שתף קטע נבחר

קנס על אי סימון ביצים מטורקיה: מתן צדקה

פשרה בתביעה ייצוגית: משווקות הביצים תנובה, גליקסמן, ביצי כפר, ומ.לסר לא הודיעו לצרכנים שהן משווקות גם ביצים מטורקיה וממדינות אחרות שאינן ישראל. כפיצוי, הן יתרמו ביצים לגופי צדקה, אך הצרכנים לא יפוצו. בינתיים, משרד החקלאות החל לחייב אותן לסמן את ארץ המוצא

הקנס על אי סימון ארץ המוצא של ביצים מטורקיה: תרומה לצדקה. פשרה בתביעה ייצוגית נגד משווקות הביצים תנובה, גליקסמן, ביצי כפר ריכוז ושיווק תוצרת הלול ומ.לסר, ששיווקו ביצים מטורקיה ולא יידעו את הצרכן הישראלי על מוצאן הטורקי של הביצים. ארבע משווקות הביצים הגדולות בארץ, יתרמו ביצה אחת קטנה לצדקה על כל 100 ביצים שייבאו מטורקיה ולא גילו לצרכן ועל כל 300 ביצים שייבאו ממדינה אחרת בלי שסימנו את ארץ המוצא. הצרכנים לא יקבלו פיצוי.

 

 

הבקשה לתביעה הוגשה על ידי אייל גולדברג באמצעות עורכי הדין דרור שרמן, ליאור לנדאו, ותומר לוי ממשרד שרמן, לנדאו את שיץ. התביעה הוגשה ב-2012 נגד ארבע המשווקות, שנתח השוק המצרפי שלהן מוערך בכ-70%. התובע הייצוגי טען שהן מוכרות לצד ביצים שהוטלו בישראל, גם ביצים מטורקיה וממדינות נוספות. לטענתו, המשווקות לא מסמנות את ארץ המוצא על גבי הביצים, או על גבי אריזתן ובכך הן מפירות את חובתן לסמן את שם מדינת הייבוא כפי שנדרש מהן על פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון מוצרים).

 

לטענתו, הן גם מטעות בכך את ציבור הצרכנים, משום שהן מציגות מצג שווא לפיו הביצים הן ביצים שהוטלו בישראל וכן הן פוגעות באוטונומיה של הצרכנים, בשיקול הדעת שלהם להחליט אם הם מעוניינים לקנות את הביצים הללו או לא. לטענתו, ההטעיה חמורה, משום שאיכותן של הביצים מטורקיה נחותה לכאורה מאיכות הביצים מישראל וכן משום שמערכת יחסי טורקיה-ישראל מורכבת וטעונה ויש צרכנים המעדיפים להימנע מרכישת מוצרים ממדינה זו.

 

התובע הייצוגי ביקש שבית-המשפט יוציא צו במסגרתו יורה בית-המשפט למשווקות לסמן את ארץ המוצא על גבי הביצים המיובאות וכן ביקש פיצוי בשם כל הצרכנים שצרכו את הביצים האלה 7 שנים לפני בקשת אישור התביעה כייצוגית.

 

המשווקות: משרד החקלאות חייב לסמן ארץ מוצא, רק אחרי הגשת התביעה

הסיבה לייבוא הביצים היא עודף ביקוש בימים בהם ההיצע נמוך. מרבית הביצים שהחברות משווקות הוטלו בישראל, אך בסמוך לחגי תשרי ופסח, או בתקופות של תחלואה בקרב המטילות, הן לא עומדות בביקוש. לפיכך, משרד החקלאות מאפשר מעת לעת לתת למשווקים המורשים על ידו רישיון לייבא ולשווק ביצים שהוטלו בחו"ל, במגבלות ובתנאים הקבועים ברישיון. שיעור הביצים המיובאות מתך הסך הכולל של הביצים המשווקות בישראל, עומד לפי הערכה על כ-3% בחישוב שנתי, כשבתקופות הרלוונטיות שיעורו גבוה יותר. הפיצוי המחושב מהיקף הייבוא ב-7 השנים שקדמו להגשת התובענה והוא מוערך בכ-2 מיליון ביצים ששוויין כ-2 מיליון שקל.

 

המשווקות טענו שהן נהגו כדין ולא היתה חובה על פי דין לסמן על גבי הביצים את מקום הטלתן. משרד החקלאות לא חייבן לכך. עקב כך טענו שעדיפה פה עתירה מנהלית, משום שהטענות אמורות להיות מופנות למשרד החקלאות. הן הודיעו כי הן מסמנות כיום את הביצים המיובאות בקוד ארץ הייבוא מהמועד בו משרד החקלאות הורה להן לעשות כן והן תמשכנה לפעול בעניין זה על פי הוראות משרד החקלאות והדין.

 

ואכן משרד החקלאות התעורר וחייב את המשווקות לסמן את הביצים רק אחרי הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית. הבקשה לתביעה הוגשה ב-16 בפברואר 2012 וכבר ב-21 במרס 2012, הודיעה העוזרת הראשית ליועץ המשפטי של משרד החקלאות במענה לפניית התביעה, כי בכוונת משרד החקלאות לאכוף את דרישת הסימון של ביצי מאכל מיובאות בהתאם להוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים. באוגוסט 2012 המשרד אכן הוציא הנחיה כזאת. מאז והלאה, על כל משווקות הביצים להטביע קוד בן שתי אותיות, המייצג את ארץ המוצר. כך למשל ביצי מאכל המיובאות מטורקיה נושאות על קליפתן סימון TR. הנחייה זו עוגנה בין היתר בתנאי רישיונות ייבוא הביצים שהנפיק שר החקלאות מאוגוסט 2012 ואילך.

 

ביהמ"ש: הפגיעה בחופש הבחירה הצרכני היא במדרג נמוך

דבר זה הוביל לכך שבית-המשפט הציע שהמחלוקת תיפתר בהסדר פשרה. לפי בית-המשפט, עדיפה פשרה משום שסיכויי התביעה אינם ודאיים במקרה זה. ראשית, משום שהמשווקות פעלו במשך שנים בהתאם לנהלי משרד החקלאות, שלא דרש מהן לסמן את ארץ המוצא של הביצים אלא אחרי הגשת הבקשה לתביעה באוגוסט 2012. שנית, כיוון שמדובר במוצר שמחירו מפוקח, לא ברור אם אכן נגרם נזק לצרכן מהפרת חובת הסימון ומהו היקפו של הנזק הזה. חופש הבחירה הצרכני אמנם נפגע, אך לפי בית המשפט – פגיעה זו היא משום מה "במדרג נמוך". בנוסף קבע כי קשה להוכיח שהמשווקות התעשרו מכך שנמנעו מסימון ארץ המוצא של הביצים המיובאות.

 

לפי הסדר הפשרה, בגין כל 100 ביצים שיובאו מטורקיה בתקופה המדוברת (17 בפברואר 2005 עד 16 בפברואר 2012), ובגין כל 300 ביצים שיובאו על ידן ממדינה אחרת, כל אחת מהנתבעות תתרום ביצה מתוצרת ישראל לגופי צדקה (העמותות: לתת, שורשים, מזון לחיים חסד מציון, בית התבשיל - בני ברק, יד אליעזר, אהבת חסד, חסדי נעמי, חסדי שלום ואהרון עזרה לזולת ויד יהודית. התרומה תתבצע לאורך שנה. תנובה תתרום את הביצים במשך תקופה של שנתיים ממועד אישור הסדר הפשרה וגליקסמן בתקופה של שנה וחצי. לגבי האחרות - עוד ייקבע מועד בהמשך.

 

ולמה הציע ואישר בית-המשפט הסדר פשרה שלא מפצה את הצרכנים בדבר ובחצי דבר? משום ש"אין בנמצא מנגנון מעשי המאפשר את איתור כל חברי הקבוצה מבין כלל צרכני הביצים בתקופה הרלוונטית". עוד קבע בית-המשפט כי כיום יש הנחיות ברורות של משרד החקלאות שפתרו את הבעיה עליו הצביעה התביעה. כמו כן, לדעתו של בית-המשפט גם בהסדר הפשרה יש "אפקט הרתעתי".

 

התובע הייצוגי יקבל פיצוי על סך 60 אלף שקל ועורך דינו קיבל 300 אלף שקל בתוספת מע"מ.  

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
המקצוענים
צילום: צביקה טישלר
ביהמ"ש: אי אפשר לפצות את הצרכנים, כי קשה לאתרם
צילום: צביקה טישלר
מומלצים