מריצים אחורה לאוסקר: "קפטן פיליפס"
פול גרינגראס מעמת בין רב חובל לפיראט, ובין הקפיטליזם המערבי לעולם השלישי. האם ההתנגשות הזו בין שתי תרבויות תביא ל"קפטן פיליפס" את האוסקר? סקירת המועמדים - כתבה שלישית בסדרה
במאי: פול גרינגראס.
שחקנים: טום הנקס, ברחאד עבדי, קת'רין קינר, כריס מאלקי, מקס מרטיני, ברחאד עבדירחמן, פייסל אחמד ונהאט מ. עלי.
מפיקים: סקוט רודין, דנה ברונטי ומייקל דה לוקה.
תסריט: בילי ריי (על פי ספרו של ריצ'רד פיליפס).
מוזיקה: הנרי ג'קמן.
צלם: בארי אקרויד.
עורך: כריסטופר ראוס.
מועמד לשישה פרסים: הסרט הטוב ביותר, שחקן המשנה, תסריט מעובד, עריכה, עריכת סאונד ומיקס סאונד.
תקציר העלילה, כפי שאנחנו מבינים אותה
במותחן הריאליסטי "טיסה 93" מ-2006, תיאר לנו פול גרינגראס בפרטי פרטים את הרגעים האחרונים בחייהם של נוסעי טיסת יונייטד 93, שיצאה ב-11 בספטמבר מניו ג'רזי לסן פרנסיסקו. באותו בוקר סתווי שגרתי כביכול, נקלעו הנוסעים למצב ביש כשמטוסם נחטף על ידי טרוריסטים ערבים. לאחר שהגיעו לאוזניהם הידיעות על אסון התאומים, הם החליטו לשלב כוחות, ליטול את השליטה במטוס ולמנוע פיגוע ענק נוסף. זה עלה להם בחייהם כשהתרסקו בשדה פתוח בפנסילבניה.
עוד במדור מריצים אחורה לאוסקר :
סיפור הגבורה האמריקני הזה הביא לבמאי הבריטי שתי מועמדויות לאוסקר, אלא שמאז מנהל התעופה הבינלאומי ושירותי הביטחון האמריקנים החמירו את הנהלים והפכו את חטיפות המטוסים למשימה כמעט בלתי אפשרית. אז אם לא באוויר - אפשר לנסות בים. ואכן, שם מתחוללת עלילת המותחן המצמרר של גרינגראס "קפטן פיליפס", המבוסס גם הוא על סיפור אמיתי - סיפורו של קפטן ריצ'רד פיליפס, רב החובל של ספינת הסחר האמריקנית "מארסק אלבמה".
פיליפס ואנשי צוותו הותקפו באפריל 2009 על ידי פיראטים סומאלים בעיצומה של משימת תובלה במי הים האדום. הקפטן הצליח לתמרן את התוקפים ולמנוע את חטיפת הספינה, אולם נלקח כבן ערובה. שעות ארוכות של חרדה עברו עליו עד שחולץ על ידי יחידה עילית של הצבא האמריקני. כמו ב"טיסה 93", יש פה פוטנציאל לסיפור גבורה אמריקני שהוא מותחן אקשן מסמר שיער, ו"קפטן פיליפס" הוא אכן כזה - אבל יש בו ערך מוסף. מעורר מחשבה.
בעוד ששלוחיו של אוסמה בן לאדן התבקשו לבצע פיגוע ראווה במגרש הביתי של ארצות הברית, או במרחב האווירי שמעליו, במקרה הנוכחי יש בפנינו פלישה של הקפיטליזם המערבי אל אפריקה - יבשת שבאדמתה נחרצו קווים גסים בהתאם לקווים ששרטטו בעבר נציגי המעצמות הקולוניאליסטיות על מפת העולם הישן. זוהי חלוקה מדינית שזרה לתרבות השבטית של האוכלוסיה המקומית. הגבולות האלו אולי נחרטו והשתמרו ביבשת המשוסעת, אך בים הם מיטשטשים ונשטפים.
הים האדום המהווה ציר תעבורה ראשי לספינות תובלה מן המערב, הפך בשנים האחרונות לאיזור דמדומים. זהו המסדרון המוביל אל תעלת סואץ שהיא השער בין העולם השלישי אל הים התיכון - בואך ישראל, אירופה והמערב. אותם כלי שייט עצומים עמוסי סחורות ומשאבים שמקורם באפריקה ואסיה, הם דגים שמנים עבור הפיראטים המקומיים - שהיו ברובם דייגים לשעבר, והפכו לשודדי ים. זוהי ההזדמנות האחרונה שלהם ליהנות מאלו שגזלו את אוצרות היבשת. הגונב מגנב פטור, לא?
כמו ב"חטיפה בלב ים" המצוין של טוביאס לינדהולם הדני, והסרט הדוקומנטרי החדש של טומי פאלוטה ופמקה וולטינג "The Last Hijack", גם במקרה של "קפטן פיליפס" יש ניסיון כלשהו להבין את מניעי העבריינים המקומים. ולצורך כך נדרש מפגש אינטימי בין שתי התרבויות, שני עולמות שונים בתכלית. מפגש כזה יכול להתרחש רק במקרה של חטיפה. הדינמיקה בין קפטן פיליפס האמריקני המשוכלל (בגילומו של הנקס, המצוין לשם שינוי) למנהיג הפיראטים עבדוואלי מוסא משליכה אל מעבר ליחסי החוטף והנחטף. היא נוגעת ליחסי העולם השלישי והמערב, ותוהה: מי בעצם חטף את מי?
וכך הופך המפגש בין פיליפס מניו אינגלנד למוסא (בגילומו של עבדי המרשים) מכפר הדייגים הסומאלי להתנגשות בין שתי תרבויות, שמזינות האחת את השנייה, אך לא מצליחות לתקשר ביניהן. הן פיליפס והן מוסא עושים את העבודה המלוכלכת עבור מישהו אחר - זה בשביל חברת הספנות, וזה בשביל כנופיה אלימה. העוינות ביניהם אינה אישית, יצרית או נקמנית, לעיתים אף נוצרים יחסי אמון רגעיים, אולם דינה של הרוח האנושית הזו להתעוות בהשראת השסע העולמי הגדול.
מה למדנו?
אמריקה היא כריש טורף. הפיראטים הם דגיגים חדי שיניים ששוחים לצדו ומנסים ללקט את שאריות (אולי אפילו של דגים מאותה להקה). לרשות אלה ספינות משוריינות ואמצעי מיגון משוכללים, ולאלה סירות דייג מקרטעות וקלצ'ניקובים. תוצאות הקרב הזה ידועות מראש בתמונה הגדולה - אבל האם אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים לקרוא אותה?
למה ינצח?
מדובר באחת מפסגות יצירתו של גרינגראס המוערך, והוא ידע בעברו לא מעט כאלה. "קפטן פיליפס" הוא דרמת אקשן ריאליסטית מותחת מעין כמותה, שזכתה להערכתם של מרבית האיגודים ההוליוודיים - מזה של הבמאים, ועד זה של העורכים והצלמים. כולם העניקו לסרט מועמדויות לפרסים מטעמם. העובדה שמדובר בסיפור גבורה שהיה באמת, ושיש בו ביטוי גאה לרוח האמריקנית (אם נתעלם מהביקורת המוטמעת בו), עשויה לחטוף גם את בוחרי האקדמיה.
למה יפסיד?
כי בכל זאת מדובר במותחן אקשן ריאליסטי, והוליווד כבר נתנה פיסלון (אחד יותר מדי, על פי רבים) לאחד כזה בשנה שעברה. "קפטן פיליפס" מוצלח ומרשים יותר מ"ארגו",
אולם כנראה ייצא בידיים ריקות. ולמרות שגם בן אפלק נגרע מרשימת המועמדים לפרס הבימוי אשתקד, העדרותו השנה של גרינגראס לא יכולה להיתפס כמבשרת טובות מבחינת סרטו. גם לא היעדרותו של הנקס, שהיה ראוי למועמדות ולו כתגמול על מאמציו להיחלץ מהשפל אליו הגיע בשנים האחרונות כשחקן. אם האקדמיה היתה מעניקה אוסקר על קאמבק, הוא היה זוכה בו לבטח.
הימור
"קפטן פיליפס" הוא מועמד ראוי, עשוי היטב, ורלוונטי. רבים רואים בו את הסרט הטוב של השנה, מה שלא בהכרח מקדם את סיכוייו. אולי להיפך. ואכן, קטנים סיכוייו לנצח בקרב על הפרס הראשון.
