אנחנו עם מוכשר. האם נישאר כאלה?

יהודים, כישרון וכסף - צירוף המלים הזה נשמע, איכשהו, מתאים ביחד. היהודים, יאמר לך חוואי אמריקני, סוחר סיני או איכר צרפתי, יודעים ללמוד וליזום, להסתדר ולהרוויח. נכון, אז לא כל היהודים עשירים, והמיתוס על העושר היהודי האגדי מלבה שינאה והסתה אנטישמית, אבל מה לעשות: הוא נשען על בסיס עובדתי איתן.

מחקרים מראים שהיהודים הם הקבוצה האתנית העשירה בחברה האמריקנית, עם הכנסה ממוצעת כפולה ויותר מהממוצע הכללי, וייצוג בכל מוקדי הכוח, כ-100 שנה אחרי שהגיעו אליה בחוסר כל. המסע ההיסטורי שערכנו בסדרת הזהב היהודי, מימי התנ"ך למאה ה-20, הראה שוב ושוב: יהודים עשו חיל בעסקים, מעל ומעבר למשקלם באוכלוסייה, בכל מקום שדרכם לא נחסמה לגמרי. לבעלי מלאכה יהודים היה חלק מרכזי במסחר הבינלאומי בעולם היווני-רומי ובעולם הערבי-מוסלמי, סוחרים יהודים שלטו בענפים שלמים בכלכלת ימי הביניים וטייקונים יהודים היו ממובילי המהפכה התעשייתית.

איך צמחנו כל כך מהר?

מדינת היהודים עוברת לאחרונה מעין אופוריה כלכלית. יזמים ישראלים מציגים רווחי עתק וקברניטי המשק מתגאים בטבלאות הצמיחה וקוצרים שבחים מהגופים הפיננסיים הבינלאומיים. גם גל המחאות החברתיות מבוסס על התחושה הנפוצה שלא חסר במשק כסף. התחושה הזאת חדשה יחסית: הישראלים נחשבו בעבר לחיילים ואנשי מדע מצויינים, יותר מאנשי עסקים. אבל האמת הסטטיסטית היא שהמשק הישראלי צומח מצויין כבר עשרות שנים. ודווקא כיום יש מקום לחשוש האם ההצלחה תימשך. 

ישראל מדורגת במדד הפיתוח העולמי של האו"ם במקום 21 מ-183 מדינות. התוצר הלאומי הגולמי שלנו הוא קרוב ל-30 אלף דולר לשנה, לעומת ממוצע עולמי של כ-11 אלף. אנחנו משווים את עצמנו למדינות המפותחות מארגון OECD, שהתמ"ג שלהן גבוה משלנו בממוצע בכ-30%, אבל רובן נמצאות באירופה ואנחנו במזרח התיכון. התמ"ג בלבנון הוא כ-14 אלף דולר לנפש לשנה בלבד, במצרים 6,200 ובירדן 5,400.

אין טעם להתכחש לעובדות בשם הפוליטיקלי-קורקט: הסיבה ליתרון האזורי של ישראל היא אוכלוסייתה היהודית. ב-1917, בתחילת תקופת המנדט, ארץ ישראל הייתה חקלאית ונחשלת כמו שכנותיה, כמעט ללא תעשייה וללא ייצוא. כ-15% מהאוכלוסיה התגוררה בערים, בדומה למצרים וללבנון, ולעומת 80% באנגליה וכ-70% בגרמניה. ב-1948, 40% מתושבי הארץ התגוררו בעיר והתוצר היה הגבוה במזרח התיכון. הסיבה: שיעור היהודים באוכלוסייה גדל מ-10% ל-35%. חלקם עסקו בחקלאות במושבים ובקיבוצים, אבל רובם עסקו בתעשייה והקימו מפעלים מצליחים.

בשנים 1948-1964 עלו לארץ כמיליון וחצי יהודים נוספים, חסרי כל, והמדינה עברה שתי מלחמות. אבל התמ"ג הישראלי צמח בקצב שהיה מהמהירים בעולם והגיע ב-1960 לכ-5,500 דולר לנפש לשנה - פי 13 ממצרים, גבוה מברית המועצות, אירלנד וספרד וקרוב לאיטליה ולפינלנד. 

מה הגורם להצלחה הפנומנלית שלנו, בארץ ובחו"ל? מספר חוקרים טוענים שמדובר ביתרון גנטי. זאת טענה עם ניחוח גזעני ואנטישמי שלא הוכחה עובדתית. להיפך: מחקרים מראים שקרובי משפחה שחונכו בסביבות שונות פיתחו אישיות וכישורים שונים להפליא. ההסבר המקובל להבדלים בין קבוצות אתניות הוא ההון האנושי: הידע המקצועי, הרגלי העבודה, יכולת הלמידה וההשכלה.  

היהודים נושלו כ-1,000 שנה מהפקידות הממשלתית, מהצבא ומהחקלאות, והתקיימו ממלאכה, מסחר ומקצועות חופשיים. גם שם סבלו מאפלייה, וכדי לשרוד, הפכו ליזמים היצירתיים, החרוצים והמתוחכמים ביותר. הם סייעו אלה לאלה וניצלו את הקהילות היהודיות הפוזרות ברחבי תבל ליצור עסקים חובקי עולם. כשהמהפכה התעשייתית החלה והגויים היגרו מהכפרים לערים, היהודים כבר היו שם. בתחילת המאה ה-19, רק כ-20% מתושבי מזרח אירופה גרו בערים. היהודים היו כ-10% מהאוכלוסייה הכללית - וכמחצית מהאוכלוסייה העירונית.

יתרון נוסף של היהודים הייתה העובדה שלמדו לקרוא ולכתוב כדי ללמוד תורה ורכשו בישיבות כישורי למידה וחשיבה לוגית, שסייעו להם בעסקים ובלימודי החולין. רוב התלמידים היהודים עזבו את הישיבות ויצאו ללמוד בבתי הספר האירופיים ובאוניברסיטאות ברגע שהשלטון התיר להם, והגיעו במהירות לשיעורי השכלה גבוהים משל הגויים.

ילדים חרדים: "החינוך של היום הוא התעסוקה של מחר" (אילוסטרציה)(צילום: נועם מושקוביץ)

כל היתרונות הללו "עלו" עם היהודים לארץ. רוב היהודים שעלו בתקופת המנדט היו צעירים נמרצים ממשפחות שעזבו את הדת ושלחו אותם לבתי ספר מודרניים איכותיים. כ-80% מהם היו בעלי השכלה תיכונית, לעומת כ-5% מהערבים.

"ההון האנושי הוא מנוע הצמיחה הכי חשוב שיש, והון אנושי זה קודם כל השכלה", אומר ל-ynet הפרופסור נתן זוסמן מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית. "ההון האנושי של היהודים גבוה בהרבה מזה של הלא-יהודים, ברוב הארצות, ובוודאי ביחס לערבים, ששיעור ההשכלה שלהם נמוך". 

"זה סייע, אבל הבריטים קנו כי היו מפעלים מודרניים שמכרו להם. והסיוע שימש להקמת מפעלים מצליחים, אחרת הוא היה מתבזבז. המערב העניק סיוע בטריליוני דולרים גם לרודנים באפריקה, והוא התבזבז. אין צמיחה בלי הון אנושי והשכלה".  

"כמו בעולם השלישי, במקרה הטוב" 

אם המשק צמח בזכות ההון האנושי הגבוה, וזה נוצר מהחינוך האיכותי שהיהודים השיגו לעצמם, יש חשש שהקשיים במערכת החינוך הישראלית יפגעו בעתיד בצמיחת המשק? "החינוך בארץ סבל במשך עשורים מתת-השקעה, כך שיש סיבה לדאוג", אומר זוסמן. רבים מהכלכלנים, הסוציולוגים וחוקרי החינוך מסכימים איתו, וחלקם אומרים זאת במלים חריפות יותר. המתמטיקאי רון אהרוני מהטכניון, למשל, כתב באתר זה מאמר על רקע זכייתו של הפרופסור דני שכטמן בפרס נובל בכימיה, שבו טען ש"מדינה שבוחרת בישיבות במקום במדע היא מדינה מתאבדת".

אחד המומחים שמזהירים שוב ושוב מהידרדרות ההון האנושי הוא הפרופסור דן בן דוד, כלכלן מאוניברסיטת תל-אביב ומנכ"ל מרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית. "רמת החינוך בישראל הייתה בעבר מהגבוהות בעולם, ואילו כיום, בהשוואה בינלאומית, היא נמוכה ביותר", אומר בן דוד ל-ynet. "החינוך של היום הוא שוק התעסוקה של מחר, כך שלכלכלה הישראלית צפוי עתיד בעייתי, בלשון המעטה". 

איך יודעים שמצב החינוך היה טוב ושכיום הוא גרוע?

"קנה המידה הוא המבחנים הבינלאומיים. בתחילת שנות ה-60 ילדי ישראל קיבלו את הציונים הכי טובים בעולם במבחנים האלה. כיום אנחנו יודעים שהילדים שהשתתפו במבחנים נבררו ולא ייצגו את האוכלוסייה, אבל המבחנים עצמם היו אובייקטיביים וזה מראה שגם אם החינוך לא היה הכי טוב בעולם, הוא היה טוב מאוד ביחס לעולם".

"היום התוצאות שונות לגמרי. התלמידים היהודים מהחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי מקבלים, כבר שנים, ציונים שהם בין הכי גרועים בעולם המערבי. התלמידים הערבים-ישראלים מקבלים ציונים נמוכים מילדים בירדן ובמדינות מוסלמיות עניות כמו אינדונזיה, ואילו הילדים החרדים בכלל לא משתתפים במבחנים כי הם לא לומדים את המקצועות הרלוונטיים".

למה חלה ההידרדרות? האם זה בשל קיצוצים והזנחה תקציבית שהביאו לשכר מורים הנמוך בעשרות אחוזים מבמדינות מערביות אחרות, בשל הכיתות הגדולות או בשל התוכן הלקוי של הלימודים עצמם?

"גם וגם וגם. הממשלה השקיעה בעבר בכל תלמיד יותר מהממוצע ב-OECD, וכיום היא משקיעה בכל תלמיד הרבה פחות, גם אחרי 'אופק חדש'. ההשקעה הכוללת בחינוך ביחס לתוצר היא הגדולה בעולם, כי נולדים כאן יותר ילדים מבכל מדינה מערבית אחרת, אבל כשמחלקים בין הילדים הם מקבלים כמעט הכי פחות. כמובן שתקציב נמוך פוגע בהוראה. יש כיום מורים טובים, תמיד יש, אבל הרמה האישית הממוצעת שלהם ירדה, כי בעבר הוראה הייתה אופציית תעסוקה טובה, ואילו כיום יש חלופות אחרות ושכר המורים נמוך.

"מבחינת התוכן, בעבר מערכת החינוך התמקדה בדברים הבסיסיים, העיקריים: בשפה, עברית ואנגלית, ובשימוש בשפה, בחשבון ובמדעים. היום יש המון התעסקות בדברים אחרים. בתי הספר התיכוניים האליטיסטים בתל-אביב מתחרים על התלמידים ומלמדים מקצועות יוקרתיים כמו כלכלה, אבל מזניחים את הבסיס. ואז מגיעים לאוניברסיטה סטודנטים לכלכלה שלא יודעים מתמטיקה ומתקשים ללמוד".

יש טענה שהבעיה מתחילה כבר ביסודי, ששמים דגש על נושאים לאומיים וחברתיים  על חשבון נושאי הליבה.

"זה נכון, לומדים הרבה דברים שלא רלוונטיים לבסיס ולעיקר ולא עוזרים לתלמידים לפתח כישורי למידה. ואלה התלמידים בחינוך הממלכתי, שמצבם עוד טוב לעומת החרדים שבכלל לא לומדים את הליבה ולא מקבלים את סרגל הכלים הכי בסיסי לשוק העבודה. וכאן הבעיה הכי חמורה: אחוז התלמידים במגזרים שמקבלים חינוך גרוע במיוחד גדל. בטור גיאומטרי.

"בשנים 2000-2010 מספר התלמידים היהודים בבתי הספר הממלכתיים גדל ב-0.3% בלבד, בחינוך הממלכתי-דתי הוא גדל ב-11%, בבתי הספר הערביים ב-37% ובחרדיים - ב-57%. התוצאה היא שכיום רק 38% לומדים ביהודי הממלכתי ו-14% בממלכתי-דתי, כלומר, רק 52% נמצאים במערכות הטובות שגם הן נותנות חינוך מתחת לסטנדרטיים של העולם הראשון, ואילו 28% לומדים בחינוך הערבי, ברמה של עולם שלישי, ו-20% - בחינוך החרדי, כלומר, לא לומדים בכלל".

אבל הם מקבלים בישיבות משמעת, לוגיקה, יצירתיות ועברית מצויינת, ומשלימים את שאר החומר במכללות משלהם. יהודים שקיבלו חינוך תורני השיגו הון אנושי גבוה שאיפשר להם להצליח בעסקים אלפי שנים. ראשי הציבור החרדי טוענים שגם היום הם יכולים להצליח, אם המעסיקים יכירו במכללות שלהם כהשכלה מקצועית וייקחו אותם לעבודה.

"היהודים הצליחו בעבר בעולם פשוט שבו רוב האנשים לא ידעו לקרוא ולכתוב. כיום, שוק העבודה דורש כמות עצומה של ידע. גם לפני 50 שנה, כשישראל התבססה על תעשייה מסורתית, בנאדם הסתדר מצויין עם 8 שנות לימוד, והיום, כשאנחנו מדינת היי-טק, קשה למצוא עבודה טובה בלי השכלה גבוהה. יצירתיות ולמדנות זה טוב וחשוב אבל חייבים השכלה". 

דווקא היום מי שיש לו כלי למידה טובים יכול ללמוד את החומר באינטרנט. המידע ממילא משתנה כל הזמן, ומה שהילדים לומדים היום בבית הספר לא יהיה רלוונטי כשהם ילכו לעבוד.

"זאת בדיוק הסיבה שצריך השכלה. בבית הספר ובאוניברסיטה מלמדים איך לחפש חומר וללמוד. אם לא יודעים לחפש את המידע, האינטרנט הוא כלי ריק. נוצר מצב מסוכן: המשק הישראלי ביסס את עצמו על פעילות מתוחכמת שזקוקה לאנשים הכי משכילים שאפשר, ורוב האוכלוסייה כאן לא יכולה להשתלב בו". 

"אלה שלא לומדים ולא עובדים - מתרבים יותר"

הזנחת החינוך ניכרת לא רק בבתי הספר אלא גם בהשכלה הגבוהה. השוואה בינלאומית מראה שהיקף בריחת המוחות בישראל - מעבר של מרצים לארצות אחרות, בעיקר לארה"ב - הוא הגבוה בעולם המערבי.

"האוניברסיטאות בארץ עדיין מצויינות בהשוואה בינלאומית", אומר בן דוד. "ההזנחה מתבטאת בעיקר במחסור בתקנים: האוכלוסייה בארץ גדלה ב-100%, ובאותו הזמן, מספר התקנים באוניברסיטאות גדל ב-12%, ויחד עם המכללות, מספר התקנים האקדמיים גדל ב-30%. יש לזה שתי תוצאות חמורות: קודם כל, פעם לימדתי 40-50 תלמידים בקורס, היום אני עומד מול כיתה של יותר מ-100 סטודנטים, וזה לא יכול שלא להשפיע. שנית, בחוגים המובילים באוניברסיטאות הכי טובות באמריקה, יותר מ-10% מהמרצים הם ישראלים".

אתה בטוח שמצב החינוך וההשכלה, חמור ככל שיהיה, ישפיע בעתיד על הכלכלה?

"הוא כבר משפיע. בשנות ה-70 הגענו לרמת חיים קרובה לעולם המערבי. מאז, לאט ובהדרגה, אנחנו מידרדרים. התוצר שלנו עולה יותר מהר מאשר במערב אבל התוצר לנפש עולה יותר לאט. הפריון של העובד הישראלי עולה פחות מהפריון של העובד המערבי. זה קורה בגלל תשתיות לקויות - מערכת רכבות גרועה שמנתקת חלקים מישראל מהמרכז וכבישים צרים שגורמים לפקקים - וגם בגלל החינוך הלקוי. וכמובן, אחוז יותר ויותר גבוה של ישראלים שלא עובדים, והאוכלוסייה שלא עובדת היא בדיוק זאת שהולכת וגדלה. עד מתי תהליך כזה יכול להימשך בלי שכל המערכת תקרוס?".

"אין ספק שהעם היהודי יודע לחשוב מחוץ לקופסא", מסכם בן דוד. "כרגע, אנחנו צריכים לרכז את הכישרון הזה במציאת דרכים יצירתיות למצוא פתרון לבעיות הללו. אחרת, היתרונות שלנו פשוט ייעלמו".