הקוזאק הנגזל: מסרב לתת גט, ודורש חופש
אחרי שסירב לתת גט לאשתו, ונשלח למאסר בלתי מוגבל עד שישחרר אותה מכלא הנישואין - עתר סרבן הגט לבג"ץ כדי שיגן על החופש שלו. ואיפה ארגוני זכויות הנשים? האם מותר להקריב את האישה על קדושת המלחמה ברבנות ובחרדים?
סרבן גט
המסרב לשחרר את אשתו מאז שנת 93, עותר בימים אלה לבג"ץ בדרישה לשחררו מבית הכלא – לאחר שחלפו למעלה מעשר שנים מאז נכלא בגין סרבנותו. בשנת 2000 שלח בית הדין הרבני את העבריין למאסר, ולאחר שבחלוף עשור טרם השתכנע לתת את הגט - החליט בית הדין, באישור נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, להאריך את המאסר עד לסוף ימיו.
המסע מהצלב: אשת הכמורה שהפכה לחרדית
עוד בערוץ היהדות - קראו:
פרקליטו של העותר, עו"ד רונן דליהו, אמנם מכיר בכך כי העגינות היא תופעה "מכוערת ולא ראויה", אבל הוא סבור כי אין זה מסמכותו של בית הדין הרבני להעניש את הפושע מעבר ל-10 השנים שנקבעו בחוק. בית הדין חרג מסמכויותיו, ועל כן יש לשחרר את הבעל מבית הכלא.
ומה בכל זאת מציע עורך הדין הנכבד, כדי לשחרר את האישה מכבלי הנישואין שמרשו כרך סביבה? פיתרון פשוט וגאוני: להתיר את הנישואין. הבעל לא מעוניין להעניק גט לאשתו מרצון, כפי שדורשת ההלכה היהודית? - אז שבית הדין יתיר אותה. איך? אולי באמצעות טופס מסתורי הקיים בידי בית הדין, או אולי על ידי אמירת איזו מנטרה לא מוכרת הידועה רק לדיינים. לעורך הדין פתרונים.
דבריו של דליהו לא היו ראויים כלל להתייחסות בימים כתיקונם. טיעוניו משולים בעיניי, לדרישתו של סוחר סמים בינלאומי שבית המשפט ישנה את החוק, ויתיר את הסחר בסמים. אך בפרשייה עצובה זו, מפתיעה התייחסותו של בית המשפט העליון. תחת הצעד המתבקש - לדחות את הערעור על הסף - נמסר כי שלושה משופטי העליון דנו בפרשה, וימסרו את החלטתם בקרוב.
כיצד מסוגל בית המשפט לדון בתיק הנוגד בעצם מהותו את כל הערך היסודי של כבוד האדם וחירותו? לבית המשפט האזרחי אסור לשכוח כי הוא פועל במרחב של מדינה שקיבלה על עצמה בשנותיה הראשונות את חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, בכל הנוגע לנישואין ולגירושין. אך מלבד זאת, עליו לזכור גם את האישה המאמינה בסמכותו של הגט ההלכתי, אשר לא רוצה - או לא יכולה להינשא - עד שבן זוגה יואיל לשחרר אותה.
המסקנה: לחזק את מוסד הרבנות
בשנים האחרונות מתפרסמות אין-ספור ידיעות השייכות לטרנד האנטגוניזם החרדי, עם התמחות ב"אכזריותו" של בית הדין הרבני. טוענות רבניות, ארגוני נשים, תנועות פמיניסטיות, וגם כמובן פוליטיקאים שממהרים לקפוץ על העגלה, קובלים ריטואלית על אוזלת ידו של בית הדין ש"לא מפעיל את סמכותו", ועל הדיינים החרדים ש"לא רגישים לסבלן של הנשים המסכנות".
ובכן, בית הדין הפעיל את סמכותו, והחליט החליט לשלוח את הבעל למאסר עד יום מותו - או עד שיתרצה ויעניק את הגט - בעצה אחת עם הנשיאה בייניש. בבסיס המהלך עומדת התקווה כי אולי זה מה שישפיע עליו וירכך את עמדתו, כדי לשחרר גם את רעייתו מכלאה.
ייתכן גם שלפנינו רדיקל אכזרי שאיום במאסר ממושך לא מרתיע אותו, אך זהו העונש המרבי הקבוע בחוק. כעת מנסה עורך הדין, באמצעות בית המשפט העליון, לסרס את כוחו של בית הדין הרבני. היכן ארגוני הנשים? לאן נעלמו הטוענות הרבניות והתנועות הפמיניסטיות? האם בחסות המלחמה ברבנות וב"השתלטות החרדית" דמה של אישה עגונה מאמינה ראוי להיות הפקר?
בחברה בעלת נורמות מתוקנות צריכים היו הארגונים הנ"ל, כמו גם הרשויות השונות, להתאחד תחת קריאה אחת: חיזוק מוסד הרבנות, והגדלת סמכויות בתי הדין לפחות בנושאים שבהם הוסמכו לטפל.
לפנייה לכתב/ת 
מי יגן על הקורבן?
צילום: index open
אליעזר היון
מומלצים
