וודקה, מכות ודם. ילדים טובים ירושלים, קיץ 2011

בסוף זה הגיע, המכות. בשלוש וחצי לפנות בוקר זו הייתה כבר קטטה רצינית עם כמה מוקדים. משטרה, מד"א, צעירים שזורקים כיסאות אחד על השני ולפחות נער אחד שנחתך בראש וטופל. זה לא היה מפתיע בהתחשב במה שראינו מוקדם יותר במרכז ירושלים, מראות שגרתיים כנראה במוקדי הבילוי ברחבי הארץ. אם אין עוד רצח, סביר שלא תשמעו על זה. אבל נתחיל בהתחלה.

יום חמישי, 22:00, רגע לפני החופש הגדול. לחלק מהנערים מחר אין לימודים ואת הרחובות שוטפים גדודים של תיירים, צעירים והמון בני נוער. הזדמנות טובה לבחון פרומו לחופשה הארוכה, שמאז כבר התחילה וגבתה את חייו של נער מגבעת זאב שהתרסק על קטנוע, בלי קסדה, אחרי ליל אלכוהול.

"זה הבילוי הקבוע שלנו מאז גיל 14" (צילום: גיל יוחנן)

האוויר טוב וגם האווירה - רחוב יפו הפך למדרחוב ענק בגלל הרכבת, שאמורה להגיע לתחנה הסופית שלה ולגאול את הירושלמים מייסוריהם ארוכי השנים, ומתעלת בלאומילך המקומית שנחפרה כאן. בינתיים אפשר לבלות ברחוב רחב ידיים וריק ממכוניות בלי להידרס. הצעירים מגיעים מכל מקום בעיר ומסביבותיה, חלקם נכנסים לפאבים, למסיבות ולמסעדות, חלק אחר יושב חסר מעש בכיכרות. רבים, רבים מאוד מבני הנוער והילדים שאנחנו פוגשים כבר שתויים. הלילה רק מתחיל ואיתו גם ההבטחות. והצרות.

23:30 בכיכר האמריקאים: "מתדלקים ביחד"

הרבה צעירים שעלו לישראל מארצות הברית מסתובבים ומבלים בכיכר שנוגעת ברחוב יפו, שקיבלה מהם את שמה. חצי שעה לחצות וחלק מהם, גם כאלו מתחת לגיל 18, כבר מסתירים בקבוק או כוס של בירה או וודקה, ומתנדנדים. פאן לפתיחת סוף השבוע.

"זה הבילוי הקבוע שלנו מאז גיל 14 בערך", מסביר את הסיטואציה נדב, בן 17.

 "כשאין למחרת לימודים מתדלקים ביחד בבית או בשכונה ואז מגיעים לכאן מסודרים. בשביל חלק מאיתנו שתייה היא חלק עיקרי מהבילוי, למרות שחלק גדול לא שותה ובא ליהנות מהחברה". מסביב מתרבים הצעירים שבאמת נראים כבר "מסודרים" ונדב מבטיח ש"בחופש הגדול נגיע לכאן כמה פעמים בשבוע".

אלן, בן 16 וחצי, סוקר את המשקאות המועדפים: "רד בול עם וודקה זה מצוין וגם פינלנדיה לבד, גולדסטאר או שוט של טקילה. הילדים הקטנים מעדיפים אלסקה". אבל, הוא מוסיף, "יש כאלה גדולים יותר, שמעדיפים לעשן סמים".

לא רחוק משם, בבית חב"ד-מרכז ירושלים, בנחלת שבעה, אנחנו פוגשים את הרב יוסף יצחק סלונים, מנהל המקום. הוא מטפל בבני נוער חסרי בית שמצאו את עצמם זרוקים ברחובות העיר, או בצעירים שהגיעו לבלות באזור. "לפעמים", אומר הרב, "יש לי תחושה שהבית שלנו הוא תיבת נוח כשבחוץ משתולל המבול. אני חי את הנושא הזה ובכל פעם אני המום מחדש מהסיפורים וממה שקורה כאן".

סלונים מספר שרבים מהצעירים מגיעים שתויים לגמרי, "והגיל הולך ויורד. כמה מהם מספרים גם על סמים. אנחנו משתדלים לעזור, לומר מילה טובה ולהקשיב. זה בדיוק מה שההורים צריכים לעשות כדי להבין מה הבעיות שמביאות את הילד שלהם להתנהגות הזו".

00:25 בכיכר החתולות: וודקה בבקבוק של מים מינרליים

בכיכר הזו, בסוף החופש הגדול הקודם היכו למוות נערים שיכורים את היהודי-האמריקני לאנס וולף, רק כי לא הסכים לתת להם סיגריה. בהליכה הקצרה בדרך לשם אפשר להבחין בבקבוקי אלכוהול ובשבריהם שפזורים על הרצפה.

הפעם יש כאן שוטרים. עוד ביולי 2010 נכנס לתוקף החוק שאוסר מכירת אלכוהול מ-23:00 ומעניק סמכות לשוטרים ופקחים עירוניים לשפוך משקאות חריפים.

 בכיכר עצמה מתערבבים בנים ובנות. דניאל, בן 17, מסביר איך זה עובד: "מאז החוק אנחנו יודעים להגיע מוכנים מראש, פשוט מבקשים מחבר מבוגר יותר או מאח גדול שיקנה לנו את השתייה ושותים לפני שמגיעים.

"אנחנו לא שותים כאן כי יש פה משטרות והם מרוקנים את הבקבוקים", הוא אומר, "אבל אפשר לשתות בסמטאות או בחדרי מדרגות שיש כאן קרוב, ואם באים שוטרים ישר מחביאים את הוודקה". יש גם דרכים מעט יותר יצירתיות, כפי שמתאר רוני, בן 18: "הכי קל להכניס וודקה לבקבוק של מים מינרליים ואז אתה יכול להסתובב עם זה שעות ואף אחד לא ידע".

01:45 בכיכר ציון: "לא צריך לבוא מרקע קשה"

שתי נערות שיושבות על המדרגות לוגמות מבקבוק בירה. עוד נער בשם רוני, בן 16, נראה ומריח כמו שיכור ותיק ואומר לנו ש"אם לא תפסו אותן זה אומר שזה מותר".

בכיכר הגדולה פועלת ניידת של "עלם" שמעניקה סיוע לצעירים שמגיעים למרכז ירושלים, בהם גם בני נוער בסיכון. ליאור ילין פריינד, שמנהלת את פרויקט הניידות של העמותה בירושלים, מנסה לשרטט פרופיל של בני הנוער שמגיעים אליה ולניידות בערים האחרות: "כשאתה נער בן 15 היום, העולם הוא מקום כאוטי עבורך ויש לך הרבה צרכים שלא מקבלים מענה. ההורים של הילדים האלה נולדו והתחנכו עם מסלול ברור ואפשרויות מוגבלות, הילדים שלהם לעומת זאת חיים בסביבה שבה כבר בגיל 12 הכל זמין, פתוח ונגיש.

"את צריכת האלכוהול", היא אומרת מניסיון, "הילדים מביאים איתם מהבית, אחרי שרואים את ההורים שלהם שותים זה נראה להם טריוויאלי לשתות בעצמם". זה לא נעצר שם, מספרת ילין פריינד. "בגדול זה מכל הבא ליד - שתייה וסמים ותרבות מין פסיכית. אתה לא צריך להגיע מבית עם רקע קשה כדי להיקלע למעגל הזה".

משבר זהות בעניין הדתי

"ירושלים", מזכירה ילין פריינד, "היא מוקד משיכה לצעירים האלו בדיוק כמו התפקיד שתל אביב ממלאת עבור צעירים מהקהילה ההומו-לסבית". אלימות בין נערים היא מחזה נפוץ כאן, לדבריה, "בעיקר בין חבורות - יש פאנקיסטים ופריקים וערסים, עירונים, נערי גבעות, ילדים מהשכונות, ערבים, ופקאצות ופרחות, שזה לא אותו דבר. המתחים מורגשים וגם מתפרצים לעתים קרובות", היא מוסיפה, "כשלכל קבוצה האזור והכיכר שלה".

את ג'ו עמית (23), ירושלמי במקור שעבר את המסלול שעברו הילדים והיום חי ועובד בתל אביב, פגשנו לא רחוק משם, כשבא לבילוי. "רוב בני הנוער שאתה רואה בכיכרות נמצאים שם אחרי שקיבלו ברקסים ולא הצליחו להיכנס למועדונים ולפאבים", הוא מסביר. "אז דבר ראשון הם דופקים את הראש, וזה אם הם לא הגיעו מוכנים מהבית. הם מחפשים ריגושים ואת מה שאסור. הגיל שלהם הולך ויורד - לפעמים הם בני 12 או 13". בהמשך, ג'ו יודע, "אלה שלא יודעים לשתות מתחילים להקיא ולהתפרע וזה תמיד נגמר בסוף במשטרה".

02:50 בכיכר הירח: "דופקים סטלות לשכוח את הבעיות"

חמש דקות של הליכה מביאות אותנו לעוד נקודת מפגש, הכיכר החשוכה בצד השני של מדרחוב בן יהודה. יותר קטן, יותר אינטימי. כ-20 בנים ובנות בני 14 עד 18, "פריקים", יושבים כאן. זו הכיכר שלהם ואף אחד כבר לא מתאמץ להסתיר את הבקבוקים שבצד.

 על הספסלים מרוחים "שפוכים" החברים שלהם, חלקם כבר הספיקו להקיא כמה פעמים. מישהו מתנדנד ושומט את הבקבוק שהחזיק בידו.

"מקווים שהחוק יתבטל", אומרת לנו גילי, בת 16. "זה לא תקף לגביי כי אני לא שותה כבר חצי שנה. עברתי לדברים אחרים, אחרי שהתחלתי לשתות בגיל 13 וחצי". ה"דברים האחרים" הם לא מיץ תפוזים, וגם לא סיגריות. ולמה הם שותים? רן, עם 17 שנים מאחוריו, מסביר: "אנחנו מגיעים לכאן כדי לבלות ושותים גם כדי לשבור את השגרה. בעצם כולם דופקים סטלות בשביל לצאת מכל הבעיות".

מה עם ההורים שלכם, שאלנו, הם יודעים מה אתם עושים בלילות? "בחופש חוזרים לפעמים גם בבוקר", הם עונים, "וחוץ מזה חלק מההורים יודעים וחלק התייאשו מלריב אתנו וכבר לא אכפת להם מהשתייה - מה הם כבר יכולים להגיד לנו? הסמים זה מה שמדאיג אותם יותר מהכל".

03:30 בכיכר האמריקאים: שגרת מכות

עכשיו אל השניים שהולכים מכות מצטרפים גם הרבה אחרים, וזה נראה יותר כמו ספורט קבוצתי, כולל כיסאות שעפים באוויר. ילדים, ממש ילדים, נשכבים על הרצפה חצי מעולפים מבעיטות חסרות רחמים. המשטרה מגיעה אחרי שהילדים כבר רצים. עכשיו יש מנוסה ומסתבר שקטטות מתנהלות בכמה נקודות. השוטרים מצליחים לעצור כמה, בנות ובני נוער צופים המומים בצוות של מד"א שמטפל בצעיר שנשכב פצוע על רצפת אחת הפיצוציות. אף אחד כבר לא זוכר למה כל זה התחיל.

קובי, שעובד באחד הפאבים ומתפקד על תקן המבוגר האחראי, ניסה להפריד. אבל גם הוא נכנע לבסוף לפרץ האלימות וההורמונים. הוא לא מתרגש מהעוצמה, לקטטות המוניות כאלו כבר היה עד בעבר. "כמעט כל ערב אתה יכול לראות כאן מכות, בדרך כלל זה מגיע בסוף הלילה כשהשיכורים כבר שיכורים מאוד", הוא מספר.

 "חלק מהעניין זה שכרות וחלק יכול להתחיל בגלל מילה לא במקום על בחורה. ראיתי כבר כאן שליפות סכינים בין ילדים".

ואיפה המשטרה בתוך כל המהומה? כפי שמספרים בעלי העסקים במרכז העיר, אכן נרשמת הרבה יותר נוכחות משטרתית, אבל במקרה של הקטטה לה היינו עדים, הכוח שניצב בדרך כלל בכיכר האמריקאים לא היה שם. לשוטרים לקח יותר משבע דקות להגיע, די הרבה זמן בהתחשב בעובדה שהם פרושים יחסית בצפיפות באזור. "נכון שרואים יותר משטרה אבל זה לא מספיק", טוען קובי. "בזמן שלשוטרים לקח להגיע לנקודה מישהו היה יכול להרוג מישהו". למרות שתי פניות, מהמשטרה לא נמסרה תגובה לטענות.

משה, שמנהל את הפאב שבסמוך לו פרצה הקטטה, ראה כאן כמעט הכל, ויש לו דעה נחרצת: "המצב השתפר מאז שהחוק שאוסר מכירת אלכוהול מ-23:00 נכנס לתוקף. החקיקה עזרה והביאה לירידת האלימות ביותר מ-70 אחוז, אבל אם רוצים לפתור את הבעיה צריך לאסור מכירה כבר משבע בערב", הוא אומר.

 "מה שאתה רואה כאן זו תוצאה ישירה של ילדים ששותים ויוצאים משליטה, מכות רצח זה עניין של שניות. הפיצוציות שמוכרות אלכוהול לילדים יותר גרועות מכספומט סמים בלוד. הם הופכים את בני הנוער למסוכנים לעצמם ולסביבה".

14 צעירים שהמשטרה עצרה באותו הלילה לא ימנעו כנראה את הסיבוב הבא של שתייה ואלימות בירושלים או בתל אביב. רגע לפני שהבוקר הגיע, ניסח את זה ג'ו, הצעיר שידע בעברו ימים פרועים כאלה: "עכשיו זה רגוע, אבל חכה לקיץ ולחופש". והחופש גדול.