תיקון שבועות: לנאצים יש צאצאית בהתנחלות
היא רק בת 36, אך הסיפור המשפחתי של ורד בן סעדון - פעם רוזה ואן-קובורדן - יכול היה להספיק לכמה גלגולים: סבתא ניצולת שואה, דודים שסייעו לנאצים, הורים שגדלו כאחים, גיור - והקמת יקב עטור פרסים על גבעה בשומרון: "זה התיקון שלי"
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
סיפור חייה של בן סעדון, אם לחמישה, מקפל בתוכו עולם ומלואו. מי שמעפיל אל בית היין שהקימה יחד עם בעלה, ארז, בין הר ברכה לרחלים - יזכה בנוסף לכוס יין מפנק, גם בסיפור חייה הלא ייאמן.
כשאבא ואמא נאלצו להיפרד
את הרומן שלהם עם היהדות החלו הוריה של בן סעדון - הוא יהודי, היא לא - כזוג סטודנטים בהולנד, שם נולדה היא, בִּתם. דווקא האם, אלס, הייתה הראשונה לפסוע בכיוון היהודי, כשהחלה להתעניין בעברו התרבותי והדתי של בן זוגה, יואל.
השניים פנו לבית ספר מקומי לדתות, אך על השאלות של אלס (רבקה היום), לא היה מענה. הצד היהודי של המשפחה, שחלקו התגורר כבר בישראל, סייע במלאכה, ולבסוף מצאו עצמם בני הזוג ושתי בנותיהם הקטנות בדרך לארץ הקודש.
תהליך הגיור שאותו עברו אִמה, היא ואחותה התינוקת, נדלה מתוך זיכרונות ילדותה המוקדמים. "ברגע שאמא התחילה את התהליך, הוריי נדרשו לגור בנפרד", נזכרת בן סעדון. "אמרו לאמא שאי אפשר להמשיך ולהתגורר עם אבא ללא חתונה יהודית כדת משה וישראל. פעמיים היא באה לרב גורן, ופעמיים הוא זרק אותה מכל המדרגות.
"באחת הפעמים הוא שאל אותה על ההבדל ההלכתי שבין שבת לחג, ואמא התבלבלה ולא ידעה לענות לו. הוא שלח אותה להמשיך וללמוד. בסוף, לאחר זמן ממושך של לימודים ודחיות, הרב גורן גייר אותנו. כולנו טבלנו במקווה. אני הייתי בת שנתיים וחצי ואחותי בת שנה. זו כנראה הסיבה שאני לא זוכרת אישית את החוויה הזו, ואולי טוב שכך. מקווה בגיל כל כך צעיר נראה לי חוויה טראומטית".
שלוש חתונות, שתי לוויות ויומן אחד
בני הזוג החדשים-ישנים, שהתגוררו כעת בליבה של הקהילה החרדית בבית וגן בירושלים, חיו עם
כמה שלדים בארון המשפחתי. סבתה היהודייה של ורד בן סעדון, לישה דה פריס, הייתה אך נערה בת 15 כשמלחמת העולם השנייה הגיעה להולנד. הוריה שצפו את הטרגדיה, הפעילו מערך קשרים סבוך עם מכרים לא יהודים ועם המחתרת ההולנדית, והתכוננו ליום פקודה. בתשעה באב שנת 1940, כשהפלישה הגרמנית להולנד הפכה לוודאית, ירדו בני משפחת דה פריס למחתרת.
"במהלך שנות המלחמה הם עברו ממקום מסתור אחד לשני", משחזרת בן סעדון את סיפורה של סבתה. "בהתחלה היא הופרדה מהמשפחה וחייתה תקופה על אי בצפון הולנד, וגם כתבה יומן - בדיוק כמו נערה יהודייה הולנדית אחרת, אנה פרנק".
עם תום המלחמה, סבתא דה פריס נישאה ליהודי ניצול שואה, ויחד הם הביאו לעולם שני בנים. "כשאבי היה בן 8, אביו נפטר. סבתי נישאה בשנית, הביאה לעולם ילד נוסף - ואז גם בעלה השני נפטר, והיא נותרה עם שלושת הבנים לבד. היא נישאה בפעם השלישית, והפעם לאלמן הולנדי לא יהודי בשם רול מאייר. למאייר הייתה מנישואיו הקודמים, ילדה קטנה, בלונדינית ויפיפייה, והילדה הזו היא אמא שלי".
אחים חורגים והתנגדות לנישואים
הנישואין ההם לא החזיקו מעמד. אחרי 16 שנים משותפות בני הזוג נפרדו, אך לא לפני שבנה של דה פריס התאהב באחותו החורגת, אלס. "המשפחה של סבתא לא ידעה כלום על יהדות", מבהירה בן סעדון, "ובכל זאת, כשהבן רצה להתחתן איתה - הם קיבלו את זה קשה. הם ניסו להרחיק את אבא שלי מהבית, שלחו אותו לגור מחוץ לבית בתקווה שהמרחק יעשה את שלו, אך זה לא עזר.
"רק מאוחר יותר התגלה לי שלעבר של המשפחה של אמא, היה קשר הדוק להתנגדות. התברר לי כי שתי המשפחות הכירו האחת את השנייה עוד לפני המלחמה. חנות הירקות של סבא-רבא מצד אמא, שכנה באותו הרחוב בו התגוררו הוריה של סבתא דה פריס, שהיו לקוחות שלהם.
"הם היו שם כשגירשו את יהודי האזור למחנות. עמדו מהצד בוכים, ולא יכלו לעשות כלום. ואם לא די בכך, אחיה של סבתי מצד אמא עבדו בשירות הנאצים, והסגירו יהודים לגרמנים. את החלק הזה של הסיפור גיליתי רק לאחרונה. הקשר עם הצד הזה היה תמיד רופף. הוריי לא ששו לדבר על הפלג הזה של המשפחה, אבל עם הגילוי – ניתק הקשר לחלוטין".
נישואים בכיתה י"ב
בן סעדון שגדלה בירושלים, נחשבה לדעתנית מגיל צעיר. "הוריי ניהלו אורח חיים חרדי", היא מספרת. "למדתי ב'בית יעקב' ולא יכולתי לסבול את זה. ילדה בת 11 שנלחמת עם המורה על גרביים. הייתי מעלה ואחר כך מורידה כשלא ראו. היה להם מאוד קשה להתמודד עם המרדנות שלי, והוריי החליטו למצוא עבורי סביבה דתית פתוחה יותר, וכך הגיעו לכוכב השחר".
לבת המצווה קיבלה ורד מסבתא דה פריס, את היומן המעוטר בציורים ילדותיים שכתבה בשואה, יחד עם הטלאי שלה ושלט "אין כניסה ליהודים" ששמרה מאותם ימים אפלים.
"כשהייתה בת 15, פגשה ורד את מי שהפך לבעלה לימים (לא רבים אחר כך). "זה אולי משהו בגנים אצלנו, אהבה צעירה", היא צוחקת. "לבנות שלי אני אומרת שייקחו את הזמן, אבל אצלי זה פשוט קרה. התחלתי אתו. אני הייתי בסוף כיתה ח', והוא בסוף י"א. למדתי בקריית ארבע והוא באור עציון. היינו מתכתבים, ואחת לשבועיים נפגשים. בהתחלה הכול היה בשושו, ובסוף ההורים שלי עלו על זה.
"כשהייתי בסוף כיתה י"א התארסנו, ובכיתה י"ב נישאנו. את הבגרויות עשיתי בסוף באקסטרני". לבחינת הבגרות במתמטיקה ניגשה ורד כשהיא בהריון הראשון, ואת התואר בחינוך סיימה עם שלושה ילדים. חצי שנה לאחר החתונה החליטו בני הזוג להשקיע באדמה: "לקחנו את כל חסכונותינו, וטמנו אותם בעשרים דונמים של כרם. חיכינו ארבע שנים מטעמי כשרות, והסחורה הייתה משובחת. בהתחלה קנו הרבה מאוד יקבים את הענבים שלנו, ואז התחילו הבעיות".
"היקב הוא חלק מהתיקון"
מיקומו של הכרם בשומרון יצר, לדברי בן סעדון, קשיים מול הלקוחות בשוק האירופי. "היינו בבעיה.
כל הכסף שלנו הושקע בכרם, אז החלטנו לעשות קורס ייננים, ולייצר בעצמנו יין".
ההחלטה התבררה כמוצלחת. "יקב טורא", שם וחזון שרקמה ורד בעצמה, הפך להצלחה מסחררת. במבחני טעימה עיוורת, שבהם פוליטיקה לא משחקת בתפקיד בלוטיות הטעם, הצליחו היינות של השניים לקטוף פרסים ושבחים, והמקום הפך לאתר עלייה לרגל של חובבי יין מכל העולם. "רק אתמול אירחנו את סגן שרת החוץ של האיחוד האירופי, וראש הממשלה בנימין נתניהו", היא מציינת בגאווה. "אנשים באים מכל העולם לראות מה זה טורא".
דעותיה הפוליטיות של בן סעדון אינן זהות לאלה של שכניה ברחלים, אך זה לא מפריע לה להפוך "לפרזנטורית של השומרון". "אני לא חושבת כמותם, ועם זאת חשוב לי לייצג. רק למכור יין לא עושה לי את זה. צריך גם שליחות. אנשים באים, שותים, שומעים את הסיפור ומתרגשים. אנחנו 'חור', אבל חור מפורסם", היא אומרת בחיוך.
"עצם קיומי כאן כיהודייה עם ילדים יהודים, שמעבדת את אדמת ארץ ישראל - הוא תיקון", היא מוסיפה. "היומן של סבתא דה פריס, עבר לידיי בתי הבכורה בבת מצווה שלה, ויחד החלטנו למסור אותו ל'יד ושם' למשמרת עולם. בחלומות הכי גרועים שלהם, הצד ששיתף פעולה עם הנאצים לא תיאר לעצמו שיהיו להם קרובים יהודים בישראל. אני לא מרגישה אשמה, כי לא הייתי אחראית על המעשים שלהם, אבל אני בהחלט מרגישה צורך לתקן - והיקב הוא חלק מהתיקון".
גם ערבים מתארחים ביקב
בשנה וחצי האחרונות הפכה בן סעדון למארחת של סיורי האח"מים שמקיימת המועצה האזורית שומרון.
זו האחרונה בחרה ביקב כיעד מועדף, המציג פאן אחר, כמעט פרובנסי, של החיים באזורי הספר של השומרון.
יוסי דגן, ממלא מקום ראש המועצה האזורית שומרון, והממונה על ההסברה, מציין שבן סעדון "מייצגת בצורה הטובה ביותר את כל הטוב שיש לשומרון להציע: מצוינות ומקצועיות, קבלת האחר, אהבת ארץ ישראל והעם".
"אנשים באים מכל העולם לשמע ולטעום, ומתרגשים עד דמעות", היא אומרת על הסיפור שהפך לחלק בלתי נפרד "מחוויית טורא". "רק היום קיבלתי טלפון של קבוצה ערבית שרוצה לבוא ליקב. התקשרו לשאול אם זה בסדר. אמרתי שבוודאי, ושאני מחכה להם מאוד. מן הסתם לא נמצא פתרונות לסכסוך, אבל לשיח פתוח של אנשים האחד עם השני תמיד יש מקום, ואם יש כוס יין ביד, מניסיון, זה תמיד עוזר".
לפנייה לכתב/ת 
