בין קוויאר לעדשים: יהודי פטרבורג מחפשים זהות
זו כבר לא בושה להגיד שאתה יהודי, אבל גם לא כבוד כזה גדול. יהודי סנט-פטרבורג שהתרגלו במשך דורות רבים להיטמעות בעיר שמסמלת את האינטליגנציה והתרבות של רוסיה, מבקשים להתחבר לזהותם היהודית. בית הכנסת שוקק חיים, יש מסעדה כשרה - ותחרות מלכת היופי היהודייה. ופסטיבל שנתי שצעירי העיר מחכים לו: "לימוד"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אבל שנים אחרי הצארים של רומנוב, השלטון הבולשביקי ומלחמת העולם השנייה – יהודי סנט פטרבורג שם, ככל הנראה כדי להישאר. אלה שרצו לעלות או להגר מערבה משם, מימשו זה מכבר את זכות השיבה וההגירה. לאלה שנותרו – קרובי משפחה בישראל, וביקורים חופשי-חודשי בארץ הקודש, שאותם הם יכולים לממן כמי שמרוויחים משכורות נאות ונחשבים לאליטה של האליטה הרוסית המקומית.
ובכל זאת, משהו חסר. את המשהו הזה מנסים אלה שמחוברים (או חוזרים אט-אט) לשורשיהם, למלא דרך מועדוני סטודנטים יהודיים, פעילות בבית הכנסת המקומי (בחסות חב"ד) שחגג לפני כשבועיים 120 שנם להיווסדו, והתארגנויות סמי-ממוסדות לרוב. אבל נדמה כי כל אלה מתנקזים לאירוע שנתי אחד, שבו מתקבצים כמה מאות יהודים לשבתון של הרצאות ופעילויות, שכבר הפך למסורת: "לימוד" FSU (Former Soviet Union).
"פנינת הצפון" היהודית-חילונית
כנסי "לימוד" FSU נערכים אחת לכמה חודשים במקומות שונים במזרח-אירופה, ישראל וארה"ב, והם נושאים אופי שונה - בהתאם לדרישות הקהילה המארחת, שאף מארגנת את ההרצאות, ומתאמת את המרצים.
מה שהחל כהתארגנות קטנה ומקומית לפני שמונה שנים, הוא היום מפעל שאין דומה לו בנוף ההתארגנויות
רק לפני כמה שבועות הסתיים כנס "לימוד"-אמנות ייחודי בירושלים, וקדם לו כנס "לימוד" בסנט-פטרבורג, שנשא אופי יוצא דופן בנוף הכנסים בשל אופייה ואפיוניה של האוכלוסייה היהודית המקומית. כך למשל, בעיר שחיים בה כמה מאות-אלפי יהודים, על פי ההשערה, יש "רק" כ-60-70 אלף יהודים פעילים.
אבל כדי להבין את אופייה של קהילת יהודי העיר בימינו, צריך לחזור למחצית השנייה של המאה ה-19, עת החלו היהודים להגיע לסנט-פטרבורג - או פטרבורג, כפי שהיא קרויה בפי היהודים - והקימו בה קהילה חילונית באופייה. "בבית הכנסת היהודי המודרני ניגנו בעוגב", מספר רועי נתן, עורך אתר הסוכנות היהודית ואנציקלופדיה מהלכת לתולדות יהודי העיר.
"במחצית השנייה של המאה ה-19, לקראת המהפכה, רוסיה השתנתה מאוד. החל תהליך של רוסיפיקציה, עם נישואי תערובת - ותנועה גדולה מאוד של מתנצרים: אנשי ספר, אמנים ומוזיקאים. כולם שאפו להיות רוסים משכילים ולהוכיח מצוינות, ועל אף שהיהודים היוו פחות מ-5% מתושבי העיר, האחוז שלהם בקרב העילית עמד על פי כמה וכמה".
"האינטליגנציה היהודית" בקפסולת זמן
בעיר אולי היהודית-חילונית ביותר ביבשת באותה התקופה, התפתחה קהילה משכילה ואליטיסטית – שתי תכונות שלא עזבו את יהודיה את עצם היום הזה. אלא שבבית הכנסת הרפורמי כבר לא מנגנים בעוגב, ואת הרב הגרמני מחליפים שליחי חב"ד.
"הקהילה המקומית מתאפיינת באינטליגנציה גבוהה", מספר הרב צבי פינסקי, אחד משליחי חב"ד בעיר ב-18 השנים האחרונות. "האבטיפוס של היהודי המקומי הוא משכיל מאוד, אדם קר, ציני ושכלתן. עם זאת, מדובר בקהילה די מאוחדת. והקשרים בין הארגונים היהודיים השונים טובים. אין פה כמעט מושג של 'מלחמות היהודים".
הרב פינסקי העובד בעיקר עם סטודנטים יהודים, הגיע ל"לימוד" כדי לתרום את הפאן הדתי-אורתודוכסי. מבין כלל המשתתפים הוא הרב-המרצה היחיד, בכנס שמהותו בבסיסה – יהדות.
"אני מאמין שכל יהודי הוא יהודי, גם אם יש לו ציפוי קריר מבחוץ", הרב פינסקי אומר בחיוך. "יש פה חיים יהודיים שוקקים, ובית הכנסת הוא מקום שוקק חיים. החבר'ה החילונים לא מפחדים מאתנו, ומגיעים אלינו".
"תשע חופות זה פחות תשעה מקרים של התבוללות"
הרב פינסקי צופה בתהליך שעוברת הקהילה מאז שנת 96', ומודה כי איננו יודע כיצד יסתיים: "פה נשארה הקהילה
שמעוניינת לחיות כאן דווקא; שלא היגרה לארה"ב, ישראל או גרמניה. זו קהילה מבוססת".
"בפטרבורג היום זו לא בושה להגיד שאתה יהודי, כי היהודים נחשבים למוצלחים", אומר רועי נתן. "גם אין אנטישמיות מוסדית מכוונת. עוד בתקופה הקומוניסטית החלו יהודים רבים להתעניין בישראל, היו כינוסים ציוניים והועברו חומרים בנושאי יהדות וציונות בכל מני דרכים. כיום חיים בעיר המון יהודים 'לא חוקיים', שאין להם אשרת שהייה. יהודים שהגיעו מגאורגיה, הקווקז ואוקראינה כדי לעשות עסקים".
חב"דניקים במקום כמו סנט-פטרבורג חייבים להיות פתוחים, ולקבל כל יהודי – גם אם לא עבר בירור יהדות כהלכתו. "אני חב"דניק שמאמין בכל יהודי", הרב אומר. "בקיץ האחרון היו לנו תשע חופות בבית הכנסת, כשבשנים שקדמו לה עמדנו על 3-4 חופות בשנה בסך הכל. זה מצחיק אולי מבחינה מספרית, אך בראייה שלי זה פחות תשעה מקרים של התבוללות".
"רק ביום חמישי האחרון ערכנו חמש בריתות, ומדובר באנשים בוגרים - אחד מהם מתחתן בעוד כחודש, ומעוניין להיות מהול תחת החופה", הוא מונה, "ושניים אחרים – יהודים שעברו את גיל הארבעים. הייתי עד ליהודי בן 73 שעשה ברית מילה כאן, לפני כמה שנים. זה משהו פנימי שנוגע לכולם. זו הנשמה היהודית".
"הצימאון מצביע על עתיד חיובי"
גם המניין היומי שמתחְזק הרב לא מבייש בתי כנסת במקומות יציבים יותר מבחינת אוכלוסייה יהודית: כ-100-150 אנשים המגיעים מדי יום, "ובליל המוזיאונים שחל בקיץ, כשהשמש לא שוקעת והמוזיאונים פתוחים סביב השעון, אנשים עומדים בתור בשביל להיכנס לסיור ולשיעור".
מה מחפשים תושבי סנט-פטרבורג בבית הכנסת? הרב פינסקי סבור כי יידע ומימד החברתי, בעיר שכהגדרתו "תמיד הייתה יהודית".
"שואלים מה אני צופה כאן בעוד 15 שנה, והאמת היא כי אינני יודע. הנבואה ניתנה לטיפשים, אבל האמונה ניתנה לכל יהודי, ואני מאמין שכפי שיש לנו הרבה חללים מההתבוללות פה – כך גם יש לנו הרבה התקרבות. אני מאמין שהצימאון פה מצביע על עתיד טוב וחיובי".
זהות יהודית? עידן של ריבוי זהויות
חיים צ'סלר, האיש והחזון (והרוח החיה שמאחורי המפעל האדיר הזה), חולש על כנסי "לימוד FSU" שונים מאוד – בשל השוני באופי האוכלוסייה הפוקדת אותם – בתשע מדינות. הוא כבר אנתרופולוג-חובב ותיק של אוכלוסייה יהודית, עם התמחות ביהדות מזרח-אירופה, ונהנה לעמוד על ההבדלים שבין הקהילות השונות המתקיימות היום במרחב דובר הרוסית.
בסנט-פטרבורג, למשל, מוכנים המשתתפים להשקיע סכום כספי גדול יחסית לאזורים אחרים, העומד על 200$ למשתתף. "יש הבדל גדול בין מוסקבה לסנט-פטרבורג", הוא מציין. "פה הם רואים בעצמם יותר אינטלקטואלים, ובתור שכאלה, חשובות להם יותר הרצאות ופחות סדנאות".
"קהילת יהודי פטרבורג היא עמוקה, מתעניינת, ידענית, צנועה, מאופקת, שקטה ומופנמת", אומר רומן קוגן, מנכ"ל "לימוד" FSU. "שם הקוד: צפון. זה 'לימוד' שהוא בעיקר תרבותי, ואולי הכי פחות יודוצנטרי. היה אפשר לצפות ששדה התוכן יהיה יהוד-ישראלי, ולא כן. האנשים כאן הם קוסמופוליטיים, ומאחר שהתוכנית היא מותאמת, היו הרצאות לא רק על יהדות, אלא גם על אופנה, עסקים ופוליטיקה. הקהילה עצמה היא לא יודוצנטרית, והאנשים כאן חיים בעידן של ריבוי זהויות.
"עם זאת, גם הנושאים לא יהודיים שעולים, מקבלים קונטקסט יהודי, וגם אם הנוכחים מבכרים להיכנס להרצאה אחת שאינה נושאת אופי יהודי קלאסי, אך לשתי הרצאות אחרות 'יהודיות' – אז עשינו משהו".
התשובה של הדור הצעיר ברוסיה
350 איש הגיעו לפסטיבל היהודי, ו-65 מרצים – ששילמו אף הם, כחלק מהרעיון של "לימוד". "כולם בפוטנציאל
היו יכולים לעלות לארץ", כך צ'סלר, "אבל אנחנו לא גוף שמעודד עלייה, ולא גוף הסברה רשמי – ועם זאת אנחנו הכל, בלי להעביר מסרים בכפייה. הכל בנועם. ליהודים שחיים כאן טוב. יש להם משפחות בארץ, וכולם ביקרו בארץ. יש כאלה שעלו, יש שיעלו ויש שיישארו. זה אחד מתפקידינו: לשמר את הקשר בין ישראל ליהודים כאן; לדור הצעיר.
"אנחנו מצליחים להגיע לאנשים שאף אחד אחר לא מצליח להגיע אליהם. הצעירים כאן נשאבים אלינו. אנחנו לא מחפשים את היהדות עם נר, אלא הנר זה מה שאנשים נמשכים אליו – ואנו מציעים להם חמימות יהודית, באמצעות נושאים שמעניינים אותם כיהודים, וזה מתוך פלורליזם לבחור כל סוג של יהדות שהם רוצים: דתי, חילוני, קונסרבטיבי או רפורמי. אין פה כפייה".
קוגן אומר כי הפלטפורמה הייחודית נוסדה במטרה "לתת לצעירים הזדמנות לעצב מחדש בעצמם את היהודית של עצמם ושל סביבתם – המשפחה והחברים", כדבריו. "לא לשבת בצד ולחכות שמישהו יעשה את העבודה, אלא לקום ולעשות – עם עזרה מאתנו.
"שמנו לב שלצעירים יש ארגונים פעילים שונים, וגם למבוגרים יש קבוצות התארגנות. רק לדור הביניים – הצעירים בשנות ה-20-30 לחייהם – אין כלום. ואקום. לתוך הוואקום הזה נכנסנו. כך הפך 'לימוד' לאירוע חובה, לא רק בפאן של חיזוק הזהות היהודית, אלא גם בפאן האישי – לעשות משהו לעצמך. שאותם יהודים שחיים בתפוצות יוכלו לבנות חיים יהודיים, לשמור על קשר לעם ולשפה".
"כולנו חלק מאותו 'משהו"
פאולינה סנטרוביץ' (27), רואת חשבון וכלכלנית ותושבת העיר, נמצאת כאן מהכינוס הראשון – לפני שלוש שנים. "חיפשתי משהו לנשמה, אבל בגלל שאני מאוד רציונאלית, אני לא יכולה לקבל דברים שאני לא מאמינה בהם", היא מסבירה. "לימוד' מדבר אלי, כי אני מאמינה שאנשים צרכים לפתוח את עצמם, ופה יש המון אפשרויות לזה.
"מגיעים לכאן אנשים מרקעים שונים ומתחומים שונים לחלוק את דעותיהם. אני מגיעה לכאן כי נוח לי לפגוש אנשים שדומים לי, בחברה שאני חשה בה בנוח. אני מעדיפה לפעול בתוך הקהילה היהודית. בפטרבורג הקהילה היהודית חזקה. יש פה יהודים שונים, אך יש לנו סיפורים דומים. כולנו חלק מאותו 'משהו', וזר לא יבין את זאת".
סנטרוביץ' מונה אירועים שונים ורבים המגבשים את הקהילה המיוחדת הזו, שרובם ככולם ביוזמה מקומית של צעירים דוגמתה: תחרות מלכת היופי היהודייה (אגב, בעצמה ממשתתפות בכנס), טקס חלוקת פרסים לאיש הכי אקטיביסט בקהילה, מפגשים עם חיילי צה"ל ועוד. "לפי עשר שנים לאיש כאן לא היה אכפת מהזהות היהודית שלהם. היום אנשים מרגישים נינוחים יותר עם יהדותם".
מי שאף הייתה ממארגנות ה"לימוד" הראשון בסנט-פטרבורג, שמחה לבשר כי "יש המון פנים חדשות, וזה נהדר. אנשים שאנחנו לא מכירים. אנחנו רבים משחשבנו".
"חיים פה אלפי יהודים אבודים"
מרדכי גרמן (28) אף הוא מקומי, גדל – כמו כל יהודי סנט-פטרבורג החילונית – במשפחה רחוקה מדת ומסורת, אך לפני כמה שנים גילה עורך הדין הצעיר את החוויה הדתית, וכיום הוא כבר חובש כיפה ומקפיד על כשרות.
"יש כמה מאות יהודים פה שאוכלים כשר, אולי 300", הוא אומר. "חיים פה אלפי יהודים אבודים, ורק חלק קטן
"אנחנו חיים בזמן מיוחד. אנשים מתחברים ליהדותם. בזמן הקומוניזם אסור היה שום זיהוי, וההתעוררות עכשיו היא בכל מקום ברחבי רוסיה. מרגישים שהקהילה היהודית מתארגנת ומתגבשת".
רומן קוגן מתלהב פחות: "רוב האנשים פה הולכים לבית הכנסת אולי פעם בשנה, בקטע תרבותי-קהילתי-סוציאלי. הקהילה פה מאוד מתבוללת. הייתה פה אנטיתזה לכל מה שיהודי, והרוח הזו נשמרה. השאיפה הייתה לברוח המשטעטל, ואנשים ויתרו על יהדותם במודע. לכן העבודה שלנו פה כל כך קשה. אחוז העלייה כאן נמוך למדי, כי אנשים כאן קיבלו החלטה מושכלת שלא לעלות לארץ".
הגיעו לחפש את החצי השני
רובן (ראובן) לנדסברג (44), יזם, בלוגר אופנה ואיש עסקים - מכנה עצמו "מכור ללימוד" (ממש כך, גם בעמוד הפייסבוק שלו), ומגיע לכל סמינר "לימוד" באשר הוא. לאחר שחי בפריז (שבה נולד), במדריד ובקייב – לנדסברג עלה לאחרונה לישראל.
מה הוא מחפש ב"לימוד"? הוא עונה בכנות רבה: גם אישה, וגם חיבור לזהות היהודית. "העלייה שעשיתי היא במידה רבה בעקבות 'לימוד", הוא מספר. "זה עזר לי להבין כמה יהודי הייתי. כמה יהודי אני רוצה להיות בחיי היומיום שלי, ולכן לגור במקום שעליו אני הכי שייך".
יורי אסטרהן (37) אולי לא מגדיר עצמו כ"מכור", אבל ב"לימוד" הוא משתתף זה כבר 7 שנים – הן באירופה והן בניו-יורק, ואינו מכחיש כי החיפוש אחר "החצי השני" הוא חלק מהעניין. הוא נולד בסנט פטרבורג, אלא שהוריו הגרו למישיגן בילדותו, וכיום הוא מתגורר בניו-יורק, ועובד ב"ויקיפדיה".
"יש כאן אנשים שונים מבחינה תרבותית", הוא אומר. "ומדובר בשוני מעניין. יש לנו הרבה מה לחלוק מבחינה תרבותית. האנשים כאן יותר מתקשרים. יותר חברתיים. החברה הרוסית בכלל היא מאוד אינטליגנטית ולא חברותית, בשונה מהחברה המערבית.
"הקהילה היהודית כאן איננה פתוחה לגבי יהדותה. לא שהאנשים מפחדים להודות שהם יהודים, אלא שהם פשוט לא חשים בנוח. מצד אחד, זו אמנם קהילה מאוד חמה - אך מצד שני, אני חש שאנשים פחות פתוחים באשר לזהותם".
"החיפוש אחר זהות הוא אינסופי", מחדד קוגן. "הוא לא נגמר אף פעם. אני לא חושב שזו הנקודה – אלא הבשלות של הקהילה לפרויקט דוגמת 'לימוד".
לפנייה לכתב/ת 
