ארבע הערות על הדרת נשים

1. אמהות האומה נווטו את בעליהן

שרה רבקה רחל ולאה שעליהן אנו קוראים בפרשות השבוע שלנו, מתוארות כנשים דומיננטיות, ששולטות בבעליהן.

• זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת תולדות
  

• עקיבא וענהאל: הכל קשקוש - חוץ משוש
• שתקתם לסיקריקים - קיבלתם טליבאן/ יהודה משי-זהב
• תושבים בהר ברכה: לא רוצים נוצרים בשכונה   
  

2. לא הדרת נשים יש כאן, אלא פחד מנשים

ובעצם, לא פחד מנשים יש כאן, אלא ניסיון נואש להתמודד עם היצר המיני המתהלך ברחובותינו, ולא פחות מזה, בנפשותינו. הרי כל אדם ישר יודה שנפל דבר במרחב הציבורי שלנו: הפרסומות, האינטרנט, תרבות מסיבות האלכוהול, החופש המיני, לבושן של פקידות הנותנות שירות לכלל הציבור (בשונה מאוד מ"האחות הגדולה", ארצות הברית).

צינועת יתר שנובעת מחרדה. ילדות טליבאן בירושלים (צילום: יצחק טסלר)

3. הבורחים מהתמודדות עם היצר

אין זו הפעם הראשונה שבה המסורת היהודית מתמודדת עם תופעות של פריצות מינית. נדמה כי

התרבות ההלניסטית-רומית, על אמצעיה הטכנולוגיים האחרים, לא הייתה טובה מזו הנוכחית. כשבוחנים היטב את דרך ההתמודדות אז, מגלים כי היא הייתה מורכבת משני אלמנטים:

4. לדבר בלי להתלהם

המהומה הדו-סיטרית סביב שירת הנשים בצה"ל היא רק סימפטום. כור ההיתוך "הבן-גוריוני" שנוהג בצה"ל, חייב לבחון את עצמו מחדש אל מול השינוי הדמוגרפי שחל בחברה הישראלית.