פורש כנף: ערן ריקליס על "להישאר בחיים"
הבמאי ערן ריקליס חבר למפיק הבריטי גארת' אנווין ("נאום המלך") בסרט "להישאר בחיים". השניים הצליחו לשחזר את ביירות של שנות ה-80 בחיפה של היום, אבל איך לעזאזל הפך סטיבן דורף האמריקני לטייס ישראלי? התשובות בהערות הבמאי
ערן ריקליס הוא אחד הבמאים המוכרים והמוערכים בקולנוע הישראלי, אחרי סרטים מצליחים ואהובים כמו "גמר גביע" (1991), "זהר" (1993), "עץ לימון" (2008), ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (2010), פנה להפקות בינלאומיות רבות תקציב. כך אשתקד ב"פלייאוף" - קופרודוקציה ישראלית-גרמנית המבוססת על סיפורו של רלף קליין, וכך גם בימים אלו עם "להישאר בחיים" - קופרודוקציה ישראלית-בריטית בהובלתו של המפיק זוכה אוסקר גארת' אנווין ("נאום המלך").
- עבדאללה יהיה אכבר: הכירו את עבדאללה אל עכל
- "זכות השיבה לשנות ה-80": שמוליק דובדבני על "להישאר בחיים"
התסריט ל"להישאר בחיים" - שכונה תחילה "זייתון" - מבוסס על תסריט של הכותב הפלסטיני נאדר ריזק, אך ריקליס יצר אותו בהשראת סיפורו של רון ארד, וגם חבר הילדות של הבמאי - הטייס אילן רמון שנספה באסון מעבורת החלל קולומביה (ריקליס אף סיפר כי לפני המראתו אל החלל, התכתבו השניים והעלו אפשרות ליצור סרט במשותף).
העלילה סובבת סביב טייס חייל האוויר שמטוסו הופל בלבנון, והוא נופל בשבי ב-1982. נער פלסטיני מחלץ אותו מהשבי ומתלווה אליו במסע חזרה אל מעבר לגבול בדרך לישראל. על מנת לדמות את הנוף הטבעי של ההתרחשות, התמקמו ריקליס וצוותו בחיפה ועיצבו אותה מחדש כביירות של שנות ה-80 - נופיו הטבעיים של פאהד, אחד משני גיבורי הסרט בגילומו של התגלית עבדאללה אל עכל. בין השאר נדרש ריקליס לפקח על אל עכל ועל עשרות ילדים נוספים חמושים ברובי צעצוע במגרש כדורגל, שדימה מחנה אימונים של אש"ף. משימה לא פשוטה בכלל.
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet :
- יהונתן אינדורסקי על "זמן פוניבז'"
- עידו הר על "ימי גיוס"
- יבגני רומן על "איגור ומסע העגורים"
- יריב הורוביץ על "רוק בקסבה"
- מיכאל מאיר על "עלטה"
אבל אתגר לא פחות קשה היה העבודה עם סטיבן דורף, שחקן הוליוודי מנוסה (כיכב ב"בלייד" ו"אי שם"), שנרתם לסרט כאילוץ הפקתי, ולמרות רצונו המקורי של ריקליס ללהק שחקן מקומי לתפקיד יוני, הטייס הישראלי. אחרי בדיקה של מספר מועמדים - ביניהם הנרי קאביל (סופרמן הבא ב"איש הפלדה"), ולמרות התלבטויות של ריקליס ("הוא בקושי שמע על ישראל, ועל פלסטינים הוא בכלל לא שמע") צורף דורף, והובא לישראל עוד לפני הצילומים כדי לספוג קצת את האווירה במזרח התיכון.
"מעבר לזה שהוא בילה בכל הבארים האפשריים, ופגש כנראה את כל הבנות האפשריות,
הוא באמת ספג את הישראליות, ספג את השפה", מספר ריקליס, "האתגר היה לגרום לאנגלית שלו להישמע כמו אנגלית של ישראלי, אבל מצד שלי שלא יישמע מגוחך. וגם שיהיה מסוגל להגיד עשרים מילים בעברית. הוא פגש טייסים, כולל טייסים שישבו בשבי. זה היה מרתק בשבילי. כשהגענו לצילומים סטיבן עדיין היה כוכב אמריקני מהוליווד, וכל מה שמתלווה לזה - אבל יחד עם זה הוא היה יוני".
"להישאר בחיים הוא סרט שלמרות המורכבות העלילתית שלו, ולמרות המורכבות הרגשית שלו, הוא בסופו של דבר סיפור של מסע, סיפור של חיפוש ושל שבירת מוסכמות", מסכם ריקליס, שלמרות כל האילוצים - וליהוקו של דורף ביניהם - יכול להתגאות בסרט בינלאומי בסדר גודל מרשים. "אני חושב שהמפגש בין קולנוע ישראלי נטו, לבין תחושה של פנייה לקהל אוניברסלי-עולמי, הולידה סרט מרתק ומגוון, שאולי נוגע בסכסוך פה מזווית אחרת".
