דתיים רעבים לאהבה: טיפול מיני זו לא מילה גסה
בגלל ההפרדה והצניעות, בגלל תפיסת המין כמצווה בלבד - וגם בשל פערי מידע בין מה שרואים בסרטים, למה שמחכה אחרי החתונה. מרכז ראשון מסוגו מטפל בבעיות מיניות בקרב דתיים. "הזוגות רוצים להבין מהי מיניות במנותק ממצוות 'פרו ורבו"
<<היכנסו לעמוד הפייסבוק של ynet יהדות>>
זו לא השחיקה. הם אפילו אוהבים זה את זה, אהבה רגועה, שלווה ובוטחת. אהבה כמו בין חברים טובים – רק לא כמו בין נאהבים טובים. היא לא אוהבת ללכת למקווה, והוא מרגיש שמשהו חסר ביניהם, חסר עד מאוד. ואם תשאלו את מיכל פרינס, מטפלת זוגית במגזר הדתי – היא תבהיר כי לא מדובר בזוג אחד, אלא בזוגות רבים.
פרינס, בעברה מדריכת כלות בארגון "צהר", נתקלה בבורות רבה מצד נשים דתיות בכל הקשור ליחסי מין ולהשפעות הנובעות מכך: למשל חוסר סיפוק מיני או הריון לא מתוכנן. כתוצאה מכך הקימה את יה"ל (יעוץ והדרכה לחיי אישות), שמטרתו להיות "הקו החם" של היהדות הדתית בענייני אישות.
"לאורך השנים נחשפתי לכך שחלק מהנושאים הקשורים לחיי אישות לא מדוברים מספיק, או בגלל חוסר ידע - או בשל הרצון שלא 'לדבר על הכל'", היא אומרת. "בנוסף, גם המערכת לא הייתה בנויה לסייע לטווח ארוך, אם יתעוררו שאלות ובעיות בתחומים אלה.
"באותו הזמן כתבתי את התזה באוניברסיטה על החוויות המיניות הראשוניות בציבור הדתי, ועל המעבר מרווקות לנישואין. אם עד היום ההתמקדות בהכנה לחתונה הייתה בעיקר באמצעות מדריכות הכלות, הרי שהמחקר שלי העלה כי ישנו ניתוק בין ה'לפני' ל'אחרי'. הלימוד התיאורטי על יחסי אישות לרוב לא מסייע אחרי החתונה, והטאבו סביב הנושא נשמר".
מיניות בין הוליווד לוותיקן
הזוגות שחווים קשיים חיים ביישובים בורגניים – וביישובים סגורים; הם דתיים, לייטים וחרד"ליים. רובם גדלו למציאות
פתוחה יחסית, עם גישה חופשית למידע מהסוג שמספקים ספרים מסוימים ואמצעי תקשורת – אבל משהו בחינוך ובסביבה שבה צמחו הוליד סוג מיוחד של פער מידע.
פרינס מזכירה כמה מאפיינים התורמים לבעיות אצל זוגות דתיים: "מתח שמאפיין את העולם הדתי-לאומי בן זמננו", היא אומרת, "וגם השיח ההלכתי על צניעות, המביא פעמים רבות להתנהגויות קיצוניות, דוגמת קיום יחסי מין כמצווה בלבד. ומאידך, שיח מתירני-ליברלי שמציג יחסי מין באופן הוליוודי למדי.
"הציבור הדתי-לאומי חשוף מצד אחד לשיח המודרני הליברלי, ומצד שני לשיח הלכתי. המצב הזה יוצר בלבול גדול שבו מנסים הזוגות לאזן בין ציפיות הלכתיות, אל מול מסרים של מיניות שקורצים מכל פינת רחוב או אינטרנט. הזוגות מחפשים את ההבנה של מהי מיניות במנותק ממצוות 'פרו ורבו', כשהגעה לסיפוק מיני איננה מילה גסה.
"עם זאת, החשיפה לעולם 'שבחוץ' יכולה להטעות וללמד דברים שאינם בהכרח מעוגנים במציאות של הגוף. לא כולם 'עושים את זה' כל הזמן, ולא כולן נהנות כל הזמן. מן הצד השני, השיח ההלכתי הולך לקיצוניות השנייה: החינוך להפרדה וצניעות בגיל ההתבגרות - והנישואין המוקדמים שמקשים אחר כך על החיבור בין בני הזוג בתוך ימים ספורים מהחתונה. בין השאר, בגלל שהזוג עטוף בצמר גפן ורוד של אופוריה לאחר החתונה".
הקו החם לסיוע במיניות
ואף שנדמה כי במגזר הדתי – בשונה מזה החרדי – ישנה חשיפה לתחומי ידע שונים, הרי שפרינס טוענת כי "הזוגות
הדתיים לא באמת חשופים למידע בנוגע ליחסי אישות. אין כיום ספר הדרכה בעברית שמותאם לזוגות דתיים. ישנם מספר רבנים המתייחסים לנושא, אך לרוב ספריהם מותאמים לזוגות כהכנה לחתונה ומיד לאחריה. קיים אומנם מידע רב ברשת, אבל לעיתים הוא לא מדויק, או שהוא מנותק מההקשר הדתי ומהקשיים הספציפיים שלו".
בשיתוף עם גלי נהרי והרב רמי אוסטרוף, הקימה פרינס את יה"ל – מרכז המתמחה בהדרכת זוגות בחיי אישות "ולא בטיפול מיני", פרינס מדגישה. פשוט, כי לציבור הדתי חסר הבסיס. "פעמים רבות הצורך העיקרי בחברה הדתית הוא בהדרכה ובידע בכל הנוגע ליחסי מין, בד בבד עם ההדרכה ההלכתית, כדי שהדברים יעלו בקנה אחד ולא יסתרו זה את זה.
"בפועל זה אומר סדנאות לנשים, סדנאות לגברים, הרצאות וטיפול פרטני. מגוון המידע שזקוקים לו המשתתפים הוא רחב: האם מותר ליהנות בקיום יחסי אישות, או שמדובר באקט 'מלוכלך'? האם חוסר חשק לקיום יחסי מין מרמז על בעיות אחרות - ועוד. אני יודעת שזוגות רבים לא מרגישים בנוח לדבר עם ההורים, לא חוזרים למדריכת הכלות ששייכת ל'לפני', ואין לגיטימציה לדבר על הנושא עם חברים או חברות. לכן אני רוצה שכל זוג שמתחתן, יידע שיש עם מי לדבר במקרה הצורך, ממש כמו שהיום ברור שאם יש בעיה הלכתית, אזי אפשר להתקשר לקו החם של 'נשמת'. ואם יש בעיה של פוריות מתקשרים לפוע"ה. אז אם יש קושי ביחסי האישות, פונים אלינו".
"כל ליל טבילה - סיוט"
פרינס מתארת זוגיות עצובה, מהסוג שתואר בפתיח: "אישה שמגיעה שנתיים אחרי החתונה, ומספרת שהם בקושי 'עושים את זה'. היא לא מצליח להבין מה טוב בזה. היא מעולם לא נהנתה, מעבר לתחושת ה'ביחד' שהיא מאוד אוהבת. בעלה מאוד סובלני ומבין, אבל לה יש ייסורי מצפון כלפיו. כל ליל טבילה הופך לסיוט, כי היא מרגישה שמצופה ממנה משהו שהיא לא מצליחה להבין אותו ולהתחבר אליו - והעניינים רק מסתבכים".
פרינס מנסה להבין, לדבריה, עד כמה היא יודעת על מין. "בשיתוף עם בן זוגה בתהליך, נבנה עמדה בריאה יותר שתביא את שניהם למקום טוב יותר. מפגש כזה מצריך המון אמון בין המדריכה או המדריך לבין הפונים, ומבוסס על ידע שנצבר. הרבה זוגות בסך הכל רוצים לדעת שמה שהם עושים הוא נורמלי. במקרים בהם אנחנו רואים שלא ניתן לפתור את הבעיות במספר מפגשי הדרכה, אנו מפנים את הזוגות להמשך טיפול אצל אנשי מקצוע מתחום הטיפול המיני".
ואם הייתם מצפים לשמוע שאחוז הפניות מצד זוגות ליבראליים או "לייטים" נמוך יחסית, הרי שפרינס ממהרת לתקן: "מאוד מטעה לחשוב שזוג דתי ליבראלי מסתדר וטוב לו יותר. הזוגות מתמודדים עם קשיים - ולא משנה אורך החצאית, עובי הציצית או כמות השיער שמציצה מתחת לכיסוי הראש. ניתן לראות קשיים שחוזרים על עצמם בציבור הדתי, בשל אופי החיים הדתי שהוא מכלול של הלכות טהרת המשפחה, גיל הנישואין, ואופי הציפיות של בני הזוג זה מזה – למשל, במתח שבין הקמת משפחה גדולה, להגשמה עצמית בתוך חיי הנישואין. וכמובן שהקשיים יכולים להיות גם באופן ממוקד בחיי המין עצמם, בלא זיקה למתח בין העולמות".
בעוד ביה"ל מתהדרים בהרצאות וסדנאות פתוחות סביב נושא המיניות על כל צדדיו – לזוגות, לנשים, גברים ואף הורים למתבגרים – הציבור נבוך. פרינס מתארת מצב שבו מצד אחד, הקהל צמא לשמוע – אך מהצד השני, הוא לא מעוניין להיראות בפומבי. "בעיקר בציבור הגברים שמתקשה לדבר על בעיות בתחומים אלה", היא מחדדת, "למרות שאני מאמינה שעם הזמן גם זה ישתנה. מניסיוני, זוג שהיה בהרצאה וחווה קשיים, יפנה לאחר מכן לפגישה אישית שתאפשר לו לפתור את הבעיות".
לפנייה לכתב/ת 
