לקפוץ אחרי נחשון: השניים שזיכו את העם בנס

הנסיון החריג

החיים במדבר כרוכים בחוויה יומיומית של מחסור, ובדאגות קיומיות. אין מקומות יישוב, אין מחסני תבואה, אין חקלאות, אין מסחר, והטבע עצמו מספק מעט מאוד מזון ושתיה. לכן לא מפתיע לגלות שכל הנסיונות שניסה אלהים את בני ישראל במדבר עסקו באוכל ובשתיה. הנסיון היחיד שלא עוסק במזון הוא נסיון המדבר הראשון, נסיון ים סוף.

כולם צועקים על כולם

כך בערך זה נראה: בני ישראל מבוהלים וצעקים על אלוהים ועל משה, משה מבטיח לבני ישראל נסים, אלהים צועק על משה שהוא מבטיח בשמו הבטחות, מפריע ומתערב באמצע הנסיון הראשון. מיד ובלי להתבלבל, אלהים חוזר בו ומבצע נס.

"וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'. וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם... וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' ... ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ: וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (שמות יד י-טז).

נחשון נכנס לתמונה

בסיפור חציית ים סוף המקראי אנו זוכים, בסופם של דין ודברים, לנס שנעשה על ידי משה ואלוהים; משה נטה את המטה על הים, ואלהים בקע אותו. בני ישראל חזו בפלא, ורק לאחר שנגלתה היבשה הם חצו את הים. גם כך המבחן שבו הועמדו בני ישראל לא קטן בעיני, שהרי מי לידם יתקע, שבעוד רגע, הים לא ישוב למקומו, והם יטבעו בו? ובכל זאת הם נותנים אמון וחוצים.

ומי קפץ ראשון לים וזיכה אותנו בנס? נחשון בן עמינדב גיסו של אהרון, שמוצאו משבט יהודה "כבר היה רבי טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך של יבנה... אמרו לו (החכמים לרבי טרפון): רבי, למדנו באי זו זכות זכה יהודה למלכות? אמר להם: כשעמדו שבטים על הים, זה אומר: איני יורד תחלה, וזה אומר: איני יורד תחלה ... קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים לפיכך זכה למלכות ... אמר להם הקדוש ברוך הוא מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל. והודו לו הזקנים לרבי טרפון" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח - מסכתא דויהי, ה).

ואם לא די לנו בכך, הנה המדרש הבא המסביר ששמו של נחשון בא לו דווקא בשל כניסתו לים בשעת סערה "למה נקרא שמו נחשון? על שם שירד תחלה לנחשול שבים" (במדבר רבה נשא, יג).

המוטיבציה של חז"ל

המוטיבציה של חז"ל לשנות את הנס המקראי ולהעצים את המבחן בו עמדו בני ישראל, מעוררת מחשבה. מה הפריע להם בתיאור הנס המקראי? מדוע הם בחרו לספר, בניגוד למקרא, שבני ישראל קפצו לתוך הים בעודו רוחש גלים? שאלה מעניינת לא פחות היא מדוע המסורת הזו השתרשה כל-כך בתרבות הפרשנית שלנו?

אני מניחה שישראלים רבים, שיתבקשו לתאר את חציית ים סוף, יציינו את קפיצת נחשון למים. הביטוי 'קפיצה נחשונית' מוכר לרבים, וכן מוכרים 'מבצע נחשון' של מלחמת העצמאות, ו'יחידת נחשון' של שירות בתי הסוהר, שניהם על שם נחשון של קריעת ים סוף.

לפעמים הציונות והתלמוד הולכים יחד

בחוסר זהירות אופייני, אני רוצה להעלות אפשרות שיש לפנינו שילוב נדיר בין שני עולמות יהודיים רחוקים. העניין של חז"ל בהקטנת הנס של אלהים-משה, ושילוב נחשון במבצע ההצלה, נובע משני עניינים; מהעניין הכללי שלהם בהעצמת הממד האנושי בחיים הדתיים, וב"ריכוך" דמותו של משה כמושיע יחיד. חז"ל לא מעוניינים במשה חזק עד כדי כך, ולכן הם מקיפים אותו בדמויות מושיעות נוספות, הפעם זה נחשון.

מסיבות אחרות לגמרי גם הציונות חיפשה את "האלמנט האנושי" בסיפורי המקרא והבית השני. לציונות היה חשוב להלל את האדם החוצב בסלע עד זוב דם. אז נכון שגם סיפור נחשון מתבסס על פעולה אלהית-נסית, אבל הוא לכל הפחות מכיל גם תעוזה אנושית, שהייתה חשובה כל כך לציונות. כך חברו להם הציונים וחכמי התלמוד, והשכינו בלב התודעה היהודית את סיפורו האגדי של נחשון.

תורה של ניצן – מחשבות על "האדם השני"

השבוע נפלה בחלקי זכות ללמוד תורה עם ילדה טובת לב ושכל, ויפת עיניים. עם ניצן וייס, אחייניתי. ישבנו בבית קפה ושוחחנו על עניינים שונים וגם על פרשת השבוע. ניצן ביקשה להפנות את תשומת לבי למסורות אודות הקפיצה הנועזת של נחשון לים סוף. בזכות ניצן התעוררו בי מחשבות על השתרשותה של מסורת זו בחברה הישראלית, ובחרתי להקדיש את הטור כולו לנושא.

אלא שניצן ביקשה ממני לחשוב הפעם, לא רק על נחשון אלא על "האדם השני", על האדם שקפץ למים מיד לאחר נחשון, ולפני יתר האנשים.

"האדם השני", לדבריה של ניצן, הוא שמחולל את השינוי האמיתי. "הקפיצה של נחשון למים הייתה אמיצה, אבל עדיין הייתה אפשרות שאנשים יגידו לעצמם שהוא משוגע או שאיבד את שיקול דעתו. "האדם השני" הוא זה שהופך מעשה חריג ונועז למעשה 'נורמלי", אמרה ניצן.

"האדם השני" הוא זה שהפך את המעשה של נחשון למודל לחיקוי. זה כמו כשמחרימים ילד בכיתה, ופתאום ילד אחד מבין שזה רע, ומפר את החרם. הילד שהפר את החרם הוא אמיץ, והוא מסתכן בכך שיחרימו גם אותו. הילד השני שיפר את החרם הוא מאוד חשוב, ולא תמיד שמים אליו לב. "הילד השני" הוא זה שיכול להפוך את הגלגל, הוא יכול להפוך את הפרת החרם להתנהגות הראויה לרבים, ולא למעשה של יחיד".

שימו לב ל"אדם השני" ושנדע לעשות שבת שלום.

מה כתב יורם טהרלב על הפרשה? מה שראתה שפחה במלחמת עזה השנייה