שִכחת תשעה באב - החורבן שלנו

רוב החילונים, זה לא סוד, לא מציינים את תשעה באב באופן מיוחד. "אני לא דתי, בית המקדש לא אומר לי שום דבר", הם אומרים, "זה עניין של הדתיים, שיצומו הם..."

• אהבתם? עשו לנו לייק בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• זמני צום תשעה באב 2012 - והלכות היום
• תשעה באב והשואה: מה מהם ייזכר?/ אריאל שנבל
• הסערה הבאה: סרט על דתייה שנשואה להומו
  

אבל בתשעה באב לא רק בית המקדש חרב. בתשעה באב, שנת 586 לפנה"ס, הסתיים כמעט באופן סופי תהליך כיבושה של ממלכת יהודה על-ידי הבבלים. ירושלים ובית המקדש הראשון נהרסו, אזורים נרחבים ביהודה הוחרבו, המוני יהודים נטבחו וניטלו מממלכת יהודה שרידי האוטונומיה התרבותית והמדינית שלה. תשעה באב מציין אפוא את קריסתה וחורבנה של מדינת היהודים הראשונה!

חז"ל החליטו לציין בתשעה באב גם את חורבנה של מדינת היהודים השנייה, על-ידי הרומאים. חורבן זה התרחש בשני שלבים עיקריים. השלב הראשון הוא "המרד הגדול" שהתחיל בשנת 66 לספירה והסתיים כשמונה שנים לאחר מכן. ככל הנראה, בשנת 70 לספירה דוכא המרד באופן כמעט סופי בידי הצבא הרומי - ואז גם חרבו ירושלים והמקדש.

בראש המרד הגדול עמד יוסף בן מתיתיהו שכתב את ספרו המונמנטלי "מלחמות היהודים עם הרומאים". וכך מתאר יוסף בן מתיתיהו את מפלתה האיומה של ירושלים: "כאשר כבשו הרומאים את החומה, פרצו כנחל ברחובות, והכו בחרב את כל הנופל בידם, והמיתו אנשים לאין-מספר, ושרפו את הבתים באש על הנמלטים בתוכם... וכל הנמצא נדקר בידיהם הם הקימו תלי חללים ברחובות והציפו את כל העיר במצולת דם..."

השלב השני של החורבן היה כ-60 שנה לאחר מכן, כאשר שמעון בר כוזיבא, שכונה "בר כוכבא", הרים שוב את נס המרד נגד הרומאים. גם מרד זה דוכא באכזריות רבה. ככל הנראה, מאות אלפי יהודים נהרגו, שבויים יהודיים נשלחו לרומא כעבדים וחלקם נטרף בקולסאום ברומא. צד שווה בשתי השואות הלאומיות הללו הוא שהן התרחשו כאשר המחלוקות הפנימיות והשנאות הגיעו לנקודת רתיחה, והחלטות קריטיות של ההנהגה היהודית היו שגויות.

2,000 שנה, לך תזכור

חזרה לימינו. בעת שירותי בצבא, בתקופת מלחמת ששת הימים ואחריה, הוטל עליי לנסוע לקיבוץ בצפון הארץ כדי לתאם פעילות עם קצין בכיר שהיה בחופשה. הגעתי לקיבוצו בשעה 13:00 בערך. היה שקט מאוד ברחבי הקיבוץ, שכן כולם היו בחדר האוכל. נכנסתי פנימה, נגשתי אל הקצין ובירכנו לשלום האחד את השני.

הקצין הידידותי אמר לי שהוא יודע שאיני אוכל אצלם בקיבוץ בשל כשרות המזון, אך הציע לי לטעום מהפירות שהיו על השולחן. אמרתי לו שהיום איני יכול לטעום אף מהפירות מאחר שזהו צום תשעה באב. באופן ספונטני לחלוטין הקצין הבכיר נעמד על רגליו, אחז בראשו בשתי ידיו ואמר: "אוי, למצב כזה הגענו, שאפילו שכחנו לגמרי שהיום תשעה באב?"

ברל כצנלסון, שהיה ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל והוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית כתב בעיתון "דבר" מאמר שכותרתו "חורבן ותלישות", ובו הוא כואב את שכחת תשעה באב בציבוריות הציונית המגשימה, ואת הסכנה החמורה הנובעת משכחה זו.

"שמעתי כי אחת מהסתדרויות הנוער קבעה את יציאת חבריה למחנה קיץ באותו לילה שבו מבכה ישראל את חורבנו, את שעבודו ואת מרי גלותו", סיפר - ושאל: "מה ערכה ומה פרייה של תנועת שחרור שאין עימה שורשיות ויש עימה שכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זכרון

נקודת המוצא... כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת-תקומה לולא היה עם ישראל שומר בליבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? לולא היה מייחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות – חייו את יום החורבן מכל הימים?" ובמאמר אחר קבע כלל ברזל: "דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות".

לפיכך, האין זו טעות חמורה לומר שבתשעה באב חרב המקדש, ומי שאינו דתי רשאי להתעלם ולשכוח יום זה? האין יום זה מציין את חורבנן של שתי מדינות היהודים, את אובדן המולדת והחירות הלאומית? האם אין בשכחת עובדות היסטוריות אלה סכנה ממשית לחוסנה של מדינת היהודים השלישית ואולי אף לעצם קיומה?