מהטבילה ועד הצליבה: בעקבות ישו מסביב לכנרת

"צילמת וידאו בעקבות ישו:

את הירדן שבמימיו רחץ,

את הכנרת שחצה בהליכה,

את ההר שממנו קפץ"

(מתוך "וידאו שחור", מילים: נדב לויתן, לחן: חוה אלברשטיין)

עבור הנוצרים אזור הכנרת וסביבותיו הוא אחד מהאתרים הקדושים ביותר. כאן פעל ישוע בבגרותו, עשה נסים רבים ורכש לעצמו את מאמיניו הראשונים. ב"ים הגליל" או "ימת גינוסר" כפי שכּוּנתה הכנרת על ידי יוספוס פלאביוס, פעל ישוע לאחר שנמלט מנצרת, עת ביקשו תושבי הכפר היהודי דאז להשליכו מהר (הר הקפיצה) עקב דברי כפירה שאמר בבית הכנסת.

ואם הכנרת היא גם ימת גינוסר, תגלית מדהימה התגלתה ב-1986 על ידי שני אחים ששוטטו להם על החוף שבסמוך לקיבוץ גינוסר

ומצאו מסמר ישן והחליטו לחפור לעומק. התברר שהם מצאו סירה שבנויה מ-12 סוגי עץ ומתוארכת למאה הראשונה לספירה. את שרידיה שימרו בתהליך ארוך ומסובך של כעשר שנים.

הסירה נמצאת במוזיאון יגאל אלון בקיבוץ ולפי בדיקות פחמן 14 מתוארכת לתקופתו של ישוע, אך האם אכן הוא שט בה? כך או כך, זכתה הסירה לשם "סירת ישו" - עוד דרך להביא תיירים, מה רע?

שרידי הסירה שנמצאה. האם ישוע אכן שט בה? (צילומים: זיו ריינשטיין)

אכלת מהלחם - אכלת מישוע

ומגינוסר נשוט לנו מעט צפונה בארץ כינורות, אותו אזור הנקרא ע"ש העיר "כינֵרות" המקראית, המשתרע מבקעת הירדן בדרום הכנרת ועד לצפונה באזור רמת כורזים. בחלק הצפון-מערבי נמצאת בקעת טבחה - בקעה טופוגרפית שבה שבעה מעיינות שנתנו לה את השם ביוונית - הֵפְּטַה פֵּגוֹן ששובש ומכאן - טבחה.

בטבחה שתי כנסיות חשובות לנצרות: כנסיית נס הלחם והדגים ששייכת למסדר הבנדיקטי (קתולים דוברי גרמנית), מנציחה נס שעשה ישוע

עת הפך חמש כיכרות לחם ושני דגים לאוכל עבור 5,000 איש רעבים ועניים. הנס לפי המקרא אומנם התרחש בבית ציידא שבצפון הכנרת, אך בתקופה הביזנטית היה מקובל שהתרחש בטבחה עקב הקִרבה לכפר נחום - מקום מגוריו של ישוע. בכנסייה הקטנה במקום פסיפס מפורסם הנמצא למרגלות המזבח, ובו מתוארים שני דגים וארבע כיכרות לחם. למה ארבע אם הנס הוא על חמש? כי ישוע הוא הכיכר החמישית, הוא לחם הקודש. אכלת מהלחם - אכלת מישוע, כלומר הכנסת את רוחו לגופך והתמלאת קדושה, כפי שקורה בטקס המיסה הנוצרי.

כנסיית בכורת פטרוס, הנמצאת אף היא בטבחה, מנציחה את התגלותו של ישוע לאחר צליבתו לשלושה מתלמידיו: כייפא (פטרוס), נתנאל ותומא שהיו דייגים. ישוע עושה להם נס דיג משלו ונתן ברשתם 153 דגים והרשת לא נקרעה - כמספר מיני הדגים בעולם העתיק, כלומר ישוע נתן להם הכל. זו היתה הפעם השלישית שהוא התגלה לתלמידיו, ועדיין היו כאלה שלא זיהו את המשיח שחזר מן המתים.

הכנסייה נקראת גם "מנסה כריסטי" (שולחן המשיח), היות וסלע גדול שימש כשולחן שעליו הניח ישוע לחם ודגים וחיכה לסעוד עם תלמידיו. באותו אירוע שואל ישוע את פטרוס שלוש פעמים האם הוא אוהב אותו, וזאת כנגד שלוש ההתכחשויות של פטרוס לישוע ערב צליבתו. פטרוס מושיב שכן, וישוע אומר: "רעה את צאני", כלומר את עמי, את האנושות. פטרוס, בכור תלמידיו (ומכאן שם הכנסייה), מקבל מישוע את ההנהגה אחרי לכתו, רוצה אומר: סע לשלום, המפתחות בפנים - מפתח שמאוחר יותר יהפוך לאחד מסמליו של פטרוס, לימים האפיפיור הראשון.

פטרוס מקבל את מקל הרועים מישוע. פסל בחצר כנסיית בכורת פטרוס

איזה אושר!

ומטבחה נצפין מעט להר האושר. כנסיית האושר הפרנציסקנית שמשקיפה על מימיה הכחולים של הכנרת מנציחה את "הדרשה על ההר" - הדרשה החשובה ביותר בברית החדשה (מתי, פרקים 7-5) שבה קורא ישוע לחיות בצניעות ולנקוט באי אלימות. הר האושר (הוא הר נחום) קיבל את שמו בזכות מספר פסוקים מאותה דרשה הפותחים במילה "אשרי" (באנגלית beati ומכאן Mount of Beatitudes), ושיבוש המילה הפך ל"אושר".

הכנסייה נבנתה ב-1935 על ידי אנטוניו ברלוצי, הארכי-ארכיטקט של העולם הנוצרי בארץ במאה ה-20,

ונחנכה ב-1938. עם זאת, כנסיות שמנציחות את האירוע, או שרידיהן בקרבת מקום, התגלו כבר מהתקופה הביזנטית (מאה רביעית לספירה) וגם כנסייה צלבנית בעיר טבריה.

גם כאן (כמו בכנסיות אחרות שלו) שילב ברלוצי את סיפור המקום בעיצוב הכנסייה, ובנה מבנה אוקטוגונלי (מתומן) שמשמעותו שמונה פסוקי "אשרי" שבדרשה שנשא ישוע. הכיפה בתוך הכנסייה מצופה פסיפס מוזהב ובמרכזה צבע כחול המסמלים את מלכות השמיים שמזכיר ישוע עוד בחייו. מתחת לכיפה שמונה ויטראז'ים כשבכל אחד מהם פסוק המתחיל במילה "אשרי" ומסביב הקירות מתוארות 14 תחנות הוויה דולורוזה, כפי שקיימות בכל כנסייה פרנציסקנית.  

המקום שמנציח את הדרשה החשובה ביותר בברית החדשה. כנסיית האושר

כפר נחום, קפרנאום וקפרניום - 3 שהם 1

כאמור, בכפר נחום שעל גדות הכנרת גר ופעל ישוע בחייו הבוגרים, מהטבילה ועד שבוע לפני הצליבה, עם בואו לירושלים. בברית החדשה המילים "כפר נחום" התחברו ל"קפרנאום" או "קפרניום". היה זה כפר דייגים קטן שפעל מהמאה החמישית לפנה"ס ועד המאה השביעית לספירה. במאה ה-19 חפרו פה הפרנציסקנים שגילו, כביכול, את ביתו של פטרוס מהמאה הראשונה לספירה שעליו נבנתה כנסייה.

במקום נחפר גם בית כנסת שנבנה מסלע גיר מהמאה החמישית לספירה, כמו גם עמודים מעוטרים בכותרות קורינתיות ותבליטים של מנורת שבעת קנים,

מחתה ושופר שהיו סמלים שייצגו את בית המקדש. תושבי כפר נחום סירבו ללכת אחר ישוע ואמונתו, ואילו זה קילל אותם וניבא להם רעות.

מעט מזרחה, בקודקודה של הכנרת, נמצאת אחת הכנסיות היפות שתמצאו בצפון הכנרת - כנסיית 12 השליחים. הכנסייה היוונית-אורתודוקסית נבנתה בשנות ה-20 של המאה ה-20 ומנציחה את 12 תלמידיו של ישוע. בכנסייה הצבעונית והיפהפייה איקונוסטזיס (מחזיק איקונות) המסתיר את המזבח מהקהל ובו דמויות של מריה וישוע כתינוק, ושאר דמויות קדושות בעולם הנוצרי.

הכנסייה מציגה אירועים שונים מהברית החדשה, ביניהם משפט יום הדין שעושה ישוע לאנושות, כשהראשונים להישפט הם אדם וחווה. הציורים בצד ימין על הקיר מסמלים את הטוב, ואילו הציורים בצד שמאל מסמלים את הרע. בצד זה גם נמצאים השטן, כמו גם יהודה איש-קריות שבגד בישוע והסגירו ליהודים. אפשר לבהות שעות בציורים התקרה הבלתי נגמרים ולחשוב על כל פרט ופרט שקשור לעולם הנוצרי המרתק.

כנסיית 12 השליחים מבחוץ. בפנים הרבה יותר יפה

ממשיכים עוד מזרחה אל צידה הימני של הכנרת, היכן שישוע עשה נס נוסף. ברוכים הבאים לגן לאומי כורסי. הנס שמופיע בספר הבשורה של מרקוס פרק ה', מספר שישוע ותלמידיו חוצים את הכנרת בכדי לרפא אדם רדוף רוחות, כשבזמן חציית האגם תוקפת אותם סערה, אולם ישוע נוזף בה והיא מפסיקה.

על מנת לגרש את הרוחות הוא גורם להן להיכנס אל תוך 2,000 חזירים ש"מקבלים ת'ג'ננה" ופותחים בריצה ישר אל תוך הכנרת וטובעים. האיש שנרפא מתחיל להאמין בישוע ומפיץ את תורתו ברבים.

במאה החמישית בנו במקום מנזר בזלתי שנחרב ברעידת האדמה של שנת 749 והמקום נשכח. רק אחרי 1967, עם סלילת כביש באזור, גילו אפסיס וביצעו חפירה ומצאו את האתר שהפך, אפוא, לגן לאומי.

בנוי מבזלת לזכר נס החזירים. המנזר הביזנטי בגן לאומי כורסי

וממש בשביל להשלים את הסיבוב בכנרת, נמצא אתר מעניין נוסף בדרום-מערב הכנרת - ירדנית. אתר הטבילה המקובל כיום בארץ ומחליף את קאסר אל-יהוד שבבקעת הירדן, נמצא בבעלותה של קבוצת כנרת, הסמוכה לו.

הנוצרים שמחדשים כאן את טקס הטבילה שמקורו בהטבלתו של ישוע על ידי יוחנן המטביל, לובשים חלוקים לבנים המסמלים טהרה ובסיום הטבילה, שנעשית על ידי כהן דת מוסמך, מקבלים בהתרגשות תעודת הטבלה חגיגית. הכניסה חופשית.

עוטים לבן עם ציפייה בליבם, מחדשים הנוצרים את טבילתם. אתר ירדנית

ולסיום, מילה אישית: את הכתבה הזו אני רוצה להקדיש לאורי דביר, איש הטיולים ומורה הדרך שהלך השבוע לעולמו, והקים את בית הספר לתיירות ולימד רבים וטובים אהבת ארץ מהי. בתו, שִילָה, היא חברתי ל"ספסל הטיולים" בקורס מורי דרך, אז לצד העצב על לכתו קיימת גם שמחה שיש מי שימשיך את דרכו, את הדרך של כולנו.

• בפעם הבאה: הכנסיות הכי חשובות של ירושלים
  

• לכל הסיורים במדור מסביב לישראל ב-80 יום