נתוני הגירושים: ירידה בתל-אביב, זינוק במודיעין
דו"ח בתי הדין לשנת 2010 מגלה כי בתל-אביב, ירושלים וחיפה נרשמו ירידות במספר הזוגות המתגרשים, לעומת עליות חדות במודיעין ובאשקלון. עוד עולה מהנתונים, כי נרשמה ירידה תלולה במספר הנשים שהותרו מעגינותן
תל-אביב עיר עם הפסקה בנישואים: דו"ח של בתי הדין הרבניים בישראל לשנת 2010, שהגיע לידי ynet, מגלה כי תל-אביב היא אמנם (שוב ושוב ושוב) שיאנית הגירושים בארץ, אך במספר המתגרשים נרשמה ירידה של כ-11% לעומת 2009, כש-702 זוגות החליטו לסיים את הקשר ברבנות.
ירושלים היא העיר שניצבת במקום השני במספר המתגרשים עם 640 זוגות (10%-), אחריה ראשון לציון עם 435 (3.5%+), חיפה עם 425 (4%-), ובאר
שבע עם 362 (1%-).
עלייה ניכרת נרשמה במודיעין (25%) ובאשקלון (20%), ולעומת זאת, ירידה משמעותית הייתה בנהריה (25%), נס ציונה (24%) ועפולה (24%).
ככלל, דו"ח בתי הדין הרבניים מצביע על ירידה של 3.5% במספר המתגרשים בישראל, מ-9,986 ב-2009 ל-9,640 בשנה שעברה. מדובר בהמשך מגמת הירידה שהחלה לפני שנתיים. ב-2008 חצה המספר לראשונה את גבול ה-10,000, ומאז ירד בהדרגה.
פחות עגונות שוחררו
עוד עלה מנתוני בתי הדין כי בשנת 2010 חלה ירידה חדה במספר הצלחות בתי הדין הרבניים להתיר נשים מעגינותן. מהדו"ח מתברר כי בשנה שעברה 77 עגונות, שבעליהן נעלמו בארץ או בחו"ל, "שוחררו" והותרו להינשא לאחר שהבעלים
נמצאו ושוכנעו לגרשן, זאת לעומת 162 מקרים בשנה שקדמה לה (53%-).
נתוני בתי הדין אינם כוללים את כל מסורבות הגט, משום שחלקן אינן מוגדרות על-ידי בתי הדין כעגונות, אולם יש בהם כדי ללמד באופן כללי על מידת ההצלחה של הדיינים להביא לגירושיהן. על-פי בתי הדין, עגונות הן נשים שבעליהן אינם מופיעים לדיונים, משום שהם ברחו, נעלמו או נמצאים במאסר, ורק אליהן מתייחסים הנתונים. לעומתן, מי שבעלה נמצא ומסרב לגרשה - אינה עגונה ואינה מטופלת על-ידי המחלקה המיוחדת לכך.
בהנהלת בתי הדין ציינו כי כלפי הגברים שנמלטו – בגלל תביעות גירושין או מסיבות אחרות (למשל, כלכליות) – והשאירו את נשותיהם עגונות, הופעלו שלל עיצומים ואמצעים שהביאו לאיתורם. בין היתר נעשה שימוש בחמש חברות חקירה פרטיות, נשלחו שליחים אל מעבר לים,
התנהלו משאים ומתנים חוצי יבשות והוטלו "סנקציות וירטואליות או אמיתיות", כהגדרת בכיר במערכת – עד שאלה נכנעו והסכימו לגרש את הנשים.
במסגרת המאבק בסרבני גט ניתנו בשנה שעברה 36 פסקי דין נגד בעלים כאלה, לעומת 44 בשנה שקדמה לה – ירידה של כ-18%. בין הסנקציות שהוטלו עליהם: צו עיכוב יציאה מן הארץ, מניעת ניהול חשבון בנק, מניעת רישיון נהיגה, מניעת מינוי למשרה ציבורית ומניעת תנאים מאסירים פליליים שהם גם סרבני גט. במספר הצווים לבעלים כאלה חלה דווקא עלייה של 50% - מ-6 ל-9, וכן נרשם זינוק של 57% במספר צווי ההגנה שניתנו לנשים מפני אלימות בעליהן מ-58 ל-91.
בג"ץ מתערב פחות
ניתוח הנתונים מלמד גם על עומס הולך וגובר על בתי הדין, כאשר בכל אחת מארבע השנים האחרונות נפתחו יותר תיקים (במגוון רחב ביותר של נושאים) משנסגרו. ב-2010 מדובר היה ב-83,488 מול 80,500, ובסך הכל יש בשנים אלה פיגור של 10,693 תיקים שלא נסגרו.
מנתונים סטטיסטיים נוספים, עליהם מצביע היועץ המשפטי לשיפוט הרבני של בתי הדין, עו"ד הרב שמעון יעקבי, עולה כי בעשור האחרון חלה ירידה הדרגתית
בהתערבות בתי המשפט האזרחיים בהחלטות ופסיקות של בתי הדין הרבניים. יעקבי מגדיר ירידה זו כ"מהפכה שקטה".
בשנים 2002-2004, למשל, ביטל בג"ץ 25% מפסקי הדין עליהם הוגש ערעור, ב-2005-2007 בוטלו רק 6% מפסקי בתי הדין וב-2008-2010 - 5%.
"לעתים התערבות בג"ץ בתיק אחד הינה גורלית וגורפת - כמו ביטול סמכות בתי הדין לעסוק בבוררות - ושקולה כנגד עשרות רבות של עתירות שנדחו", אמר עו"ד יעקבי, "אך מצד שני ניתן ללמוד על רצון הדדי של הערכאות לכבד את הכללים הנהוגים בכל אחת מהן, ועל הפנמה הדדית של הכלים המשפטיים וההלכתיים המקובלים בזירה הקשה של דיני המשפחה".