תסמונת דאום: מראה בפרצופו של המגזר

צילמתי פסקאות, גזרתי והדבקתי, והדיון שהתפתח היה מרתק. הספר עצמו נמסר אחר כך לספרנית, והיא אחזה אותו בקצות אצבעותיה, בחנה אותו בחשדנות ופסקה נחרצות: "מדור השמורים. מסווג".

חסרי תקנה

והפעם, מה? אין ספק, הבחור נרגע. "רב הנסתר" הוא כבר ספר הרבה יותר מאוזן ומפויס, מרבה להעלות הגיגים פסיכולוגיים, ואפילו מצליח לבטא פה ושם חיבה אמתית למגזר שממנו צמח הסופר. מדי פעם דאום אינו מתאפק, ומגניב איזושהי "קטנה" לציבור, הממציא לו בשפע כה רב "נתחי חיים מפרפרים".

ושוב אתה יכול להתקומם כנגד תיאורים מוקצנים (שלא לומר סטריאוטיפיים) של כמה מן הדמויות שבעלילה, לגנות היעדר סבירות, ולהתחלחל מן העיסוק המתמיד בשאלות של מיניות. אתה גם רשאי להצביע על קוהרנטיות לקויה ותפירות חפוזות (הֵי, מה נסגר עם אביו של אוהד? בארץ, או לא בארץ?) או לבקר עיסוק דחוס עד כדי מחנק בכל קשת התופעות המגזריות האופייניות (החל בגירוש מגוש קטיף ודתל"שיות, דרך רווקות מאוחרת ואיסור נגיעה, וכלה בפורום "תקנה" והתחרד"לות), אך אינך יכול להתכחש לכמה שאלות מטרידות ביותר שמעלה הרומן, שלדעתי מעיבות על אופקיו של הציבור הדתי-לאומי.

אחת מהן, למשל, היא התמקדותו של פורום "תקנה" דווקא בעברות הכרוכות במיניות. מדוע הפורום המשתדל למנוע מפרנסי הדור מעידות בתחום הניצול המיני, מונע עצמו מלעסוק בעוולות אחרות שרבני הדור עלולים, חלילה, להיכשל בהן?

האם לא מוכרת לפורום, למשל, תופעה של אדם מאמין המקפיד על קלה כחמורה, המתעורר בוקר אחד ומגלה לאימתו שדבקה בו תווית של "כופר" ו"מחלל קודשי ישראל", רק בגלל שפסקאות במאמרו הוצאו מהקשרן, או שנקט במינוחים שאינם ערבים לאוזניהם של רבנים מסוימים? הוא חש נרמס, עולמו חרב עליו, שנתו נודדת בלילות, שכניו מביטים בו ברחמנות, ודמויות שרק תמול-שלשום היו כה נערצות בעיניו, כבר הוציאוהו אל מחוץ למחנה, וקשרו אותו, רחמנא ליצלן, ל"קרן החדשה" ואפילו ל"איחוד האירופי". האם כל זה איננו דורש בירור? חיי אדם מתרסקים, בריאותם מתערערת, ואיש אינו נדרש למסור דין וחשבון!

דאום מציב מראה

ומה אנו עושים בהומוסקסואלים הדתיים? האם יש בכוחנו להעניק מענה לאומללותם ולקובלנתם - למה אלוקים

ברא אותי כך?! האם אנו מעוניינים לדחוק אותם לחיקם של ציבורים שאינם מחויבים להלכה, או גרוע מכך, למגזר העוין את תורת ישראל ואת מצוותיה?

מדוע רב כוחנו להכיל עבריינים שדבק בהם קלון בכל עניין, מחללי שבת בפרהסיה ובעלי זרוע למיניהם, אך איננו יכולים לנהוג בטולרנטיות דומה באלו שנקרעים בתוכם בין רצונם לגלות מחויבות להלכה, ובין נטייתם המינית?!

חנוך דאום היה ונותר "הילד הנורא" של המגזר הדתי-לאומי: מעצבן, מטריד, בוטה, פורע סדרים ומחויב אך ורק לאמת האישית שלו. אמנם הילד מתחיל להתבגר, והוא קצת יותר מרוכך ומעודן, אך נקודת התבוננותו הייחודית עודנה מציבה בפנינו מראה הדורשת תובנות מכאיבות.

• הפרק המלא בסדרה "מחוברים" ישודר הערב (ג') ב"הוט" 3