איך מחזירים את שוק התעסוקה לאיזון?
בעולם כולו, וגם בישראל, מדווחים מעסיקים על מחסור הולך וגובר בעובדים ראויים לתעשייה. מנגד, בוגרי החוגים למשפטים, חשבונאות, כלכלה ומינהל עסקים מתקשים למצוא עבודה. איך מחזירים את האיזון לחלוקת העבודה? האם הבעיה בנורמות חברתיות או במערכת החינוך? כתבה ראשונה בסדרה
מזה כ-25 שנה עורכת חברת ההשמה הבינלאומית הגדולה ManPower מחקר במדינות שונות בעולם ובודקת את ציפיות המעסיקים לביקוש לעובדים בעתיד הקרוב. המחקר, שמשמש ככלי עבור החברה עצמה כדי לצפות את רמת הביקוש העתידי לשירותיה, הפך לכלי חשוב בידי כלכלנים המבקשים למדוד את הציפיות להתגברות או היחלשות של עוצמת הפעילות הכלכלית בכלל.
תעסוקה בישראל - כתבות נוספות
- דעה: 6,000 ש' בלי לעבוד. המדינה נגד תעסוקת חרדים
בעשור האחרון הכניסה החברה מרכיב חדש למחקר שלה, פילוח לפי מקצועות. המרכיב החדש, שב-3 השנים האחרונות מופיע גם במחקר שמבצעת החברה בישראל, נוגע לשאלה אחרת וחשובה: האם חוקי ההיצע והביקוש בשוק התעסוקה עובדים כראוי ומנתבים את בני האדם לעבודה במקצועות שבהם יש ביקוש לידיים עובדות?
התשובה היא "לא" וברמה הולכת ומתגברת. נתונים ראשוניים לשנת 2012 מדברים על כך שעד כה למעלה משליש (34%) מהמעסיקים ברחבי העולם מזהים מחסור בכישרונות מיומנים זמינים בארגוניהם, עלייה מ-24% ב-2011.
המעסיקים שדיווחו על הקשיים הגדולים ביותר באיתור האנשים המתאימים לאיוש משרות הם המעסיקים במדינות הבאות: יפן (81%), ברזיל (71%), בולגריה (51%), אוסטרליה (50%), ארה״ב (49%), הודו (48%), ניו זילנד (48%), טייוואן (47%), פנמה (47%), רומניה (45%), ארגנטינה (45%), מקסיקו (43%) וגרמניה (42%).
נתוני ManPower מצביעים על תופעה מדאיגה. מעסיקים אינם מוצאים מועמדים ראויים לאיוש משרות, למרות שישנם מובטלים המחפשים עבודה. כיצד זה יתכן? התשובה לכך תמונה ברמת המקצועיות הנדרשת כיום להשתלבות בשוק העבודה ובאיטיות היחסית שבה העדפותיהם התעסוקתיות של בני אדם מגיבות לשינויים בהיצע ובביקוש בתחום ההעסקה.
על פי הסקר, שלושת המקצועות שבהם מעסיקים נתקלו בקושי הגדול ביותר לגייס מועמדים ראויים היו "עבודת כפיים מיומנת", "מהנדסים" ו"נציגי מכירות". מקצועות אלה אינם מושכים את צעירי מדינות המערב וקיים קושי בלגייס עובדים אליהם. מנגד, מקצועות אחרים - כגון ראיית חשבון, עריכת דין או כלכלנות – סובלים מעודף בכוח אדם מיומן שגורם לשחיקה בשכר ולקושי במציאת עבודה.
בשל המיומנות הרבה הנדרשת היום גם מעובדי כפיים, שמפעילים מכונות מתוחכמות, יש קושי בהסבה של בוגרי האוניברסיטאות לעיסוק בהם. ההסבה דורשת הכשרה מקצועית ממושכת ויקרה, מעבר לאתגר הסוציולוגי שבשיפור מעמדם ותדמיתם.
הבעיה הכלל עולמית הזו אינה פוסחת על כלכלת ישראל. לדברי יו"ר ManPower ישראל ומנהלת מדינות אגן הים התיכון בחברה, דליה נרקיס, שיעור המעסיקים בארץ שאינם מוצאים מועמדים ראויים להעסקה דומה לממוצע העולמי, אך עם הבדל קטן. בישראל, בשל משקלה הגדול של התעשייה הטכנולוגית, המחסור במהנדסים גדול מהמחסור בעובדי כפיים מיומנים.
"ישראל מתאפיינת בעוצמת התחום הטכנולוגי ומכאן באים הביקושים הגבוהים", מסבירה נרקיס. "יש להפריד בין מהנדסים לאנשי תוכנה. אנו מגדירים מהנדסים כמכלול של בעלי מקצוע שעוסקים בפיתוח בתעשיות שבהן מפתחים מוצרים שפועלים בזמן אמת, כמו התעשיות הביטחוניות או תעשיית ההיי-טק. זה כולל גם מהנדסי מכונות, חשמל ובנייה. אנשי תוכנה עובדים בעיקר בעולם המידע ושם הביקוש נמוך יותר".
לאחרונה פורסמו נתונים שלפיהם למשק הישראלי חסרים כ-2,500 מהנדסים בשנה. לדברי נרקיס, המחסור במהנדסים אמנם גדול יותר בארץ, אך לצד זה גם המחסור בעובדי כפיים מיומנים הוא משמעותי ומקשה על התעשיינים. הנושא אף עלה בשיחה האחרונה שקיימו נציגי המעסיקים עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לקראת דיוני התקציב. המשתתפים ציינו בפני נתניהו את הצורך בהגדלת ההשקעה של המדינה בהכשרה מקצועית.
"כל המושג של בתי ספר מקצועיים די עבר מהעולם בעשור האחרון", אומרת נרקיס. "פעם הם היו מכשירים מכונאים ורתכים והיום הם כבר לא קיימים. מעט מוכשרים בצבא ונחטפים מיד עם השחרור, אבל הביקוש עולה על ההיצע וזה אחד הנושאים המרכזיים שהמדינה צריכה להתמודד איתו".
| תחום עיסוק | השכלה וותק | שכר בסיס (בלי שעות נוספות) |
| חשמלאי מוסמך | שנה עד 3 שנות ניסיון | 6,750 - 10,125 |
| טכנאי מכונות | עד 3 שנות ניסיון | 5,626 - 6,750 |
| הנדסאי חשמל | שנה עד 3 שנות ניסיון | 6,180 - 7,310 |
| הנדסאי מכונות | שנה עד 3 שנות ניסיון | 6,180 - 8,440 |
| מהנדס מכונות | עד 5 שנות ניסיון | 11,250 -19,125 |
| מהנדס אזרחי | 3 עד 5 שנות ניסיון | 15,750 -24,750 |
| מהנדסי בניין | השכלה 4 שנים, ללא ניסיון קודם | 8,000- 12,000 |
| נהגי משאית | ללא ניסיון קודם | כ-7,000 |
| עובדי ייצור | ללא ניסיון קודם | כ-4,000 |
מקור: נתוני ManPower
רוצים לנהל, לא לעבוד
לטענת דליה נרקיס, הקושי למצוא עובדים מתאימים למקצועות בתעשייה אינו נובע מתנאי ההעסקה או מתנאי השכר, אלא מבעיית תדמית. "יש אופנה בארץ שכולם רוצים להיות מנהלים", היא מסבירה. "בוגרי מינהל עסקים יש בשפע, כולל כלכלנים. לא כולם מצליחים למצוא עבודה וכמובן שפועלים על השוק חוקי הביקוש וההיצע וניתן למצוא גם אקדמאים שהשכר שלהם יחסית נמוך".
אבל אני לא רואה שעורכי דין וכלכלנים מרוויחים פחות מחשמלאים ורתכים?
"לא. אבל הם מתקשים למצוא עבודה. בנוסף, שכרם נמוך בהשוואה לשכר של מהנדסים, שגם הם בוגרי תואר ויכולים להתחיל לעבוד בשכר שגבוה ב-60% מזה של כלכלנים ועורכי דין. מנגד, עובדים מקצועיים יכולים להגיע ל-7,000 ל-8,000 בקלות. בדרך כלל הם גם עובדים שעות נוספות ומקבלים שכר הוגן עבורן. הם גם יכולים להפוך לראשי צוותים למנהלים ולהרוויח מעבר לכך. הם לא משתכרים שכר מינימום או משהו קרוב לזה".
האם המגמה הזאת תגרום בעתיד ליותר אנשים לרצות ללמוד מקצועות תעשייתיים?
"לצערי לא. כי אנחנו מתנהלים בעולם שבו דור ה-y, בני ה-20 עד 30, מונעים על ידי העדפות אישיות והולכים אחרי טרנדים. להיות עובד מקצועי בתעשייה לא נחשב לפופולרי. תוסיף לזה את ההעדפות של ההורים שרוצים שהילדים שלהם יהיו משכילים ואחר כך רצוי גם מנהלים, אז אין משהו שדוחף אנשים לתעשייה. פה ושם תמצא הורים שממליצים לילדים להיות הנדסאי חשמל או מכונות אבל בסופו של יום אנחנו לא רואים אותם מספיק בבתי הספר ובהכשרות המקצועיות".
אבל מישהו הרי יוצר את הטרנדים הללו? אנשים פותחים עיתון בבוקר וקוראים שמפעל זה משהו שסוגרים בארץ ופותחים במזרח הרחוק, למה שירצו לעבוד בתעשייה?
"אבל תסתכל על חברה כמו אינטל, שנחשבת לאחד המעסיקים הנחשקים במדינה. הם זקוקים להנדסאים למפעלים שלהם בקרית גת. לעבוד באינטל, מעבר לעובדה שזה כבוד רב, גם מזכה את העובד ברמת שכר והתייחסות הכי גבוהה. ועדיין אינטל מתקשה מאוד לגייס הנדסאים והם זקוקים להם לתהליך הייצור שלהם, שאינו עבודה שחורה.
"נכון שיש מפעלים שנסגרים אבל עדיין יש תעשייה לא קטנה בישראל ויש מפעלים מאוד מוצלחים. אני חברה במועצה של לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים ונושא שעולה בכל ישיבה הוא המחסור בעובדים מקצועיים עד כדי חוסר יכולת לעמוד בהזמנות ייצור".
איך אנחנו כחברה יכולים להעביר אנשים ממקצועות לא מבוקשים למקצועות שיש בהם מחסור?
"אנחנו חיים בעולם שבו מה שפועל על כולנו זה התקשורת. צריך לטפל במיצוב של המקצועות הללו על ידי הצגה בתקשורת של סיפורי הצלחה. להראות עובדים במקצועות הללו שהם מאושרים. יש תפישת עולם ארכאית של מפעלים שנראים כמו בתחילת המאה אבל היום כל המפעלים מאוד מתקדמים. החרטות, למשל, היא ממוחשבת וסביבת העבודה היא סטרילית ונקייה. זה לא מפעלי יזע כמו שרואים בעולם השלישי".
לצד שיפור התדמית של מקצועות מסוימים, מונה נרקיס עוד שתי פעולות שניתן באמצעותן להסית את הביקוש ממקצועות רוויים למקצועות שיש בהם מחסור בידיים עובדות. "מהלך חשוב נוסף זה הכשרה מקצועית מטעם המדינה. אני לא בטוחה שאפשר להעביר כל עורך דין להיות חרט אבל יש מספיק מחפשי עבודה שלא יודעים מה לעשות עם הקריירה שלהם ואפשר להציע להם הכשרה מקצועית בשיתוף עם התעשיינים כך שתובטח להם עבודה בסוף הדרך. לבסוף, כמובן, צריך להתאים את חבילת ההשתכרות".
זה ידרוש מתעשיינים לפתוח את הכיס?
"הם מוכנים מאוד לכך", קובעת נרקיס בנחרצות. "מכיוון שהם מבינים שהמחסור בעובדים מעכב אותם".
בעיה של תדמית או בעיה של חינוך?
רן חרמש, סוציולוג וכלכלן מאוניברסיטת באר שבע החבר באגודה לחקר יחסי העבודה, לא מאמין שניתן לפתור את הבעיה העמוקה הזאת רק באמצעות שיפור תדימתם של מקצועות מסוימים בתקשורת.
"זה הויכוח שאנחנו שומעים כבר עשרות שנים בין סטף ורטהיימר לבין משרד החינוך. הויכוח הוא בין מי שמנסה להחזיר ארצה את המערכת הטכנולוגית לבין מי שמנסה למקסם את אחוז מקבלי תעודות הבגרות בתיכונים. מה שצריך כאן זה לא עבודה בשוליים של שיפור תדמית אלא מהפך משמעותי בכל התפישה החינוכית הישראלית. לחשוב שסדרת כתבות ב-ynet תעשה את מה שסטף לא עשה 30 שנה נראה לי כמו טיפוס על קירות".
חרמש מאמין כי כל ניסיון לשכנע באמצעים עיתונאיים ופרסומיים את הנוער - שלעבוד בתעשייה זו קריירה מכובדת וראויה כמו להיות עורך דין, רואה חשבון או כלכלן - נידון לכישלון. "ברור לי לגמרי שזה לא לגמרי עניין של דימוי למרות שדימוי יכול להיות מכשול. אני לא רואה מועמדים למשפטים שהולכים להיות נהגי משאיות וזה לא קשור לדימוי או לשכר. זה קשור למסלול ארוך מאוד של סוציאליזציה ויוקרה והעדפה בין סוגים שונים של מקצועות וריבוד חברתי. כל מי שינסה ליזום איזשהו פרויקט של הסבה של מועמדים למשפטים למשאיות יעשה דבר שאין לו סיכוי".
אז איך בכל זאת ניתן לפתור את בעיית המחסור בכוח אדם בתעשייה?
"ברגע שאתה לוקח נער בחטיבת הביניים ומאפשר לו להיכנס למסלול שמכשיר אותו מקצועית אתה לא רק משנה את התודעה שלו אלא נותן לו את המיומנויות הדרושות והקשרים המתאימים. אחת ההצלחות שהייתה בעבר היא מערכת של בתי ספר שמוקמו בתוך מפעלים. אבל כל זה מנוגד לחלוטין לקונספציה של משרד החינוך ולכן התופעה נשארה בשוליים. הבעיה היא קודם כל פוליטית. אם משרד החינוך היה מאמץ קונספציה חלופית הוא היה מצליח לקדם את זה".
למה אתה מתכוון כשאתה אומר "בעיה פוליטית"? מדוע הכשרה מקצועית מנוגדת לקונספציה של משרד החינוך?
"זה סיפור של מחלוקות בין משרדים. החינוך המקצועי הוא איבר של משרד התמ"ת ולא של משרד החינוך וזה מלכתחילה מכניס אותו לפינה שבה הוא לא הדבר המרכזי שמטריד את התמ"ת וגם לא את משרד החינוך. צריך להעביר את כל ההכשרה המקצועית לאחריותה של זרוע שעוסקת בחינוך והכשרה".
"שנית, כדי להגשים את הקונספציה הזו צריך להכיר בכך שהיעד הוא לא להגיע לבגרות לכולם וזה הרי היום המבחן המרכזי שבו שר החינוך מודד את עצמו. הוא הופיע לפני כמה שבועות והצטער לציין שהייתה ירידה בשבריר של אחוז בשיעור הזכאים לבגרות בשנה שעברה כאילו שההבדל בין 48.5% ל-48% הוא שאלה של חיים ומוות. כי זה הקריטריון שהוא הציב לעצמו להצלחה וזה הקריטריון שמשרד החינוך מציב לעצמו להצלחה מזה שנים.
"זה גם מתבטא בכשלים בהשגת היעדים הלימודיים בכיוונים אחרים. יש העלאה של אחוז מסיימי הבגרות על חשבון איכות הלימודים. זה פלונטר הרבה יותר מורכב משינוי התדמית של מקצוע כזה או אחר. החשש הגדול ביותר שלי הוא שהמסקנה מהכתבה תהיה שצריך לשכור משרד פרסום בתקציב של 10 מיליון שקל או 100 מיליון שקל ואז נפתור את הבעיה. יש מספיק דוגמאות מהעבר לניסיונות כאלה שלא הביאו לכלום".
על עניין אחד אין מחלוקת בין יו"ר ManPower לאקדמאי מאוניברסיטת בן גוריון: המפתח לאיזון בין היצע לביקוש בשוק העבודה עובר בהכשרה מקצועית, וירידת קרנם של בתי הספר המקצועיים בשנים האחרונות היא הגורם המרכזי לכך שישנם מפעלים שמשוועים לכוח אדם מיומן ואף מוכנים לשלם עליו, בעוד שאלפי סטודנטים יוצאים מדי שנה משערי הקמפוסים מצוידים במקצוע מכובד שפרנסה מכובדת בצידו אינה מובטחת כלל וכלל.
כיצד מנוהלת ההכשרה המקצועית הזו? כמה משקיעה בה המדינה? והאם היא ממוקדת בפלחי האוכלוסיה שבהם היא עשויה לקצור את ההצלחה הגדולה ביותר? על כך בכתבה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
