פלאפון עיקלה חשבון בנק ותפצה ב-35 אלף שקל

אחרי שפלאפון סירבה לקבל פסק דין של בית-משפט לתביעות קטנות, בית-המשפט השלום בת"א-יפו חייב את חברת הסלולר לפצות זוג לקוחות ב-35 אלף שקל. השופט יעקב שקד קבע כי חברת הסלולר עיקלה את חשבון הבנק הפרטי של הזוג שלא כדין, וגרמה בעקיפין לפיטורי הבעל ולעוגמת נפש רבה. גובה התביעה עמד במקור על 220 אלף שקל. 

• סלקום מציעה 3 מסלולים חדשים שלא מחדשים
  
• הום סלולר: 69 ש' לחודש - לתקופה מוגבלת
  

הפרשייה החלה בינואר 2009, אז הגיש בן הזוג תביעה נגד פלאפון בבית-משפט לתביעות קטנות בטענה להפרת הסכם מצידה. באפריל 2010 פסק ביהמ"ש לטובת הלקוח וקבע כי על פלאפון לשלם לתובע 4,000 שקל וכן 2,000 שקל הוצאות משפט. בפסק-הדין נאמר כי פלאפון הפרה את ההסכם עם התובע פעמיים: פעם אחת כשלא העניקה לו את כל ההטבות שהובטחו לו ופעם שנייה אחרי שלא פעלה בהתאם לסיכום, בו נקבע כי יקבל החזר כספי לחשבון הבנק שלו בגין הזיכויים שלא הוענקו לו.

עד כאן הליך משפטי רגיל. הבעיה התעוררה כשבמקביל, חצי שנה לאחר הגשת התביעה נגדה, פלאפון הגישה מצידה תביעה אחרת, על סך 25,372 שקל, במסגרת הוצאה לפועל, במטרה לכפות על התובע את יישום ההסכם ביניהם. פלאפון ביקשה וקיבלה עיקול במעמד צד אחד על זכויות התובע בחשבון הבנק היחיד שלו.

בנובמבר 2009 קיבל התובע את ההודעה על העיקול ובמשך שבועיים הגיש בקשות ללשכת ההוצאה-לפועל עד שעלה בידו לבטל את העיקול בבנק עוד באותו החודש.

העיקול הביא לפיטורין ולשכר של 4,000 שקל

אחרי שניתן פסק-הדין נגדה בביהמ"ש לתביעות קטנות, פלאפון החליטה לחזור בה מהתביעה שהגישה נגד התובע ועתרה לדחיית תביעתה. ביהמ"ש חייבה בהוצאות משפט בסך אלף שקל בצירוף מע"צ.

אולם, אותו עיקול אומלל, לטענת התובע ובת זוגו, יצר "כדור שלג": התובע פוטר מעבודתו בשל עיסוקו האינטנסיבי בביטול העיקול במשך שבועיים. הוא היה מובטל מספר חודשים ולבסוף נאלץ לחזור לעבוד בשכר נמוך של כ-4,000 שקל בחודש. מצבה הנפשי של זוגתו התדרדר והיא החלה לסבול מחרדות ומדיכאון.

עקב כך תבעו את פלאפון בבית-משפט השלום על סך 100 אלף שקל לפי חוק איסור לשון הרעף בגין הכפשת שמם במערכת הבנקאית ובגופים אחרים; על 40 אלף שקל בגין אובדן פיצויי פיטורין; על 15 אלף שקל בגין הפסד השתכרות בתקופה בה התובע היה מובטל ועל עוד 15 אלף שקל שנאלצו ללוות בריבית נשך בשוק האפור בעקבות מצבם הכלכלי שהורע.

פלאפון  פעלה בחוסר תום לב

השופט יעקב שקד קיבל את הטענה כי פלאפון עיקלה את החשבון שלא כדין. פלאפון טענה כי מסרה אזהרה לאשת התובע שסירבה לחתום על המירה אולם התובעת הצהירה ואף חזרה על כך בחקרה הנגדית: "לא נכון, בחיים לא קיבלתי שום דבר דואר שסירבתי לחתום עליו". ביהמ"ש קיבל זאת, ואף התרשם שהפעם הראשונה שנודע לתובע על התביעה היה כאשר הוטל העיקול בחשבון הבנק ולא לפני כן. מכאן שפלאפון לא המציאה אזהרה לתובע ולכן לא היתה רשאית לנקוט הליכי הוצל"פ. 

גם את הטענה שהעיקול מהווה לשון הרע קיבל השופט וכן את הטענה כי תביעת הנגד של פלאפון הוגשה שלא בתום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט לשם הפעלת לחץ על התובע לסגת מתביעתו נגד פלאפון. 

בסופו של דבר, ביהמ"ש קבע פיצוי נמוך לתובעים לעומת הסכום אותו דרשו, זאת משום שלפי ביהמ"ש, התובע לא הוכיח שפלאפון הבאישה ריחו בסניף הבנק שלו (בנק לאומי). בית-המשפט אף דחה את בקשת התובע לפיצוי על פיטורין, שכן אם נכון הדבר היה עליו לתבוע את מעסיקו לשעבר ולא את פלאפון. בית-המשפט כן פסק לתובע פיצוי בגין אובדן השתכרות בסך 10,000 שקל ופיצוי על הוצאת דיבה בסך 25 אלף שקל.