"דיפלומטיה": פצצה פוליטית מן העבר
מי הציל את פריז מהחרבתה במלחמת העולם השניה? הבמאי הגרמני הוותיק פולקר שלנדורף משחזר ב"דיפלומטיה" מפגש בין גנרל נאצי למדינאי שבדי שמנסה להושיע את העיר. הדרמה אפקטיבית, גם אם העובדות לא מדויקות
הבמאי הוותיק פולקר שלנדורף, ממובילי הקולנוע הגרמני החדש של אמצע שנות ה-60, חוזר פעם נוספת לתקופת מלחמת העולם השניה. בשונה מהנפח האפי של עבודתו המפורסמת ביותר - העיבוד משנת 1979 לשני השליש הראשונים של יצירת המופת של גינטר גראס "תוף הפח" - כאן מדובר על סרט קאמרי שהתבססותו על מחזה (של המחזאי הצרפתי סיריל גלי) מורגשת היטב. הפעם שלנדורף לא מעוניין לעסוק בתרבות או בנפש הגרמנית כפי שהשתקפה במלחמה אלא מעדיף לבטא את אהבתו לפריז, העיר שבה הוא ספג את אהבת הקולנוע אי אז בשנות החמישים.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
"דיפלומטיה" ("Diplomacy") מתרחש בנקודת הכרעה מוסרית ותרבותית בסוף המלחמה. גרמניה ניצבת לפני תבוסה ודאית והפיהרר שרצה שברלין תהפוך להיות יפה כמו פריז, רואה בעיניים כלות את חורבותיה בעוד שבירת צרפת שרדה במלוא יופייה. עיר האורות אומנם עומדת להיות משוחררת על ידי כוחות בעלי הברית, אך המושל הצבאי של פריז, גנרל דיטריך פון קולטיץ (נילס ארסטרופ), אמור להחריב אותה לפני שהדבר יקרה.
כל גשרי פריז מולכדו (למעט הפון נף שעליו יעברו הכוחות הגרמניים). הפיצוץ יהפוך את תושבי פריז לנצורים, יגרום לסיין לעלות על גדותיו, להציף את העיר, ולגרום לקריסת תשתיות הביוב והחשמל. במקביל פצצות יחריבו את תחנות הרכבת של פריז, ואת המונומנטים הידועים ובכללם מגדל אייפל, מוזיאון הלובר, קתדרלת הנוטרדאם ושער הניצחון. התוכנית השטנית צפויה להוביל למותם של רבים מתוך מליון וחצי תושבי העיר.
העלילה מתרחשת בין הלילה של ה-24 לאוגוסט 1944, המועד בו אמורה להתבצע החרבתה של פריז, לבוקר של ה-25. מכיוון שלא יהיו צופים רבים שלא ידעו כי פריז נותרה עומדת על תילה, השאלה היא לא מה יעלה בגורל התוכנית הגרמנית, אלא מה מנע ממנה להתממש.
זהו סרט על מפגש בין שתי דמויות: הגנרל פון קולטיץ והקונסול השבדי בפריז ראול נורדלינג (אנדרה דוסולייה). הראשון עומד להיכנס לספרי ההיסטוריה כמחריבה של פריז, והשני, האוהב את העיר אהבת נפש, ישמש כסנגור המנסה לשכנע ולשדל כדי למנוע את מתן הפקודה.
ההתרחשות מתמקדת בסוויטה אחת במלון מוריס, המבנה המשמש כמפקדה לכוחות הגרמניים בעיר. נורדלינג נעזר בדלת סתרים ששימשה בעבר את נפוליון ה-3 בבואו לפגוש את פילגשו. מערכת נסתרת זו מאפשרת לו לא רק להופיע כאורח לא קרוי בסוויטה של הגנרל, אלא גם להיות צופה נסתר מבעד למראה דו צדדית בתכנון המבצע שהתרחש בחדר.
מרגע הגעתו מתחילה שיחה ארוכה, שכמעט ואינה נקטעת, שמטרתה להניא את פון קולטיץ מביצוע פקודתו. ברקע, מבד למרפסת הסוויטה, נמצאת הצללית של פריז המוחשכת בלילה, קווי המתאר של העיר המפורסמת בעולם שעלולים להעלם עד שהבוקר יפציע.
מבחינה היסטורית קיימת מחלוקת על תפקידו של פון קולטיץ בהצלתה של פריז. הוא לא התקדם לדרגת גנרל על ידי סירוב פקודות, והיה מעורב בפשעי מלחמה שכללו את חיסולה של הקהילה היהודית בעיר האוקראינית סבסטופול. היה לו מניע מצוין לנסות ולטהר עצמו מאשמת פשעי מלחמה. לאחר המלחמה הוא הצליח להציב את עצמו כמגינה של פריז.
כותרת ספר הזיכרונות שלו "האם פריז בוערת?" (1951) מתייחסת למה שלטענתו צרח אדולף היטלר מהצד השני של הטלפון בשעה שהוא עצמו בחר לסרב פעם אחר פעם לפקודותיו. כשרנה קלמאן ביים בשנת 1966 את הסרט "האם פריז בוערת", אירועי הימים הגורליים הוצגו בדרך התואמת את הגרסה המאדירה את פון קולטיץ.
"דיפלומטיה" מציג מהלך אירועים שונה, אך גם הוא אינו מגביל עצמו לעובדות היסטוריות חד משמעיות. כאן, כאמור, מושם הדגש על חילופי הדברים עם נורדלינג, אחד משני האנשים שטענו לאחר המלחמה כי הם אלו ששכנעו את פון קולטיץ לא לבצע את הפקודה. הם אכן נפגשו מספר פעמים (ולא פעם אחת ממושכת, כמוצג בסרט), אך אלו היו פגישות קצרות שלא תאמו את מתכונת הסשן הארוך והרציף של שכנוע, לפי הידוע הנושא העיקרי של חילופי הדברים ביניהם לא היה הצלתה של פריז אלא ניסיון להשיג הסכם שביתת נשק.
דמותו של נורדלינג מציגה שלל טיעונים, אך המרכיב הקריטי בשכנועו של פון קולטיץ (שאותו לא אציין) לוקה במידה מופרזת של חוסר אמינות והיתכנות. מצד אחד יש מטרה ראויה באופן בו הסרט מציג אלטרנטיבה להאדרה העצמית של פון קולטיץ, אך הוא משיג זאת באמצעות מהלך אירועים שבדרכו שלו אינו משכנע לגמרי. מהלך אירועים שבעקבות סרט זה עלול להיחרת כשיחזור מדויק של האירוע ההיסטורי.
