איראן זה כאן: החילונים רוצים שכולם יהיו כמוהם

מלחמת קודש אדירה פקדה אותנו לאחרונה. ממש ג'יהאד פנים-יהודי, הניטש, בין היתר, על מימוש זכותה של האישה לשיר, חובתו של הגבר להאזין לשירת נשים, ועל הפריווילגיה החילונית להשקיף על כל שאר הציבורים בישראל מלמעלה, ולספר לכולם איך כדאי להם לחיות.

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• צפו: נוסעת בחזית קווי המהדרין
• מצגר נגד קווי המהדרין: לא מדינה של החרדים
• הדרת נשים מתחילה ב"שלא עשני אישה"/ חיים אלבום
  

המנגינה הזאת נשמעת שוב ושוב, כשעל קולות המלחמה מנצחת בגאון התקשורת, שלא עוצרת לשמוע את הקולות האחרים - אלו שמחוץ לגבולות המחנה הצודק תמיד. ולמרות שחבל לי להרוס את ההרמוניה הנפלאה של מקהלת "הדרת נשים", יש לי בכל זאת כמה שאלות:

1. איך בדיוק מדובר בהדרת נשים, כשגבר אינו מונע מאישה לשיר, אלא פשוט אומר שהבעיה היא אצלו, זה הוא שלא יכול לשמוע אותה שרה - ולכן

הוא יוצא מהאולם, בצורה מכובדת? האם זה לא אומר בעצם שהוא מדיר את עצמו?

2. האם באמת נראה למישהו שיש רלוונטיות כלשהי בוויכוח ההלכתי העמוק שמתנהל בציבור החילוני בסוגיה האם דברי חז"ל לעניין שירת נשים הם "מטומטמים" או שמא "הזויים"? כי גם בהנחה שדברי חז"ל הם "שטויות", נחשו מה? זה לא ישנה את העובדה הבסיסית שחיים כאן, ממש באותה מדינה, כמות לא-מבוטלת של אנשים שמאמינים בדברי חז"ל.

האם בלתי אפשרי לכבד את העובדה שיש לאנשים הללו דעות שונות משלך, ושחלקם מאמינים בדברים הנראים לך מופרכים? האם דעות שונות הן באמת מחסום כה אימתני שלא ניתן לגשר מעליו ולמצוא דרך פשרה שלפיה נוכל לחיות יחד, לשרת באותו צבא, ואולי, אפילו, מה אני יודעת, לאהוב אחד את השני?

3. האם זלזול מוחלט בדעות ובאמונות האחר, יחד עם הרצון הבוער שכולם יחשבו אותו הדבר, ובדיוק כמוך - אינם דווקא בעצמם מאפיינים מובהקים של איראן?

4. גם אם בציבור הדתי או החרדי אכן קיימות בעיות ביחס לנשים, האם הציבור החילוני חף מבעיות בתחום זה? האם החפצת הנשים האגרסיבית הנעשית מעל כל גשר, בניין ועץ רענן מחזקת נשים? האם שכר לא-שווה, זנות, תקרת הזכוכית - הם נחלת העבר?

ואם לא, מדוע כל הביקורות הנשמעות לאחרונה מתמקדות בכמה גברים שלא רוצים לשמוע שירת נשים, ובכמה אוטובוסים שעוברים בשכונות חרדיות? הייתכן שמדובר בניסיון קטנוני להתנגח בציבור הדתי, ופחות בדאגה אמיתית לנשים?

5. האם אין זה מתנשא להביט מטה על הציבור הדתי, ולקבוע באדנות שאותו ציבור צריך לפעול פחות בהתאם לאמונותיו, ויותר, ובכן, בהתאם

לאמונותיך? והאם מישהו באמת מאמין שהתנהגות כזאת תביא לכך שהדתיים יכירו לפתע בצדקת הדרך החילונית, יאמצו את הביקורת אל ליבם ויפרצו בריקוד הורה סוער ומעורב? האם כך באמת אפשר להניע שינויים, גם בהנחה שהם באמת נדרשים?

כאשה, וכאדם, חשוב לי שלנשים יהיו קול, עמדה ודריסת רגל בכל מקום שירצו - בפוליטיקה, בצבא, בתקשורת, על הבמה ובכל מקום אחר. מאז ומעולם הגדרתי את עצמי כפמיניסטית וברור לי שיש שינויים רבים ומאבקים שיש לנהל לקידום מעמד האשה. אולם, מאבקים אלו אינם מלחמות סרק לדיכוי אמונותיהם של אחרים בנושאים שבהם ניתן בנקל למצוא את דרך הפשרה, ושינויים אמיתיים לא יבואו בכפייה. שינוי אמיתי יכול להיוולד רק מהידברות, הסברה, שיתוף פעולה והבנה שלשני הציבורים יש מה ללמוד אחד מן השני.