מצע מנותק: למה הפוליטיקאים החרדים שותקים?
הפוליטיקאים מבית "יהדות התורה" נאלמים דום בכל פעם שעולה סוגיה מהותית על הפרק. את החרדי הממוצע הדבר מטריף: מדוע נוהגים חברי הכנסת החרדים כאילו היו חברים בפרלמנט של מדינה זרה? ומי ישמיע את קולו?
>> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<
ימי "עמוד ענן" היו עוד דוגמה אחת מני רבות לפער התהומי בין המגזרים החרדיים - זה האשכנזי וזה הספרדי: בעוד שרי ש"ס השתתפו בישיבות הקבינט והכריעו על שלביה הבאים של המערכה, נהנו סגני השר, ראשי הוועדות, ושאר החברים מבית "יהדות התורה" משקט מצפוני - הם אינם משמשים בתפקידים סביב שולחן הממשלה, ואינם נדרשים להכרעות כבדות משקל.
מצב העניינים הכמעט סוריאליסטי הזה, שנמשך זה שנים ארוכות, מטריף את החרדי הממוצע: מדוע קולם של נציגיו הנאמנים, הנשמע כה תכופות, נדם לפתע? מדוע הם יודעים לצעוק רק כאשר מדובר בעניינים הנוגעים ישירות לטבור המגזרי שלהם? האם אין זה באחריותם להתייחס לסוגיות המהותיות שעל הפרק?
נסים מהנושאים הבוערים
בחסות הריחוק משולחן הממשלה, נהנו נציגי "יהדות התורה" מחופשה אידיאולוגית גם בפרשיית שחרורו של גלעד שליט. בעוד החברה הישראלית הייתה שסועה בין שני הקטבים: אלה שתמכו בעסקה ואלה שהתנגדו לה - מצאו את עצמם חברי הכנסת של "יהדות התורה" מחוץ לתמונה, משל היו חברים בפרלמנט של ארץ שכנה.
מה מדיר אותם מהשתתפות בשיח הציבורי? מפני מה לא הישירו מבט אל מול אביו של גלעד שליט, למשל, ואמרו לו כי לדעתם, שילוחם של רבי המרצחים לרחובות עזה, עלול לעלות בחייהם של מאות ישראלים? למה המעמסה הכבדה הזו, מוטלת על שכמם של אלי ישי ואריאל אטיאס בלבד? האם אנו, החרדים שהצביעו לתנועה האשכנזית, נחשבים לאזרחים מדרגה שנייה, ואין לנו זכות להישמע?
החרדים אינם נבדלים מהמדינה
כמו בכל התלקחות אזורית, נשמעים קולות המתעקשים להזכיר שהחרדים לא מתגייסים לצה"ל, ושהם אינם נוטלים חלק
במערך הלחימה. על בסיס היגד זה יופיע בוודאי הטיעון, כי מכיוון שאינם נלחמים, ראוי שימלאו החרדים את פיהם מים. אלא שאמירה כזו חוטאת לאמת. אלפי צעירים חרדים מתגייסים כיום לצה"ל - וגם אלה שאינם משרתים, לא תופסים את עצמם כנבדלים מהמדינה. הם מאמינים בכל ליבם שהם מסייעים ללוחמים בשדה הקרב באמצעות הימוד והתפילה. האם אין הם ראויים לייצוג?
חברי הכנסת גפני, ליצמן ומוזס נשלחו על ידינו - הרחוב החרדי - לשאת את קולנו ואת תפיסת עולמנו על בימת הכנסת. נדמה אם כן, שהגיע הזמן כי קולם וקולנו יהיה ברור ונחרץ יותר.
לפנייה לכתב/ת 
