"ג'קי": על הטיול המשפחתי הזה אפשר לוותר
האחיות ההולנדיות קאריס וילקה ואן הויטן מובילות את סרט המסע "ג'קי" ברחבי ארצות הברית ועד להולי האנטר, שמגלמת את אימן. אמירות מקוריות על נשיות ומשפחה לא תמצאו כאן
"ג'קי", סרט מסע של הבמאית ההולנדית אנטואנט בוימר המתרחש ברובו באמריקה, משלב דיון אקטואלי ב"משפחה החדשה" עם מלודרמה קומית המבקשת להקסים בכל מחיר. התוצאה עמוסת הקלישאות עשויה לגרום הנאה מסוימת, אך לא יותר מכך.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
סופי (קאריס ון הויטן) ודאן (ילקה ון הויטן) הן אחיות-תאומות - שתי השחקניות המגלמות אותן הן אחיות במציאות - שנולדו לזוג אבות הומוסקסואלים החיים באידיליה רבת שנים.
את אמן הביולוגית, ששמשה כפונדקאית, השתיים לא פגשו מעולם, ולמעשה לא הקדישו לה מחשבה. בעוד סופי הרווקה והקרייריסטית היא עורכת של מגזין יוקרתי, אחותה קלת הדעת נשואה לבעל שאותו ספק אם היא אוהבת.
עד ששיחת טלפון גורלית - זהירות, קלישאה - משנה את חייהן. מסתבר שאמן, ג'קי (הולי האנטר), היפית מזדקנת החיה באמריקה, שברה את רגלה וזקוקה לטיפול. תצלום ישן של האחיות בינקותן שנמצא ברשות האם מביא לאיתורן, והשתיים נוסעות - סופי באי רצון מופגן, ודאן מתוך סקרנות מהולה בחמלה - לאתר את אמן ולדאוג לשיקומה.
והן מוצאות אותה, אישה מוזנחת בכסא גלגלים, שבתחילה נדמה כאילו היא סובלת מכשל תקשורתי, וחיה בטריילר רעוע. כיוון שמצבה אינו מאפשר לה לטוס, הבנות מחליטות לעשות את המסע אל המוסד השיקומי שבניו מכסיקו ברכב המקרטע. כצפוי, במהלך המסע הממושך ייבחנו מערכות היחסים שבין האחיות, בינן לבין הגברים המנהלים אותן, וכמובן - בינן לבין האם. לא משהו שלא ראיתם קודם, ובכל זאת.
שביתת האחיות
מתבקש להשוות בין סרט זה לבין "הילדים בסדר", סרטה של ליסה צ'ולודנקו מ-2010 שאף הוא עסק ב"הורות אחרת" - מפגש בין שני ילדיהן של זוג לסביות לבין תורם הזרע האנונימי שנכנס בהדרגה לחיי המשפחה. אך מה שהפך בסרט ההוא לדיון אקטואלי, נדמה ב"ג'קי" כאמתלה רפה בלבד להיעדרות האם מחיי הגיבורות. במילים אחרות, העובדה שג'קי היא אם פונדקאית אינה אלא תירוץ קלוש למפגש בין שתי האחיות לאישה הזרה.
שרירותיות דומה מלווה את הגילוי המפתיע הצץ לקראת סופו של הסרט. התפנית הזו אמנם נועדה להדגיש את עיסוקו של הסרט באמהוּת - ממשית וסימבולית - אך קשה לומר שהיא מעניקה למה שהתרחש עד אז איזו פרספקטיבה חדשה. שתי האחיות הצעירות המסרבות, כל אחת בדרכה, להפוך לאמהות בעצמן, נדמות בהקשר זה יותר כקלישאות שהמפגש עם דמות האם משנה ומעצב אותן.
ועם זאת, מידה מסוימת של חן שורה כל העת על סרטה של בוימר (אחותה של השחקנית ההולנדית פמקה ג'נסן). יש בו אמנם סצינות סטריאוטיפיות ומגושמות, כמו מפגש בלב המדבר עם חבורה מקומית של "Dykes on Bikes", או ניסיון אונס שהאחיות חוות, ואז מתגברות עליו בקלילות משונה, אך נוכחותן הנעימה של בנות ון הויטן מעניקה לסרט אותנטיות ואינטימיות הנובעות מקרבת הדם ביניהן במציאות.
האנטר, שחקנית בלתי נסבלת בדרך כלל, מגלמת דמות שנותרת רוב הזמן אקסצנטרית מדי, ונטולת מורכבות. קשה לומר שמערכת היחסים שמתפתחת בינה לבין בנותיה בסרט מצטיינת באבחנות מעניינות או סיטואציות משכנעות,
וכתוצאה דווקא הדמות שעל שמה קרוי "ג'קי" הינה, אחרי הכל, הכי פחות מסקרנת בו.
העובדה שמדובר בדמות לא קומוניקטיבית (שרוב הזמן מתעטפת בשתיקה, באופן שמזכיר את התפקיד שזיכה אותה באוסקר בסרט "הפסנתר") אינה אמורה להפוך אותה לחד ממדית, אבל זה בדיוק מה שקורה כאן.
כסרט דרך, "ג'קי" מציע את רוב קלישאות הז'אנר כמו גם דימויים פיוטיים ומוכרים מדי של האמריקנה, כפי שהיא משתקפת מבעד לעיניים "חיצוניות". השילוב של השפה ההולנדית ואנגלית עובד, באופן מפתיע, היטב, אך חבל שהבמאית בוימר לא השכילה לעצב נקודת מבט מקורית וייחודית יותר בבואה למקם את המסע המשפחתי הזה.
