לטייל בארץ זבת חלב-כנף: חוויה שעפים עליה

אולי תופתעו לשמוע, אבל פעמיים בשנה מבקרים בישראל כחצי מיליארד "תיירים" שבאים, עוצרים לאכול משהו וממשיכים הלאה אל היעד הבא שלהם.

אותם "תיירים" הם קצת שונים מבני אדם ויש להם כנפיים, מקור ונוצות, אבל עדיין עוצרים דווקא בארץ זבת חלב-כנף לביקור של כמה ימים - הזדמנות מצוינת לרדת לאילת ולראות את מגוון הציפורים בנדידת האביב שלהן.

עוד על ציפורים בערוץ התיירות:

• חוּבּרות בנגב: טיול שקט אל ציפור הנפש שלכם
• בית ספר שדה חצבה: הכל בזכות ריקוד הציפורים
• איך מבריחים ציפורים משד"ת? עם טינה טרנר
  

כבר נמצא פה לומר שלום. נחליאלי צהוב במלחת אילת(צילום: יהונתן מירב)

את נדידת הציפורים בדרום גילה ב-1968 סטודנט צעיר לתואר שני בשם אוריאל ספריאל, שהסתובב באזור לצורך מחקר אחר, אבל עלה על תופעת הנדידה ופרסם מאמר בעיתון הציפורים הנודע "איביס".

כך תפסה לה אילת מקום טוב בקרב חובבי בעלי הכנף, ואף הוגדרה כמקום השני הטוב בעולם לצפייה בציפורים (אחרי פנמה). התואר החשוב, גרם לפיתוח תיירותי באילת עבור הצפרים, ובשנות ה-80 העריכו כי 20 אלף צפרים בשנה הגיעו לעיר הדרומית בישראל רק בשביל לראות איזה עיט ערבות נודד או איזו ביצנית לבנת-כנף.

ואכן, בשנות ה-80 היתה בארץ "פריחה צפרותית", אם אפשר לקרוא לזה כך, אבל עם פרוץ האינתיפדה (1987) חלה האטה בתיירות הציפורים. בשנת 2001, לאחר התאוששות בענף, החל לקרום לו עור וגידים פסטיבל הצפרות הבינלאומי הראשון בישראל.

עצירה לאכול לפני המסע. ורדיות סיני (זכר בוורוד) בנחל עמרם(צילום: יהונתן מירב)

גם לבעלי הכנף יש GPS

את הציפורים שעוברות כאן אפשר לחלק לשני סוגים: נודדות ודואות. ציר הנדידה של ישראל מהווה גשר יבשתי ומרכז ציפורים מהרי אורל שבצפון-מזרח מאירופה, מארצות ערב ומאפריקה.

בתקופות הנדידה, הציפורים הדואות משתמשות בבקע ים-המלח (השבר סורי-אפריקני) כמנתב לכיוון הנדידה שנראה מהאוויר כמו חץ. הן דואות כי מעל היבשה יש תרמיקות שאין מעל הים, דבר שעוזר להן לנדוד ופחות להתאמץ.

כל זאת בנוסף ליכולת הניווט של הציפור, שלה יש מעין GPS מאחורי העיניים, והיא מנווטת גם בעזרת אור כוכבים.

נדידת האביב גדולה יותר מזו של הסתיו (כ-150 מינים נודדים), ומתקיימת מחודש פברואר ועד מאי. כ-70 אחוז מהציפורים נודדות בלילה כי אין רוח ויש שקט וביום הן אוכלות צמחים, מלקטות זרעים ובעלי-חיים קטנים. דווקא הדואות אינן נודדות בלילה, כי הן תלויות בזרמי האוויר שנוצרים במשך היום. 

אטרקציה מיוחדת לאוהבי טבע. צפרים בהרי אילת(צילום: יהונתן מירב)

מדוע נודדות הציפורים?

בניגוד לסברה הרווחת, זו שסבתא ואמא נהגו לספר לנו כשהיינו קטנים, הציפורים לא נודדות מארצות הקור לארצות החום ולהיפך, כי קר להן או משהו כזה. הן נודדות עקב שתי סיבות, שמאפיינות כמעט כל בעל-חיים, כולל בני אדם: לשרוד ולהתרבות. 

באביב רוצות הציפורים להגיע לאזורי הקינון, בניגוד לנדידת הסתיו שמטרתה לאכול ולשרוד. מכאן גם שמסלול הנדידה באביב שונה: ממדבריות אפריקה למדבריות סיני והנגב צפונה, ומשם אל אזור הים הכספי, הים השחור ומשם לאירופה - נדידה של כ-3,000 ק"מ מהסהרה צפונה. לא פלא שהן עוצרות פה לשים משהו במקור.

אילת משמשת אחת מתחנות המנוחה של הציפורים במסע הבלתי יאומן. הן עוצרות בפאתי העיר הדרומית בערבה, על מנת לאכול ולהתחזק להמשך המסע.

היכן שבעבר היתה המזבלה של אילת, קיימת כיום מלחת אילת - 12 אלף דונם של צמחייה סבוכה בתוך בוצה מליחה, שהצליחה להצמיח עצי אשל ושאר צמחיית מדבר שממנה ניזונות הציפורים.

פלמינגו מתעופף מעל בריכות המלך של מלחת אילת(צילום: יהונתן מירב)

אז איזה ציפורים תוכלו לראות עכשיו?

"בעוד שבועיים יהיה שיא הנדידה של הדורסים", מסביר דן אלון, מנהל מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, ועל כן יעברו פה דורסים, כמו עקב מזרחי (מאות אלפים), עקב עיטי, עיט חורש, עיט ערבות, דיות שחורות, שלושה-ארבעה מינים של זרונים וגם מינים שונים של בזים.

בנוסף, נודדות מגוון גדול של ציפורי שיר: סבכי לסוגיו, שחור-גרון, חורש, פיפיונים ומינים של נחליאלי. גם חופמי אסייתי וחימריה שחורה מאפריקה, ציפורים שמושכת צפרים, ינדדו ויעצרו באילת, כמו גם שחף לבן-עין שנמצא לרוב בחופי ים או תחמס מצרי ואירופי.

וכמובן מינים של סלעיות יהיו פה. בשנה שעברה באו אלפי סלעיות לאזור העיר הדרומית כחלק מנדידתן וגם השנה הן כבר פה. למשל, סלעית קפריסאית וסלעית בזלות שמקננת בצפון-מזרח ירדן, היכן שיש מדבר בזלת. גם עפרוני עב-מקור יעבור פה - ציפור יפה שקשה לראות ונמצאת לרוב בסהרה.

אז למה אתם מחכים, יאללה, עופו לאילת.

פסטיבל הצפרות הבינלאומי ה-7 של החברה להגנת הטבע יתקיים בין ה-13 ל-20 במרס באילת. שבוע של ציפורים, צפרות, טבע, נופים מדהימים וסיורים מרתקים, עם צפרים וצלמים מקצועיים וחובבים, מחו"ל ומישראל.