מלטה: הכל בקטן, גם היהודים
פעם חיו בה 30 אלף יהודים, במה שנחשב לקהילה ספרדית מפוארת. היום הצטמצמה הקהילה היהודית למאה איש בלבד, ובאי קיים בית כנסת פעיל אחד שבו שבעה ספרי תורה - אך אפס מניינים. רק על דבר אחד לא מתפשרים: אוכל כשר
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
- חוברת הסברה לח"כ החרדי: דע מה שתשיב
- קבלו אותו: הדוס האולטימטיבי בקולנוע הישראלי
- ממזרים עם אמונה: רומיאו ויוליה - הגרסה הדוסית
בעיר מדינה של היום מתגוררים כ-350 תושבים בלבד, מיוחסים ובעלי ממון. הרחובות צרים וקטנים ולכן הנסיעה במכונית מותרת רק לתושבי המקום. הזרים מוזמנים להחנות את רכבם בעיר הסמוכה, "רבאט", ולהיכנס למדינה ברגל דרך שער הכניסה העתיק. בעיר עצמה ניתן להתנייד בכרכרות רתומות לסוסים, אבל מומלץ לא לוותר על סיור רגלי ברחובות הציוריים והשוממים.
כך או כך, ליהודים יש שורשים יציבים במלטה, ומאז ועד היום הם לא עזבו אותה. כלומר, לא עזבו לחלוטין. רק כמאה יהודים מונה כיום הקהילה הקטנטונת של האי הזעיר המיושב בצפיפות (מלטה היא אחת המדינות הצפופות בעולם). אבל ההיסטוריה המלטזית נותנת להם מקום של כבוד.
בית כנסת אחד, שבעה ספרי תורה
פחות מדקה לפני הנחיתה בנמל התעופה של מלטה הבטתי מחלון המטוס. מימי הים התיכון נראו מגובה נמוך, שלווים ותכולים. כמה שניות אחר כך, נראו ממעוף המטוס שדות ירוקים, חוות חקלאיות, בתים ברקע ו...נחיתה.
מלטה מרוחקת מתל אביב מרחק שעתיים וחצי טיסה, וכל גודלה כמדינת תל אביב שלנו (כ-316 קמ"ר). אף מספר תושביה זהה כמעט, וסבר פניהם נעים. סבלנות וסובלנות הם שתי מילים שמלוות אותך לאורך השהיה באי הים-תיכוני הזה. 90 ק"מ מפרידים בינו ובין סיציליה הצפונית לו, ועוד כמה מאות עד ללוב.
בתווך, בלב הים התיכון צצו להם חמישה איים, אך רק שניים - מלטה וגוזו - מיושבים. בשלישי, קומינו, שבהיסטוריה היהודית שלו ניגע בהמשך, כמעט ואין היום חיים. המפרצים הרבים מאפשרים תנאי נמלים טובים, וכאשר עומדים על מרפסת הגנים בברקה - פינת חמד ירוקה בוולטה הבירה - תמונת הנוף נפלאה. תכול מים, מבצרים, כלי שיט ובתים על שפת הים. אם תגיעו לשם בשעת צהריים, ירעם קולם של התותחים המוצבים שם דרך קבע.
כמעט 95% מתושבי מלטה הם נוצרים קתולים, ולהם 365 כנסיות (לכל יום בשנה). לקהילה היהודית יש בית כנסת אחד, הממוקם בדירה בעיר תשביש, ואפילו מניין קשה למצוא בו. את בית הכנסת הקטן מנהלת משפחת אוחיון, על שבעת ילדיה. ראובן, בנו של הרב אברהם אוחיון שאביו שימש כרב האי, הוא הגבאי הראשי.
בהיכל בית הכנסת הממוקם בדירה הקטנה, תמצאו שבעה ספרי תורה, שחלקם הגיעו מלוב השכנה. אך בימים אלה ממש נבנה בית כנסת נוסף, בבוג'יבה, מתחת למלון "דולמן". ואם רוצים עוד סימן לפריחה היהודית המתחדשת – הרי שמסעדה כשרה למהדרין העונה לשם "לחיים", שנפתחה ממש לאחרונה בסמוך לקומפלקס, מבשרת כי גם אם אלמן ישראל – הוא לפחות לא רעב במלטה.
עדות שותקות להיסטוריה היהודית. המצבות
רבי אברהם בן שמואל אבולעפיה, המקובל הספרדי הידוע מימי הביניים, הוא כנראה היהודי המפורסם ביותר
שחי באיי מלטה. ככל שידוע, הוא השתקע בקומינו, לשם נמלט מרדיפות הנוצרים לאחר שניסה לגייר את האפיפיור - כך ממש - ולקרב בין הדתות המרכזיות.
האפיפיור גזר עליו מוות, אך משמים רצו אחרת. עוד בטרם חתם הכס על גזר הדין - נפח האפיפיור את נשמתו, וחיי הרב ניצלו. סיפור חייו והעובדה שהיו מי שראו בו "משיח" - כמו גם פועלו של רבי אברהם בן שמואל אבולעפיה - לא התקבלו יפה אצל כולם. גדול המתנגדים לדרכו היה הרשב"א ( רבי שלמה בן אדרת), שדחה מכל וכל את יכולותיו המשיחיות והקבליות של רבי אברהם, ואף פרסם על כך ברבים. מה שהביא את רבי אברהם לשלוח איגרת נגדית נוקבת. ואם זה מזכיר לכם משהו, כנראה שיש סיבה.
לימים מגיעה לאי משפחת ספרדי, משפחה מכובדת ביותר שעיסוקה הוא עריכת דין. עד מהרה היא מצליחה להשתלב בשלטון הערבי, ובני המשפחה הופכים לשגרירים. רבי אברהם ספרדי הרופא, הוא האישיות החשובה ביותר במלטה, בשעה שבאיים מתגוררים כבר כשלושים-אלף יהודים. בשני בתי קברות במלטה ובקומינו ניתן למצוא עדות חשובה לקהילה היהודית באותם הימים. חשוב לדעת כי אם ברצונכם לבקר בבתי הקברות, יש צורך בתיאום מוקדם של יממה עם שלטונות העיר.
שומרי הכשרות לא יישארו רעבים
מלחמת העולם השנייה לא פסחה גם על מלטה, והקהילה - כמו שאר תושבי המדינה - הופגזה ושרדה תחת מצור. מהעושר היהודי נותרו סימנים בודדים. יהודי הקהילה המלטזית דהיום, מסתפקים במקווה טהרה הממוקם בתוך מוסך טחוב וקר, וחנות בודדה שמוכרת מספר מוצרים כשרים וכבר כמעט שאינה פעילה. פעילי חב"ד זיהו את החוליה החלשה, ומיהרו להקים במקום בית חב"ד לפני כחודש, בניהולו של הרב חיים סגל ורעייתו הרבנית.
הזוג סגל המטופל בשלושה ילדים קטנים, שכר בית מרזח ישן, ופתח בו את בית חב"ד הראשון באי, ובו בית כנסת קטן (עדיין ללא ספר תורה), מספר מוצרים כשרים לתועלת ציבור המטיילים - וגולת הכותרת, מסעדה כשרה למהדרין: "לחיים" המתמחה ב"אוכל יהודי בתיבול מקומי", ובמחירים שווים לכל נפש.
בחלקה האחר של וולטה, חיה הקהילה הקטנה המורכבת, רובה ככולה, מיהודים שהיגרו למקום מאנגליה, ובסיס הקהילה - יוצאי ספרד המקוריים.
מיקומם האסטרטגי של האיים גרם לכך שלאורך ההיסטוריה הם נכבשו שוב ושוב, והערים מוקפות חומות בנויות בתוך סלע הגיר, כמו גם חלק לא קטן מהבתים. שער הכניסה לוולטה עובר דרך פתח בחומה, ומזכיר את הערים המוקפות חומה מימות יהושע אצלנו.
מלטה מבוצרת היטב. בכל פינה נראים שרידי חומה, מבצרים, צריחים ועדות לשנות המלחמה הרבות שניטשו בה. מסדרי האבירים שלטו במדינה הזו כמעט 250 שנים, והמלטזים ביצרו אותה בצורה כל כך טובה, עד שאפילו 30 אלף חייליו של הסולטאן התורכי סולימן הגדול לא יכלו לכובשה, בשנת 1565. העותמנים לא חזרו עוד למלטה ופסקו מלהוות איום על תושביה. אך גם האבירים מסרו את מלטה בסופו של דבר. היה זה בשנת1798 , כאשר מלטה נמסרה ללא קרב לידיו של נפוליאון בונפרטה. בשנת 1814 הפכה מלטה למושבה בריטית, ובשנת 1964 זכתה לעצמאות. ב-1973 הוכרזה מלטה כמדינה עצמאית, ונכנסה לאיחוד האירופי. ההשפעה של המדינות והעמים ששלטו בה ניכרת עד היום, אך זו הבריטית היא הבולטת ביותר.
טיול בעיר הבירה הוא טיול קל. אל תחשבו אפילו על שכירת רכב. התחבורה הציבורית נוחה וזולה (כשניים וחצי יורו הלוך ושוב), וגם רחובותיה בנויים שתי וערב, כך שלא ניתן לטעות במיקומכם.
הכותב היה אורח של "אשת טורס" במלטה
לפנייה לכתב/ת 
