תכירו: פיסת הנדל"ן הירוקה הכי מבוזבזת בארץ
הערכה גסה גורסת כי שטחם של גגות ישראל מגיע לעשרות מיליוני מטרים רבועים, אך רק אחוז קטן מהם מכוסה בגינות פורחות. בערים גדולות בעולם המערבי כבר גילו את הפוטנציאל, אולם לישראל הטרנד מגיע בזרם דקיק בלבד
ישראל 2012 היא מדינה שנלחמים בה על כל מטר. מחירי הדירות מטורפים, הבנייה מתנהלת בעצלתיים וארגוני הסביבה הודפים מדי יום תוכניות לבנייה בחורשות, בשדות הירוקים, בחופים ובפארקים. בפראפרזה על דברי חז"ל, אין לך עשב בארץ שאין לו קבלן שרוצה לבנות עליו.
אנחנו נוטים להתייחס לבנייה בשטחים ירוקים כאל צעד בלתי הפיך. מקובל לחשוב ששדה שמכוסה בטון ומלט לא יחזור לעולם להיות מה שהיה. התפישה הזאת מזינה את הלהט של הארגונים הירוקים ומעכבת בנייה אנטי-סביבתית, וטוב שכך, אבל היא אינה מדוייקת. כמה מטרים מעל לראשנו מסתתר מאגר עצום של שטח בנוי שניתן להפוך אותו בחזרה לשטיח של גינות פורחות, מדשאות ואפילו חורשות ומטעים ולהקים בו גני משחקים, "זולות" ופינות שיזוף.
מהערכה של משרד השיכון, לפי נתוני הרשויות המקומיות, עולה כי סך כל השטח הבנוי בארץ משתרע על כ-320 מיליון מטר רבוע. הרשויות סופרות כל קומה בנפרד, אך מהערכות גסות של אדריכלים וקבלנים - שאין להן אישוש סטטיסטי - עולה שהגובה הממוצע בית בישראלי הוא כשלוש קומות, כך שמדובר במשהו כמו 100 מיליון מ"ר. ברשויות לא יודעים לכמה מהבתים יש גגות רעפים, אך לרוב הבתים בארץ יש גג שטוח. שטחם הכולל של הגגות השטוחים בארץ מגיע, איפוא, לעשרות מיליוני מטרים רבועים - שטח שאת כולו ניתן לכסות באדמה ולכסות בצמחים גדולים ובמתקני בילוי.
הבזבוז העצום הזה אינו ייחודי לישראל: רוב הגגות בעולם הם שטח מת שאינו משמש לכלום. עם זאת, בלא מעט ערים גדולות בעולם המערבי - ניו יורק, מרסיי שבדרום צרפת או וארשה, בירת פולין, למשל - ניתן למצוא רחובות שלמים שגגותיהם מכוסים בגינות נאות, מדשאות טבעיות ומלאכותיות וחורשות מרהיבות. הטרנד היפה הזה הגיע בשנים האחרונות גם לארץ - אבל בטפטוף דקיק. רק חלק זעיר מהגגות בארץ מכוסים צמחיה.
"אני עובד בעיקר במודיעין ובפתח תקווה", מספר מרדכי גרין, בעל חברת הגננות גרין גרדן, שנוטעת גינות על גגות, "במודיעין עשינו בחמש השנים האחרונות 100 גנים על גגות בחמש השנים, ואני מעריך ש-30% מהגגות במודיעין מנוצלים למשהו. דיירים במודיעין מעלים על הגג עולם ומלואו: מפלים מלאכותיים של מים ממוחזרים, מגלשות, נדנדות, דשא מלאכותי, עצים ושיחים. אבל בפתח-תקווה כמעט לא הצלחתי למכור כלום".
למה?
"כי זה עולה כסף, בגלל שלא פשוט להעלות אדמה על הגג, ובגלל שאין מודעות. לפתח-תקוואים יש עדיין תפישה שעל הגג שמים אדנית וזהו".
כל הפרוייקטים שגרין בונה על הגגות - במודיעין, בפתח-תקווה וביישובים קהילתיים קטנים כמו נווה מונוסון - שייכים לדיירים פרטיים. חלקם נמצאים על גגות של בתים משותפים - אבל רק במידה והגג הוא פנטאוז או שטח פרטי של אחד הדיירים. גם במגדלי יוקרה שבהם הגג משותף - אין לקוחות לגננות גגות. "אף פעם לא הזמינו אצלי גג מבית משותף, גם כשהצעתי", אומר גרין.
למה?
"בגלל מחלוקות בין הדיירים. אנשים כאן לא יודעים לפרגן אחד לשני".
מרסיי: גני ילדים על גג שיכוני הרכבת
גם האדריכל מוטי שיוביץ', שמתכנן בתים במרכז הארץ, מספר שהציע ללקוחות רבים תוכנית שתהפוך את הגג לשטח משותף של צמחיה ומתקנים לילדים ולפנאי - ואף אחד מהם לא קנה את הרעיון.
"לקוחות לא רוצים לבנות על הגג. זה בלגן", אומר שיוביץ, "לפני שנוטעים על גג צריך להעלות אדמה ולסדר השקייה מיוחדת. הרבה גגות דולפים בלאו הכי וזקוקים לשיפור באיטום, וכדי להשקות על הגג צריך איטום מיוחד. רוב בעלי הפנטהואזים מגדרים את השטח שלהם על הגג ומשאירים לעצמם מרפסת קטנה עם פינת ישיבה וכמה עציצים, במקרה הטוב, ובבתים משותפים זורקים אליו את דוד השמש, המזגנים וקצת ציוד ושוכחים ממנו".
זה מאפיין של לקוחות ישראלים, או שבנייה על הגג היא רעיון שטרם הגיע זמנו?
"רעיון שטרם הגיע זמנו? בנייה על הגג היא רעיון עתיק. אפשר לומר שגגות הם כל הסיפור של הארכיטקטורה. לפני 'המצאת' הגג אנשים גרו במערות. אמנם, השימוש הבסיסי והאוניברסלי בגג הוא כקורה מעל הראש. אבל בארצות שטופות שמש, כמו שלנו, צמח עם השנים שימוש משני בגג, כשטח בנייה נוסף שמרחיב את החצר כלפי מעלה. התרבות הים תיכונית, שבמידה רבה אנחנו צמחנו ממנה - אוהבת גגות. בכפרים הערביים והיווניים יש המון שימושים לגגות: כביסה, ושיזוף, וגידול ענבים, ומפגשים חברתיים, הכל על הגג".
"יש ערים מודרניות באזור שהמשיכו את המסורת הזא. באינסטנבול, למשל, על הרבה מהגגות יש מסעדות. במרסיי, בדרום צרפת, הרבה מהגגות ירוקים או משמשים אנשים לשבת ולהשתזף. וזה דווקא בבתים המשותפים, כי להרבה מהבתים הפרטיים יש גגות משופעים, ודווקא הגגות המשותפים הם שטוחים, אפילו בשיכוני 'רכבת'. יש, למשל, פרוייקט משגע בשם 'יוניק דה הביטציון', של גני פסלים על גגות משופעים. על שיכונים אחרים יש גני ילדים: במרכז הגג יש ביתן, שבו הילדים נמצאים בחורף, ומסביבו עצים, דשא, נדנדות, מתקנים, ארגזי חול, בריכות וכל השאר.
"אחד העקרונות המרכזיים של הבנייה המודרניסטית הוא בנייה על גגות, כחלק מהרעיון של ניצול מקסימלי של השטח. זה רחוק מיישום ברוב העולם - הרבה מהעולם המערבי בנוי מגגות רעפים - אבל זה הולך ומתפתח בערים מסויימות, כמו ניו-יורק, שבה הרבה מבעלי הגגות נוטעים עצים, גם מעל בניינים משותפים, חניונים וקניונים".
אז למה זה כמעט לא קיים בארץ?
"עניין של תרבות ומנטליות. הדורות הראשונים של היהודים שהגיעו לכאן בנו גגות רעפים, בהשפעה של הארצות הקרות שבאו מהם. למרות שבתל-אביב היו אדריכלים מודרניסטים כמו זאב רכטר ודב כרמי, שתכננו גגות שטוחים עם רעיונות מדהימים לניצול השטח לצמחיה ופיסול ופינות ישיבה. אבל הגגות שלהם הוזנחו, והאמת היא שבשנים האחרונות הרוב הגדול של הגגות שבונים בארץ שטוחים, ובכל זאת לא בנים על הגג.
"אנחנו רגילים לחשוב בצורה פרקטית מדי, מינימליסטית. לקשט את הגג ולנצל אותו שיהיה יפה ונעים נשמע לנו רעיון ביזארי. חוץ מזה, אף אחד לא רוצה להיות פראייר. אם הגג שייך לכולם, אף אחד לא רוצה להשקיע בו, כי למה שאני אעבוד בשבילם, ואם הוא פרטי, אז הוא חושש שיתעלקו עליו. לכן השורה התחתונה היא שעדיף לא לעשות כלום",
רוצה לאגור מים? צריך אישור מיוחד
החורשות וגני הנוי על הגגות בערים גדולות בעולם הם חלק מטרנד אדריכלי שמתפשט בעולם בהדרגה, תחת הכותרת "בנייה ירוקה", שקיים, על הנייר, גם בארץ.
בנייה ירוקה היא שם כולל ליישומים של המודעות הסביבתית בתכנון ובנייה, כמו הגדלת שטחי הפארקים העירוניים, בנייה מחומרים טבעיים או ממוחזרים, בידוד שחוסך חימום ומיזוג, חלונות שמתוכננים באופן שחוסך חשמל, איוורור, אגירת מים, קולטני שמש, ועוד. כמעט בכל מועצה מקומית לתכנון ובנייה יושבים כיום אנשים שמאמינים בבנייה ירוקה, אך המציאות הנבנית בשטח רחוקה מאוד מהרעיונות.
"העובדה שיש ניצול מועט של הגגות בארץ היא חלק מתפישה תכנונית כוללת שיש כאן, שהיא שמרנית ולא מאמצת את עקרונות הבניה הירוקה", אומרת מנכ"ל המועצה הישראלית לבנייה ירוקה, הילה בייניש, "הקונצפט הוא: מה שנמצא מעבר לקיר שלי, לא באמת מעניין אותי, ואנחנו עדיין משמידים שטחים ירוקים שעומדים במקרה בין בתים ישנים שנבנים מחדש.
"בקונספט הזה, גם הגג עדיין לא נתפש כשטח ציבורי שיכול להיות ירוק, וגג ירוק נחשב לבזבוז כסף ומים. גג נתפש כמקום לבנות עליו פנטהאוס עם מרפסת מרוצפת או לשים 'פינת מערכות' - דודי שמש וחשמל, מזגנים ומחסן".
אם בנייה על גג מבזבזת מים ומקום להציב דודי שמש וקולטנים, אולי היא בכלל לא סביבתית אלא להיפך?
"זה הנימוק המקובל, אבל הוא ממש לא נכון. ניצול הגג הוא דבר מצויין מבחינה סביבתית. הוא יפה, הוא ריאה ירוקה הוא מוריד את טמפרטורת המבנה וחוסך מיזוג, ואפשר לאגור עליו מי גשם לבריכה, להשקייה ולמזגנים. הטענה לגבי הקולטנים היא רצינית יותר, כי קולטנים תופשים הרבה מקום, אבל על רוב הגגות אין עדיין לא קולטנים ולא שטחים ירוקים.
בייניש מוסיפה בצער, כי "תחת הנימוק הסביבתי נוצרה בירוקרטיה עצומה שמעכבת כל פעולה על הגג. במקום לתמרץ אגירת מי גשם, צריך אישור מיוחד על כל ליטר שאתה אוגר. במקום לתמרץ נטיעת עצים, צריך אישור מיוחד להעלות אדמה. כך שעד שמישהו רוצה לקחת יוזמה ולהפוך את הגג שלו למקום יפה, הרשויות מוציאות לו את החשק".
לפנייה לכתב/ת 
