא הגן הלאומי של העיר חמת שכיון חלק מטבריה. המקום שבתקופת המקרא היה שייך לשבט נפתלי, נקרא ע"ש ריכוז המעיינות התרמו-מינרלים שבתחומו, הקשורים לתופעת בקע ים-המלח. חכמי ישראל ומושלי קיסריה באו לרחוץ כאן בתקופה הביזנטית, עת שימשה חמת כשכונה של טבריה. הרעידה של 749 פגעה גם כאן במעיינות ובבתי החמאם העותומניים (פרט לחמאם הסולטן שנשאר), ולאחר מלחמת העולם הראשונה, עם מות טרומפלדור ב-1920, החלו חלוצים שראו בו מודל לחיקוי להקים את גדוד העבודה וליישב את הארץ.

אחד הפרויקטים של אותם חלוצים היה סלילת כביש צמח-טבריה ב-1921, ובמהלך העבודות הם גילו אבני פסיפס. התברר זהו בית כנסת עתיק מהמאה ה-3 או ה-4, ששימש גם כהוכחה לקיומה של העיר חמת. אנשי גדוד העבודה חשו שהחזירו עטרה ליושנה ושמחה הציפה את ליבם. בשנות ה-60 חפר במקום הארכאולוג משה דותן שגילה רצפות פסיפס מהיפות שנתגלו בארץ.

עוד נמצא כי בית הכנסת עמד בעצם על בית כנסת קדום יותר שנהרס ברעידת אדמה ב-306 לספירה (לא שוכחים לקחת סֵיסְמוֹגְרָף, כן?) ורצפת הפסיפס המקורית כוסתה באחת חדשה וצבעונית שאותה אנו רואים כיום. במאה ה-6, עם התפתחותה של טבריה כמרכז יהודי גדול, הרחיבו את בית הכנסת.

הפסיפס המרהיב מורכב משלושה ספינים (פאנלים), ומכיל ארון קודש עם מדרגות שעולות אליו, ומצידיו מנורות שבעת הקנים, מַחְתָּה, שופר וארבעת המינים - זכר לבית המקדש. עוד בפסיפס, דמותו של הליוס (אל השמש) גלגל מזלות עם שם המזל עצמו (לא כציור כמו בציפורי, למשל) וכתובת עם שמו של סוורוס, שתרם כסף לבניית בית הכנסת.

אחת הרצפות היפות שנתגלו בבתי כנסת בארץ. הפסיפס בחמת טבריה

ועוד, עוד, עוד

בטבריה היו 13 בתי כנסת ככל הידוע לנו, אולם רק חמישה נתגלו עד כה. כמו כן נתגלו כותרות רומיות, דלתות של מערות קבורה ושאר ממצאים רומיים כמו תיאטרון שעל קיומו יודעים כבר מ-1993, אך כוסה במפולת עפר מההר שלמרגלותיו הוא שוכן. התיאטרון נבנה מבזלת וגיר, חומר הסלעים הנפוץ באזור, והכיל שלוש קאוויות (גושי מושבים) והיה חלק מהעיר הרומית שנחשפה ובה רחוב קרדו מקסימוס יפה ושאר מאפיייני עיר רומית מהמאה הראשונה לספירה.

ואם כבר בטבריה, סיבוב בעיר העתיקה לחופי הכנרת יפגיש אתכם גם עם מצודתו של דאהר אל-עומר מ-1745 שנבנתה על ידי בנו, צ'ולייבי, והיתה חלק מהחומה העותומנית שהקיפה את העיר. אפשר גם לבקר במנזר הפרנסיסקני או במתחם הסראייה (המתחם השלטוני העותומני) ששימש כאורוות לסוסי השוטרים של העיר, כשבקומה התחתונה היה בית כלא ואילו בעליונה התגורר המושל. כך הוא יכל להשקיף עליהם בעצמו, אני מניח.

המתחם הסקוטי הוא עוד אחד מהארקציות של העיר ובו המלון הסקוטי, המפואר ביותר בעיר, שנבנה בשנות ה-90 וידוע בכל העולם. מלון אחר, עתיק יותר, הוא מלון טיבריאס שנבנה על ידי טמפלרי בשם ריכרד ב-1896, ובו לראשונה יצאו מים זורמים מהקירות - אטרקציה שהפכה אותו לחשוב בזמנו. במלון לנו הבריטים שטסו מהודו ועצרו כאן בדרכם למולדתם. איפה הם נחתו אתם תוהים? ובכן, חברת "אימפריאל איירווייז" שקמה ב-1926 הנחיתה כאן מטוסים על המים, שלימים הפכה לחברה שאתם מכירים כ"בריטיש איירווייז".

ואם הבריטים נהגו לנפוש כאן כבר לפני עשרות שנים וראו בטבריה מעין ריביירה של המזרח התיכון, איך אנחנו עדיין לא?