כנסיות בירושלים: הסיור שכמעט כל תייר עושה

"אני זוכר קולנוע רקס ביומיות

ומרחוק פעמונים של כנסיות

ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים

לעוף איתן רצינו עד לעננים

אני וסימון ומואיז הקטן"

       (מתוך "אני וסימון ומואיז הקטן", מילים: יוסי בנאי, לחן: חנן יובל)

ירושלים הולכת ביחד עם הנצרות כמו שזעתר הולך יחד עם בייגל'ה ירושלמי. בעיקר חשובים לנצרות שלושה מוקדים בעיר הקודש: 1. הר הזיתים - המקום שבו עלה לישוע לשמיים ואף אמור לחזור לשפוט את בני האדם. 2. הר ציון - שבו היה ביתו של קייפא, הכהן‏ הגדול, ובו נכלא ישוע לפני משפטו. 3. כנסיית הקבר או גן הקבר - מקום צליבתו (ותחייתו) של ישוע, תלוי לפי איזה זרם בנצרות בודקים (אך בה לא אעסוק, היות וכדאי לייחד לה כתבה בפני עצמה).

אז במסגרת סיורי הנצרות שלנו, הגענו אל אחד הסיורים החשובים והמעניינים בקורס מורי הדרך - כנסיות בירושלים. ישנן המון כנסיות חשובות בעיר הקודש, אולם הכנסיות הבאות מנציחות אירועים משמעותיים שקרו למשפחה הקדושה (ישוע, מרים ויוסף) בעיר, ועל כן זהו סיור שכמעט כל תייר עושה ללא קשר לדתו ואמונתו.

הנצרות מורגשת בי-ם. מבט מכנסיית דומינוס פלביט (צילומים: זיו ריינשטיין)

מי רוצה ללמוד את "רזי המיסתורין של היקום"?

נתחיל בכנסיית "פטר נוסטר" (Pater Noster) או כנסייית אבינו שבשמים שבהר הזיתים. הכנסייה מנציחה את כמה מן הדברים שלימד ישוע את תלמידיו, ביניהם את "תפילת האדון" (או תפילת אבינו שבשמיים") שהפכה לאחת התפילות המוכרות בפולחן הנוצרי.

בברית החדשה (מתי פרק כ"ד) מבקשים התלמידים מישוע שיראה להם סימנים על ביאת אחרית הימים, וזה נותן להם רמזים שנקראים "רזי המיסתורין של היקום". אותו מפגש מיוחס למקום שבו נמצאת הכנסייה כיום - מקום שבו נבנתה ב-326 לספירה כנסיית ה"אליאונה" על ידי הלנה (אמו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס), שהוקדשה לעלייתו של ישו לשמיים אך נחרבה ב-614. הצלבנים חידשו את הכנסייה במאה ה-12 וקראו לה "אבינו שבשמיים", אבל היא הוחרבה על ידי צלאח א-דין ב-1187, עם הכיבוש המוסלמי.

רק ב-1866 קונה את השטח אורלי דה-בוסי, נסיכה צרפתיה ממוצא איטלקי, ומזמינה את הנזירות הכרמליתיות הצרפתיות לשבת כאן בתנאי שהיא תוכל להיקבר במקום. ואכן ב-1874 נחנך כאן מנזר כרמליתי, ובו סרקופג אבן שבו מונחות עצמותיה של דה-בוסי. בחצר הכנסייה (הקלויסטר) נמצאת תפילת אבינו שבשמיים בעשרות שפות, ואפילו כאלה שכבר נכחדו מן העולם. התפילה המקורית נאמרה בארמית או עברית, ועותק שלה בשפות אלו נמצא משמאל למזבח בכנסייה.

תפילה בעשרות שפות על קירות הקלויסטר. כנסיית פטר נוסטר

אל תבכה ישוע, אל תבכה

עדיין על הר הזיתים אבל מעט מזרחה, עוד כנסייה יפה וחשובה: דומינוס פלביט (Dominus Flevit) שבלטינית פירושה "האדון בכה" או "בכי האדון". הכנסייה שייכת לזרם הפרנציסקני וכאן מונצח בכיו של ישוע על ירושלים והנבואה על חורבנה (לוקס פרק י"ט), כיוון שלא השכילה לקבל את ישוע ואת בשורתו.

שרידי מנזר ביזנטי נמאו במקום בחפירות, כמו גם שרידי קברים מתקופת בית שני. אנטוניו ברלוצי, האדריכל האיטלקי שבנה רבים ממבני הנצרות בארץ, שילב גם כאן את סיפור המקרה בעיצוב הכנסייה שנחנכה ב-1955, והיתה אחד המבנים האחרונים שבנה לפני ש"נשלח לבנות כנסיות בגן עדן" אצל זה שכל חייו הקדיש לו כנסיות.

כיפת הכנסייה מעוצבת בצורת דמעה על שום הבכי של ישוע, ובפינות המבנה ישנם ארבעה עמודים המדמים בקבוקי זכוכית ששימשו בעת העתיקה לאסיפה של דמעות שנקראו "לקרימטורי" (לקרימה=דמעה). המזבח בכנסייה פונה דווקא מערבה, לירושלים, (ולא מזרחה כפי שנהוג בדרך כלל), על מנת שהמתפללים יראו ש"הנבואה אכן התגשמה" - בית המקדש אכן נחרב מאוחר יותר, בשנת 70 לספירה.

במרכז החלון של הכנסייה ישנו צלב שאם עומדים מעליו וזזים ימינה או שמאלה, נראה שהצלב נמצא ממש על כיפת הסלע, היכן שפעם עמד בית המקדש. ואם יתמזל מזלכם, אולי תוכלו לצפות באב הכנסייה מחלל לו בחליל ברוח הנעימה כשהוא צופה אל העיר העתיקה.

תן לו בחליל father. אב הכנסייה בדומינוס פלביט

ייסורי ישוע הצעיר

ובמורדות הר הזיתים נמצאת אחת הכנסיות הפופולאריות בירושלים - היא גת שמנים. אבל עוד בדרך לשם, אם נסעתם בדרך יריחו (כביש 417) שבין הר הזיתים והר הבית, ודאי תְּמַהְתֶּם מהי אותה כנסייה עם בצלצלים מוזהבים שמנצנצת לגובה. ובכן זהו מנזר מריה מגדלנה המוזהב, מנזר רוסי-אורתודוקסי שנקרא ע"ש אמו של הצאר הרוסי, מריה.

ממשיכים בדרך המושכת למטה עד שמגיעים לגת שמנים, הנקראת גם "כנסיית היגון" על שום תפילת היגון שהתפלל ישוע אחרי הסעודה האחרונה בשבוע האחרון לחייו. בברית החדשה מופיעה השם "גת סֶמַאנִי" ביוונית או בארמית - "גת שמנא". ייתכן ובמקום הייתה פעילות חקלאית של הפקת שמן בימי בית שני, ומכאן השם.

ישוע התפלל והתייסר כאן, כפי שמתואר בלוקס כ"ב, אך הוא הקריב עצמו למען האנושות, לדידם של הנוצרים - ממש כמו הזית שנמעך ויוצא ממנו יצהר - טיפת השמן הכי טהורה שיש. בחצר הכנסייה עצי זית עתיקים בני מאות ואולי אלף שנה, ואפילו עץ צעיר שניטע על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני בביקור במקום ב-1964.

במאה ה-4 לספירה נבנתה כאן כנסייה שמנציחה את ייסורי ישוע אך נחרבה בידי הפרסים ב-614, כמו גם הכנסייה הצלבנית שנבנתה פה במאה ה-12 ונחרבה במאה ה-14. הכנסייה הפרנציסקנית של היום נבנתה, איך לא, על ידי ברלוצי בין 1914 ל-1924, ושרידי הכנסייה הצלבנית שנמצאו במהלך הבנייה, כמו פסיפס, שולבו בכנסייה הנוכחית. חלונות הבהט (אלבסטר) בכנסייה סגולים - צבע המסמל יגון בנצרות, ו-12 כיפותיה מסמלות פרט ל-12 השליחים בנצרות, גם 12 מדינות שתרמו כסף לבנייתה ועל כן מכונה גם "כנסיית כל העמים".

כנסייה שמנציחה ייסורים אבל בפנים זה פשוט מדהים. גת שמנים

אנה תלכי מרים?

עם היציאה מגת שמנים כדאי לפנות ימינה ולרדת למערת הבגידה - אותו מקום שבו על פי המסורת בגד יהודה איש קריות בישוע. המערה היפה משמשת אתר תפילה קתולי ובמאה ה-12 ציירו הצלבנים כוכבים על התקרה, כי סיפור הבגידה התרחש בלילה.

מרחק 20 צעדים משם נמצאת עוד כנסייה עתיקה ומרשימה. הפעם מרים, אם ישוע, במרכז העניינים. מדובר על כנסיית מרים בעמק יהושפט. כאן, על פי המסורת, נקברה מרים לאחר שנרדמה למוות בהר ציון. גופתה נלקחה לכאן, לעמק יהושפט שהוא גם חלק מנחל קדרון, אך ביום השלישי לתרדמתה גופתה נאספה לשמיים והקבר התגלה ריק. מזכיר לכם מישהו?

הכנסייה פה הוקמה בצורת צלב במאה ה-4 לספירה ושופצה על ידי הצלבנים במאה ה-12, שנהגו לקבור במקום נסיכות ובנות דם כחול כמו מליסנדה, בתו של בולדווין ה-2, ששניהם מלכו בירושלים. עם השתלטות המוסלמים על המקום ב-1187, הם הוסיפו מיחרב (גומחת תפילה) לכיוון מכה ורק במאה ה-14 חזרה הכנסייה לשלטון הפרנציסקנים, אך ב-1757 הם סולקו על ידי הסולטן העותמני ששלט בירושלים. כיום המקום מוחזק על ידי היוונים האורתודוקסים והארמנים ששולטים במקום לסירוגין, יום כן יום לא, יום למה לא.

כאן קבורה מרים שהלכה לעולמה בשינה. כנסיית מרים בעמק יהושפט

עזבנו את אזור הר הזיתים, ומותה של מרים לוקח אותנו אל הר ציון שבו אחת הכנסיות המפורסמות בירושלים המנציחה את אותה תרדמת  - הדורמיציון (בלטינית dormitio =לישון). הכנסייה שנבנתה במאה ה-4 לספירה זכתה לשם "האגיה ציון" (ציון הקדושה), אך מאז זכתה לאין ספור חורבנות ושיפוצים על ידי שליטים שונים ששלטו בירושלים. 

כיום, הכנסייה החדשה שנבנתה בסגנון ניאו-רומנסקי של ימי הביניים ונחנכה ב-1910, מוחזקת על ידי נוצרים בנדיקטים גרמנים ומעוטרת בפרטים וסממנים מהעולם הנוצרי, כמו פסיפסים המראים דמויות מהברית הישנה והחדשה, וציורים של קדושים למיניהם. בקריפטה נמצא גם פסל עץ בדמות מרים שנרדמה ומעליו פסיפסים של ישוע מוקף בשש נשים המהוות פרה-פיגורציה (סימן מבשר/מקדים) למרים: חווה, מרים אחות משה, יעל אשת חבר הקיני, יהודית, רות המואביה ואסתר המלכה.

במרכז הכנסייה פסיפסים של דמויות מהברית הישנה והחדשה. הדורמיציון

כנסו כנסו לכנסייה! אחד שיודע

וכנסייה אחרונה, אך לא פחות חביבה וחשובה היא כנסיית "פטרוס אין גליקנטו" (גלוס קנטוס = קריאת התרנגול בלטינית), שאף היא בהר ציון ושייכת למסדר האסמפסיוניסטים (ע"ש אסיפת מרים לשמיים - Assumption) הקתולי. הכנסייה הוקמה בין השנים 1931-1924 ומנציחה את שלוש ההתכחשויות של פטרוס להיכרותו עם ישוע (מרקוס י"ד), כפי שניבא ישוע שיקרה עם תפיסתו עוד בטרם יקרא התרנגול (הבגידה בישוע ותפיסתו נעשתה בלילה של יום חמישי).

זוהי אחת הכנסיות היפות בעיר, ונחשבת אתר חובה לצליינים. באולם התפילה מקושטים הקירות בציורים יפהפיים, ביניהם של הסעודה האחרונה (התקיימה בהר ציון - מעל קבר דוד של היום), נשים חוטאות שחזרו בתשובה, כמו מרים המגדלית, 12 השליחים ועוד. על פי המסורת, כאן היה ביתו של קייפא, הכהן הגדול באותם ימים, שחקר את ישוע והחזיקו בבור שחפור מתחת לכנסייה, בטרם נשלח למשפט אצל פונטיוס פילאטוס, הנציב הרומי שדן אותו לצליבה.

ב-1888 חפרו כאן הנזירים הצרפתים, חברי המסדר, ומצאו אבן ועליה כתובת עברית "לאשם הוא קורבן" - ממצא שגרם לאמונה שכאן אכן נכלא ישוע להיות מבוססת יותר.

אז בפעם הבאה שאתם בירושלים, מעבר לכותל, העיר העתיקה והבייגל'ה הירושלמי, אל תשכחו שיש גם צד נוצרי מעניין ומרתק. בקיצור, כנסו כנסו לכנסייה! מאת: אחד שיודע.

צבעונית, מרשימה והיסטורית. כנסיית "פטרוס אין גליקנטו"

• בפעם הבאה: הוויה דולורוזה - דרך הייסורים של ישוע
  

• לכל הסיורים במדור מסביב לישראל ב-80 יום