הניצול היחיד מהטנק חזר לפקד: לזכר חבריי
הטנק של יחיאל גוטמן התרסק, והוא עוד מתמודד: עם אובדן חייליו, עם החורים שנותרו בגולגולתו, ועם הזיכרונות. ולמרות הכל, הוא חזר לשרת כמפקד טנק: "היום אני מבין את הגבורה העצומה שהייתה בחיילי. לדעת שזה מסוכן, שיכול להיות שתיהרג, ולדבוק במשימה עם כל הפחד"
12 שנים חלפו מאז עלה הטנק של יחיאל (חיליק) גוטמן על מטען של 140 ק"ג, בציר קרני-נצרים שברצועת עזה, והוא עוד מתמודד: עם אובדן חייליו, עם החורים שנותרו בגולגולתו שרוסקה, ועם הזיכרונות שחיים בו.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
גוטמן, הניצול היחיד מטנק המרכבה שעליו פיקד, חזר לשירות מילואים כמפקד טנק: "אני חושב שאני החייל היחידי בצה"ל עם פרופיל 97 וסעיף על שני חורים בגולגולת", הוא אומר ל-ynet ו"אורות – טלויזיה יהודית". צפו בכתבה המלאה.
יום הזיכרון בערוץ היהדות :
- אנדרטת ילדות: פחדתי להיות גיבור/ הרב דוד מנחם
- אחיי החרדים, השנה נעמוד בצפירה/ ציפורה
גוטמן
הימים – ימי טרום מבצע "חומת מגן". ברצועה מתרחשים פיגועים נגד כוחות צה"ל חדשות לבקרים.
כבר לא אבוד בחלל:
נפילת האח הולידה אמונה
ynet
צבי שפיגל היה טייס קרב ותיק, כשביומה הראשון של מלחמת שלום הגליל - כשהוא מתכונן לצאת לפעולה - הגיעה הידיעה שאחיו נעדר בצור. "לא הייתי דתי, אך ביקשתי מחבר: תן לי תפילין. אני רוצה להתפלל". היום הוא רב, ומתנדב עם נוער נושר
"בשניות הראשונות לא הבנתי מה קרה, מה היה, מה לא היה. ראיתי מה שקרה לטנק, וחטפתי הלם מטורף. הדבר הענק הזה מפורק, זה לא נתפס! המחשבה הראשונה הייתה איפה אני מתחבא, מה אני עושה עם עצמי. בשלב הבא המחשבה הייתה, לשמחתי, מה אני עושה עם החיילים שלי. אבל הטנק כבר התחיל לבעור, והבנתי שאני כבר לא יכול לעזור שם יותר מדי.
"באותו רגע ניסיתי לחזור לכיוון החיילים האחרים שהיו שם, אבל התחלתי להרגיש שכבר אין לי כוח. הרגשתי שאני ממש נגמר, כאילו מישהו כיבה אותי. הנחתי את הידיים, והרגשתי איך הדם זורם מהראש ומעוד כמה מקומות, וכבר לא היה אכפת לי אם אחיה או אמות, תחושה של שקיעה וחוסר אכפתיות מוחלט. לא כאב לי, לא היו צעקות, כבר לא היה בלגן. תמונות רצו: חברים, משפחה, צבא, ישיבה".
כוח על-טבעי
התאריך – ראש חודש ניסן, "ופתאום נכנס לי לראש המשפט 'בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל'. לא יודע מאיפה קיבלתי קצת כוח מזה. הרמתי את הראש וניערתי אותו. שלחתי יד, משכתי את עצמי כמה סנטימטרים, שלחתי עוד יד משכתי עוד כמה סנטימטרים, ככה לאט-לאט עד שהגעתי לכביש למעלה".
"בבית החולים, המשפט הראשון שרץ לי בראש זה 'טוב מותי מחיי". חיליק גוטמן(צילום: אורות)
בבית החולים קיבל גוטמן את הבשורה הקשה כי שלושת חייליו נהרגו. "המשפט הראשון שרץ לי בראש זה 'טוב מותי מחיי", הוא אומר. "וגם למה אני חי והם מתים? איך אני ממשיך הלאה כששלושתם נהרגו? הקב"ה נתן לי כוח, כוח להמשיך. כוח שהוא לפעמים אפילו על-טבעי.
"הרופא אמר לי שהוא 25 שנה מנתח מוח, ולא נתקל בפצוע שהגיע עם הסוג פציעות שאני הגעתי - בהכרה מלאה ובתפקוד מלא. ברור לי שזה בא מאת השם. זה ברור לי שזה בא גם מאת השם זה שהחיילים שלי נהרגו, ושיש לי את הכוח להמשיך הלאה".
שלוש שנים לאחר האירוע הקשה נולד ישי עומר, בנו של גוטמן. "היה ברור לנו שאנחנו רוצים להנציח את זכרם של החיילים שלי", הוא מספר. "קראנו לו ישי כי זה שם שאהבנו, וכי ישי זה ראשי תיבות של 'יחד שבטי ישראל'. החלטנו להוסיף לו גם את השם עומר, כי עומר כי זה ראשי תיבות של עלה, מתן ורותם, שלושת החיילים שלי, שהיו אנשים כל כך חשובים בחיי..."
לפנייה לכתב/ת 
הרופא היה בהלם. יחיאל (חיליק) גוטמן
צילום: אורות
מומלצים
