תעלומת חוק הגיוס: לאן נעלמו החרדיות?
אפשר למצוא את הנשים החרדיות במשרד החינוך ובחברת המחשוב-תקשוב. הן מתחילות לעבוד בזמן שבתי מתגייסת לצה"ל, ולא רק שפוגעות בשוויון בינינו בנטל - אלא גם מרוויחות מן הפגיעה הזו שנתיים של צבירה לפנסיה. אז איך הצליחו החרדיות לחמוק מן הרדאר בעשרות הדיונים על שוויון בנטל?
<< עוד חדשות ועדכונים - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
חודשים ארוכים של דיונים קדחתניים, "ועדת פרי" ו"ועדת שקד", עשרות דוברים בפני מליאה מאוחדת וחפה מאופוזיציה – ועם כל אלה, הנשים החרדיות, העלמות הצעירות בגיל גיוס, חמקו מן הרדאר. שקופות, נאלמות, עלומות לגמרי.
קראו עוד בערוץ היהדות :
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינם מבחינים בין חרדים, לדתיים-לאומיים, לחילוניים כשהם מספרים לנו ש-51% מן האוכלוסייה בישראל הן נשים. כן, מתברר שככה זה גם אצל החרדים. אבל כשדנים במה שקרוי בטעות "השוויון בנטל", אין להן מקום וזכר. זה לא שהן נמחקו מן הדיון – הן לא היו בו מלכתחילה.
"אבל את יודעת למה זה", וודאי כותב כבר עכשיו אביר מקלדת, שבעוד חמש מילים יקרא לי "עוכרת ישראל", "זה בגלל הפטור". אותו פטור גורף משירות צבאי מטעמי הכרה דתית, סעיף 40 לחוק שירות ביטחון, שמאפשר לבת השמונה-עשרה להמשיך בחייה כאילו כלום לא קרה, ואין מדינה, ואין צורך להיות חלק ממגיניה וממגינותיה.
אמת, הפטור אינו נוקב ב"נשים חרדיות" כזכאיות יחידות, אבל המציאות היא כזאת. רוב בנות הציונות הדתית מתגייסות או הולכות לשירות לאומי. רוב החרדיות, תרשו לי לנחש, לא - ולא.
אבל למה לא, בעצם?
"כי כל כבודה בת מלך פנימה", ימלמל אוטומטית כבוד הרב. ברור – אבל כבודה הרי לא מונע ממנה לחפש
לה משרה בשירות הציבורי, בתנאים של צניעות מפליגה, כדי לפרנס את אברך המשי, אלוף נעוריה – ואפשר למצוא אותה ואת כבודה במשרד הפנים וברשויות המקומיות החרדיות, בקופת חולים ובבית הספר ובגן, ובחברת המחשוב-תקשוב הגאה בנוכחותן של נשים בלבד.
בכל אלה, אם תתחיל לעבוד בגיל שבו אני התגייסתי וביתי תתגייס לצה"ל – היא לא רק פוגעת בשוויון ביני לבינה בנטל, אלא גם מרוויחה מן הפגיעה הזו שנתיים של צבירה לפנסיה שיימנעו ממני ומביתי, באשר נתחיל את חיי העבודה שלנו מאוחר יותר.
כיצד נעלם אי-השוויון הזה לגמרי מעיניי המחוקקים? וכיצד, כשמדברים על יחידות מיוחדות לחרדים בצה"ל, כמו אותן יחידות טכנולוגיות עלומות שם, תומכות-מודיעין וחשובות נורא - לא חושבים שגם נשים צעירות יכולות לאייש אותן?
לא תאמינו מי אימץ את הגישה החרדית
הדרתן של נשים חרדיות מן השיח הזה, לא שפוגעת רק בשוויון המהותי בין כל האזרחים - נשמת אפה של דמוקרטיה מסודרת - אלא גם מפלה באורח גורף את הנשים באשר הן נשים, כאילו שירותן-שלהן נחשב פחות, ולא שווה עלייה על בריקדות.
אבל בעיקר, היא מותירה את קבוצת הנשים הגדולה והמבורכת הזאת - החרדיות - לגמרי מאחור, מחוץ למשחק
ברור לגמרי שנציגיה הפוליטיים של היהדות החרדית שמחים במצב הזה, ולפיכך ממלאים פיהם מים וכלל לא מזכירים את הנשים בקרבם בוויכוח הלוהב נגד הגיוס: לכל היותר, נתנו להן היתר להופיע פעם אחת בהפגנה שהייתה בעצם עצרת תפילה. כלומר העלו אותן על אוטובוסים, ויאללה, תתפללו בדבקות. לא על עצמן, חלילה. הן הרי מחוץ למשחק.
הצרה הגדולה היא, שנציגיה של הציונות הדתית ועימם נציגיה של האפיקורסיות-להכעיס, האחים לקואליציה, חברו זה לזה באימוץ השתיקה הרבנית – ומחקו את החרדיות. כאילו באמת לא היו מעולם. כאילו העובדה שלא מאפשרים להן, בעולמן, ללמוד באופן שוויוני לזה של בנים, מהווה עילה – בעולמנו – להתייחס אליהן באותה גישה פטרונית שמקטינה אותן, והופכת אותן ליצורים מיקרוסקופיים. לא בדיוק בנות-אדם שמן הראוי להתבונן באופן מפוכח בקיומן, מעמדן ותרומתן לחברה הישראלית בכללותה.
גייסו אותן - לשירות אזרחי או צבאי
אין בחברה הזאת כל מניעה שבנות חרדיות ישמרו על כבודן, בעודן מסייעות בלשכות הרווחה העירוניות במסגרת
שירות לאומי לכל. אין כל סיבה נראית לעין מדוע לא יוכלו להיות מורות-חיילות בבתי ספר, אפילו כאלו שעל טהרת הבנות בלבד. אין כל הסבר מדוע נמנע מהן, בגיל 18, ליטול חלק במארג חברתי שממילא יהיו חלק ממנו בעוד שנתיים-שלוש, רק בתשלום.
הסיבה היחידה לכך שסעיף 40 לחוק שירות הביטחון נותר על כנו בלי עוררין ובלי דיון היא, בפשטות, שובניזם. של הרבנים תחילה, של הפוליטיקאים החרדים שאימצו אותו לצרכיהם, ושל הפוליטיקאים החילונים שמתברר כי אימצו גם את תפיסתה של האורתודוכסיה החרדית לגבי נשים, וגם את הזלזול הכללי בשירות נשים - כחלק מסוגיית השוויון בנטל.
כל אלה מוזמנים לחשוב שוב, איזה "שוויון" הם מבקשים ליצור ומדוע, ואיך קורה שנשים – חילוניות כחרדיות – הודרו ממנו לגמרי.
לפנייה לכתב/ת 
