לראות קניוק בגרמנית, אסי דיין באנגלית
נטלי פורטמן הגיעה ארצה כדי לעבד את עמוס עוז למסך הגדול, יורם קניוק וא.ב יהושע האזינו לטקסטים שלהם בגרמנית, והדמויות שהגה יגאל מוסינזון התערטלו באיטלקית - הקולנוע העולמי מחפש ומוצא לא מעט השראה בכותבים הישראלים. ומה עם של אסי דיין - איך התסריט שלו יעבוד באנגלית?
העולם כולו נגדנו - זוהי הנחת יסוד של ישראל. בפוליטיקה, בעסקים, בספורט, באירוויזיון, וגם בקולנוע. נכון שבפסטיבל קאן יוקרנו לא פחות משישה סרטים ישראלים, וש"אפס ביחסי אנוש" של טליה לביא זכה באחרונה בפרס הגדול של פסטיבל טרייבקה, אבל היי - מה עם האוסקר? אף פעם לא זכינו באוסקר. חוץ מזה, אם הקהילה הבינלאומית אוהבת סרטים מכאן, זה כנראה מפני שהם נעשו על ידי עוכרי ישראל - ברוח אותה תחושת רדיפה המנשבת אצלנו. לא יכול להיות אחרת.
לא יכול להיות אחרת? קשה לשנות את ההרגשה הכללית של רבים כל כך מבין הישראלים - האינטרס הלאומי נשאר קבוע, את הטיעונים והתירוצים מסביב נשנה בהתאם. ובכל זאת, ככל שזה נוגע לזירה הקולנועית, ישראל היא בהחלט אבן שואבת למפיקים ויוצרים זרים. על הפורמטים הטלוויזיוניים שנמכרים לארצות הברית ולאירופה כבר דובר רבות, וגם על השחקנים שאנו מייצאים. אבל מה תגידו על הסופרים שלנו? לא תאמינו כמה עיבודים קולנועיים נוצרו ליצירותיהם - באנגלית, גרמנית, איטלקית, הולנדית, פולנית ועוד.
אסי דיין ואיריס יודפת ב"הוא הלך לשדות" - עיבוד לספרו של משה שמיר
ספרות תמיד היתה מקור שופע לתסריטים - בכל העולם, וכך גם בישראל. "הוא הלך בשדות" של משה שמיר (עובד על ידי יוסף מילוא ב-1967), "שלושה ימים וילד" של א.ב יהושע (אורי זוהר, 1967), "מיכאל שלי" של עמוס עוז (דן וולמן, 1975), "סוסעץ" של יורם קניוק (יקי יושע, 1978), "זיכרון דברים" של יעקב שבתאי (עמוס גיתאי, 1995), "חצוצרה בוודאי" של סמי מיכאל (סלבה ולינה צ'פלין, 2001), "מישהו לרוץ איתו" של דויד גרוסמן (עודד דוידוף, 2006) - אלו הם רק כמה מהרומנים שמעטרים את ארון הספרים הישראלי, וגם את קורות הקולנוע המקומי.
בשנים האחרונות ראינו יותר ויותר עיבודים קולנועיים לספרים ישראליים, כמו "הדקדוק הפנימי" (2010) שביים ניר ברגמן על פי ספרו של גרוסמן, או "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" של יהושע, שעובד לסרט זוכה פרס אופיר לשנת 2010 בבימויו של ערן ריקליס, אשר סיים ליצור באחרונה את "ערבים רוקדים" על פי ספרו של סייד קשוע. בקרוב גם יעלה סרטו החדש של אדם סנדרסון המבוסס על "לוויה בצהריים" של יהושע קורן. טוב, זה טבעי. אבל מה שאולי כן מפתיע אלו העיבודים הזרים, יש כאמור לא מעט כאלה - ועוד יהיו.
בטח שמעתם מטורי הרכילות שנטלי פורטמן מצלמת בירושלים סרט. הכוכבת ההוליוודית, שנולדה בארץ הקודש כנטלי הרשלג לפני 32 שנה, חזרה לכאן כבמאית אחרי שרכשה את הזכויות על הרומן האוטוביוגרפי של עמוס עוז, "סיפור על אהבה וחושך" מ-2002, המבוסס על ילדותו של הסופר בירושלים במהלך תקופת המנדט. פורטמן מובילה אותו גם כשחקנית בתפקיד אמא פניה, ולצדה מופיעים גם מכרם חורי וגלעד כהנא.
"סיפור על אהבה וחושך", שייצא בוודאי בשנה הבאה, הופק על ידי החברה האמריקנית "Handsome Charlie" שבבעלותה של פורטמן, אולם הוא יהיה דובר עברית. ואנחנו גם זוכרים שהשחקנית/במאית היא גם משלנו, אז אולי זה לא ממש נחשב. אבל היא לא האמריקנית היחידה בעלת עיטור העוז. לין רות' היתה כאן לפניה ב-2007 עם "הבוגד הקטן". הילד עידו פורת מככב לצד אלפרד מולינה האמריקני המגלם קצין בריטי בימי המנדט. בעיבוד ל"פנתר במרתף" (1995) משתתפים כמובן ישראלים, אולם מולינה ותומאס ביקל נותנים את הטון ומכתיבים גם את השפה המדוברת - אנגלית.
אבל מה תגידו על "רוץ ילד, רוץ" של אורי אורלב, אשר עובד כדרמה תקופתית על ידי הבמאי הגרמני פפה דנקואר? הסרט שעלה השבוע על האקרנים בישראל מספר את סיפורו של שרוליק, ילד יהודי (בגילומו של קאמיל טקאץ' הפולני) שנמלט מגטו ורשה ואימץ זהות של פולני. בסרט המנסה להישאר נאמן למקור הספרותי מ-2003, מככבים שחקנים גרמנים ופולנים.
אבל רגע, בין הגרמנים והפולנים יש גם ישראלי - איתי טיראן, והוא כידוע נמנה על אותם "עוכרי ישראל". אז אולי גם זה לא נחשב. אבל הנה, יש לנו עוד ספר ילדים - "יש ילדים זיגזג" של גרוסמן. הבמאי הבלגי וינסנט באל קרא את סיפור ההתבגרות המקסים הזה, התאהב ויצא לדרך. הוא ליהק את איזבלה רוסוליני ושחקנים נוספים מהשכונה, ויצר גרסה משלו - דוברת הולנדית - המתרחשת באירופה.
בכלל, דומה כי היוצרים האירופים נמשכים לספרות הילדים הישראלית. כך גם במקרה של קניוק, אשר ספרו "וסרמן" זכה לעיבוד של הבמאי הגרמני פיטר לילנטל, "Wasserman - Der singende Hund" ("וסרמן - הכלב המזמר"). בתפקיד הראשי הופיעה הנערה טל פיינגולד מקליפורניה (שמאז התבגרה ונישאה לבחור ושמו... בריאן וסרמן), ולצדה השחקנים הישראלים אלון אבוטבול ורמי דנון, בין השאר - אולם היוזמה הגיעה מגרמניה, ובעקבותיה גם המפיקים, הצוות הטכני ורבים מהשחקנים הראשיים.
הכלבים של קניוק, הם נובחים והשיירה נוסעת בכיוונם - ולא רק מגרמניה. ב-2007 הגיע ארצה הבמאי פול שרדר ("אמריקן ג'יגולו") ביחד עם אנשי צוותו, וגם השחקנים ג'ף גולדבלום האמריקני, דרק ג'קובי הבריטי ומוריץ בלייבטראו הגרמני, כדי לצלם את הסרט "אדם בן כלב" המבוסס על הרומן של הסופר הישראלי מ-1968. איילת זורר וחנה לסלאו הצטרפו להפקה בישראל, בעוד שווילם דפו כיבד את הסרט בהשתתפותו בדמות קומנדנט קליין, קצין אס.אס שעינה אותו. הטראומות ממחנה ההשמדה נמהלות בתהילת העבר של אדם שטיין (גולבלום) ערב עליית הנאצים, וצפות במכון לחולי נפש בישראל.
קניוק כידוע הלך לעולמו בשנה שעברה. בראיון ל-ynet ספד גולדבלום לסופר, אותו פגש באופן אישי בעת שהותו בישראל. "זה עצוב. הוא היה נהדר על הסט, נהדר איתי ואיתנו. אהבתי אותו, הוא היה מאוד מיוחד כסופר וכאדם", סיפר גולדבלום. דפו הודה שלא הכיר את הסופר הישראלי, אך אמר: "אהבתי את הספר, ואהבתי לעבוד על הסרט. חבל שלא יצא לי לפגוש אותו".
מי שנקם בצורר הנאצי מעל דפי הנייר, וגם בחיים - היה איסר הראל, ראש המוסד לשעבר שהופקד על מבצע לכידתו של אדולף אייכמן בבואנוס איירס והבאתו למשפט בישראל. הוא גם כתב על זה ספר, "הבית ברחוב גריבלדי", והבמאי האמריקני פיטר קולינסון אף המיר אותו לטלוויזיה כדרמה היסטורית ב-1979. מרטין בלזם התכבד בגילומו של הכותב עצמו, ואליו הצטרפו גם חיים טופול, ניק מנקוזו וצ'ארלס גריי. אגב, את תפקיד דוד בן גוריון גילם לאו מקרן האוסטרלי.
בן גוריון פוגש את איסר הראל ב"הבית ברחוב גריבלדי"
לצד קניוק ועוז, יש מקום של כבוד גם לא.ב יהושע, שרבים מספריו עובדו לסרטים בישראל, וגם מעבר לים. מי שהפגין משיכה גדולה במיוחד לסופר הישראלי הוא הבמאי הגרמני פיטר לילנטל בן ה-84 (זוכה פרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין ב-1979 על הסרט "דוד") - אותו אחד שביים את "וסרמן" של קניוק - ואשר לקח על עצמו להביא אל המסך את גרסאותיו ל"מול היערות" ול"שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" מתוך קובץ הסיפורים "מול היערות".
ב"שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" ("Das Schweigen des Dichters") מ-1986, לילנטל מנסה להעמיק אל תוך המורכבויות של המשורר הישראלי שנאבק בחסמים יצירתיים, מול עולם שמתרסק סביבו כשברקע מערכת היחסים הבעייתית עם בנו רפה השכל. יאקוב לינד האוסטרי הוביל את העלילה על גבו כמשורר השתקן יורם ליפשיץ, ולצדו צוות מעורב של גרמנים וישראלים (ביניהם יענקל'ה בן סירא וישראל ברייט הצעיר). הסרט היה מועמד לפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה ב-1987, ולילנטל קיבל בעבור עבודתו את פרס הבמאי הטוב ביותר בגרמניה באותה שנה.
לילנטל ראה כי טוב, וב-1996 הוציא את העיבוד הקולנועי שלו ל"מול היערות" בכיכובו של ראסטי ג'ייקובס האמריקני, המגלם סטודנט המועסק כשומר יערות. למרות הריחוק והבדידות שכפה על עצמו, סביבתו סוגרת עליו והוא מוצא נחמה דווקא במשפחה של ערבים מקומיים. יענק'לה בן סירא ורמי דנון המשיכו בשיתוף הפעולה שלהם עם לילנטל ואליהם הצטרפו גם עמי ויינברג ובני משפחת אבו-סיטה.
ספרי יהושע זכו לתרגומים רבים בכל העולם, ואל האינוונטר הקולנועי שלו הצטרפה גם גרסה איטלקית ל"המאהב" - 14 שנים אחרי יציאת העיבוד של מיכל בת אדם, שמגלמת את אסיה ביחד עם אביגיל אריאלי (בתפקיד דפי), יהורם גאון (אדם) ורוברטו פולק (גבריאל). בסרטו של רוברטו פאנזה "L'amante Perduto" (ובאנגלית "The Lost Lover") מככבים הבריטים ז'ולייט אוברי בתפקיד אסיה, קיארן הינדס כאדם, סטיוארט באנס כגבריאל וקלרה בריאנט כדפי. הישראלים האלמונים שמסביבם הם בעיקר חלק מהתפאורה ביחד עם נופי ירושלים, כיפת הסלע ועוד.
הטריילר של "המאהב"
יגאל מוסינזון זכה גם הוא לשמוע את הטקסטים שלו מדובררים באיטלקית - ולא, אין מדובר בחבורת חסמבה שלו, אלא במחזה שכתב בשם "תמר אשת ער", המבוסס על סיפורי המקרא (וציווי הייבום). הבמאי ריקרדו פרדה ראה פה פוטנציאל לסרט אירוטי מהזן שהיה פופולרי בארצו ויצר את "La Salamandra Del Deserto" ("סלמנדרה במדבר") שהיה משופע בסצנות עירום, ונאסר לצפיה לצופים מתחת לגיל 18 עד לעריכתו מחדש. בסרט מ-1979 כיכבו קלודיה וודקינד ומייקל מיאן הגרמנים, שהגיעו אל התפקידים הדרמטיים מהקומדיות הסקסואליות בהן השתתפו - ממש כמו יוסף שילוח, שלוהק גם הוא.
אז גדולי הספרות העברית חצו גבולות, אבל מה עם הדור הצעיר? הוא אולי קצת פחות פוליטי, פחות כבד, אך גם הוא זוכה לפרגון בתפוצות. הוא גם פחות מחובר בשורשיו לארץ ישראל, ולכן ניתן לעבדו בשלל שפות או סיטואציות בניכר. כך למשל במקרה של אתגר קרת, שסיפוריו הקצרים צצו כסרטים קצרים בגרמניה ובעיקר בארצות הברית. למשל "דג זהב" שיצא בקובץ הסיפורים הקצרים "פתאום דפיקה בדלת" (2010), ולאחרונה עובד על ידי מת'יו יאנג בעזרת השחקנים ג'ייסון ריטר (הבן של ג'ון ריטר המנוח), רוברט אקסלרוד ולוסי פאנץ':
קרת הוא אחד מאותם כותבים שמחניפים לטעם האמריקני, במיוחד זה של חובבי האינדי, וכך "הקייטנה של קנלר" מ-1998 אף הורחב ב-2007 לקומדיה מרירה באורך מלא על ידי גוראן דוקיץ' הקרואטי בשם "Wristcutters: A Love Story". להרפתקה הצטרפו ג'ון הוקס, וויל ארנט, שיי וויגהאם, פטריק פוג'יט, לסלי ביב, ואפילו טום ווייטס בתפקיד קנלר. המבקרים די אהבו, הקהל הרחב קצת פחות, והסרט הצליח להחזיר רק כחצי מהתקציב בן מיליון הדולר שלו.
הטריילר של "Wristcutters: A Love Story"
הגל הישראלי החדש פתח גם צוהר לאמירה נשית, ההופכת יותר ויותר נפוצה במקומותנו. המחזה של סביון ליברכט "הבנאליות של האהבה", עלה כהצגה מצליחה בבית לסין (בכיכובם של לאורה ריבלין ועודד קוטלר). נציגי הטלוויזיה הפולנית צפו והתרשמו מהמחזה העוסק ביחסי מרטין היידגר וחנה ארנדט, והמירו אותו לשפתם. כך עלה לשידור בשנה שעברה סרט הטלוויזיה "Rzecz o Banalnosci Milosci" בבימויו של פליקס פאלק ובהשתתפות השחקנים פיוטר אדמצ'יק ואניישקה גרוצ'ובסקה.
היידגר, ארנדט, שואה, אשמחה - כל אלה נושאים הקרובים לתודעה הקולקטיבית הפולנית ולכן אפשר להבין את משיכתם למחזה של ליברכט, אבל לא כך הדבר במקרה של מריולה ברילובסקה. האמנית הפולניה מהעיר גדנסק רקחה לה הזיית אנימציה המבוססת על סיפורים קצרים של כותבים מפולין, גרמניה, אוקראינה, פינלנד וגם ישראל. הפרק השני של הסרט, "Children of The Devil" ("ילדי השטן"), נוצר בהשראת אורלי קסטל-בלום. וזה נראה סוריאליסטי אף יותר מספריה.
"Children of The Devil". הקטע של קסטל-בלום מתחיל ב-15:00
אז מתברר שבחו"ל ערים לספרות הישראלית, ואוהבים אותה - עד כדי כך שהם מאמצעים אותה כמקור ליצירת סרטים. וכך אגב גם לתסריטים. התסריט למותחן הביון של ג'ון מאדן הבריטי "החוב" מ-2010 שוכתב על ידי מת'יו ווהן מתוך הגרסה המקורית שחיברו אסף ברנשטיין ועידו רוזנבלום שלוש שנים לפני כן.
הלן מירן, טום ווילקינסון, קיארן הינדס, סם וורת'ינגטון, ג'סיקה צ'סטיין וגם רומי אבולעפיה מגלמים את אותן הדמויות של סוכני המוסד בצעירותם ובזקנתם, שגילמו ב-2007 גילה אלמגור, נטע גרטי ויחזקאל לזרוב בגרסה המקורית. להישג זה אפשר גם להוסיף את הכוונה של אולפני דיסני ליצור דרמת נעורים מרגשת המבוססת על הסרט הדוקומנטרי "הדולפין" של דני מנקין ויונתן ניר, לאחר שרכשו את הזכויות עליו.
והנה רק לאחרונה שוחרר לרשת הטריילר של "The Angriest Man in Brooklyn" של הבמאי פיל אלדן רובינסון, בכיכובם של רובין וויליאמס, מילה קוניס, פיטר דינקלג', מליסה לאו, ג'יימס ארל ג'ונס ועוד. העלילה מספרת על מעלליו של גבר נוקשה וזעפן שחושב כי הוא עומד למות בעוד זמן קצר, ומבקש להשלים עם העולם עד אז. נשמע לכם מוכר? אולי בגלל שהדרמה הקומית הניו יורקית הזאת מבוססת על "מר באום" (1997) סרטו של אסי דיין שהלך לעולמו בשבוע שעבר:
