"אהבה היא מוזרה": חד מיני, ולא חד מספיק
הדרמה של איירה זקס "אהבה היא מוזרה" עדינה ונוגעת ללב, ונהנית ממשחק מדויק של שני כוכביו, ג'ון לית'גו ואלפרד מולינה כזוג הומואים מזדקנים בניו יורק. אבל בתום הצפייה עולה השאלה: על מה בדיוק היה הסרט?
מי שיגיע לקולנוע ללא מידע מוקדם ויראה את הכרזה בה מופיעים ג'ון לית'גו ואלפרד מולינה כזוג מבוגר ותלוש בחליפות מהודרות על רקע ניו יורק, עשוי לחשוב כי הוא נכנס לראות קומדיה. למעשה, "אהבה היא מוזרה", סרטו של הבמאי חביב פסטיבלי הסאנדנס איירה זקס ("חיי נישואין", "40 גוונים של כחול") הוא דרמה עם מעט מאוד רגעים קומיים העוקבת אחר זוג חד מיני שזכה להגשים את אהבתו ולהתחתן לאחר 39 שנים של זוגיות.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
הסרט נפתח בבוקר חתונתם של בן (לית'גו, "מפגשים מהסוג האישי") וג'ורג' (מולינה, "ספיידרמן 2", "מגנוליה") ובמסיבה המרגשת שלאחר הטקס בהשתתפות המעגל התומך של המשפחה והחברים הקרובים. פתיחה אופטימית שכזו יכולה רק להבטיח רעות ואכן, זמן קצר לאחר מכן מפוטר ג'ורג' ממשרתו כמורה למוזיקה בבית ספר קתולי. בני הזוג, שאינם יכולים לשמור על אותה רמת חיים מכספי הפנסיה של בן, נאלצים למכור את דירתם ולחפש מקום בו יוכלו לשהות זמנית עד שימצאו דירה זולה להשכרה - עניין הדורש הפרדת כוחות.
ג'ורג', אשר משפחתו נמצאת באנגליה, מבלה את לילותיו על הספה בבית שכניו לשעבר - זוג שוטרים שלדאבונו מתגלים כמארחים נלהבים של מסיבות וכינוסי חברים אל תוך הלילה. בן מוזמן אל ביתו של אחיינו אליוט (דארן בארוז), שם הוא חולק מיטת קומותיים עם בנו המתבגר והחמוץ ג'ואי (צ'ארלי טאהן, "יסמין הכחולה"), ומעביר את ימיו עם אשתו הסופרת (מריסה טומיי) אשר הולכת ומאבדת את סבלנותה אל מול פיטפוטיו המפריעים את שגרת כתיבתה.
הסרט מכיל לא מעט רגעים נוגעים ללב באנושיותם, במיוחד אלה המתארים את חוסר הנינוחות ואי ההשייכות של בני הזוג שלפתע נעקרו מביתם, מהרגליהם, וזה מזה - כל אחד אצל מארחיו. המשחק המדויק והעדין של שני השחקנים מעביר היטב את תחושת הזרות הזו גם ללא מילים שיבטאו אותה: מבטו העצוב של ג'ורג' שאוכל מרק לבדו במטבח כשבסלון - ביתו הזמני - מתקיימת עוד התאספות חברים קולנית שמי יודע מתי תסתיים. מחוות הגוף המובכת של בן הכלוא בין הסלון בו מתקיימת שיחה פרטית בין ההורים, לחדר השנה ממנו התבקש לצאת מאחר וג'ואי זקוק לרגע של פרטיות.
גם בצילומי החוץ של העיר ניו יורק ישנו משהו אנושי שכמו מנגיש אותה, מציג אותה בגובה העיניים כאילו הצופים עצמם מביטים מן החלון החוצה או מהלכים בסמטה מאחורי הדמויות.
עם זאת, הסרט לא חף מבעיות, כשבראש ובראשונה לא לגמרי ברור מה בעצם התכוון לספר זקס, שגם כתב את התסריט ביחד עם מאוריסיו זכריאס. האם זהו סיפור על אהבתם רבת השנים של שני הגברים? הסרט מתמקד בתקופה קצרה ומסוימת מאוד בחייהם, ואנו לא יודעים כמעט דבר על עברם ומהות היחסים ביניהם.
האם זקס, הומוסקסואל מוצהר בעצמו, התכוון להאיר על הקשיים שעוברים זוגות חד מיניים, גם שלוש שנים לאחר התרתם של נישואים חד מיניים בניו יורק? האפליה והצביעות של הממסד הקתולי אמנם גרמו לפיטוריו של ג'ורג', אך הבעיות הכלכליות שהזוג נאלץ להתמודד איתן לאחר מכן הן חוצות גיל, מגדר ואוריינטציה מינית. זהו גם אינו סיפור על צביעותו של מעגל חברים שקרוב בעת שמחות אך מתנכר בעת מצוקה, שכן למרות החיכוכים, התקבל הזוג בזרועות פתוחות בקרב חבריהם.
נותרנו עם סיפור שיש בו קצת מכל דבר: אהבה הומוסקסואלית, משבר הדיור במנהטן, יחסים בין מכרים שהופכים פתאום שותפים לבית, התמודדות עם היעלמות המרחב האישי והתנגשות עם זה של האחר, אבא עסוק מדי ותקופת ההתבגרות המבלבלת - אך מבלי להעמיק באף אחד מהם באמת.
בנוסף, יש לא מעט אלמנטים לא מוסברים בסרט שכאילו נגדעו בתהליך העריכה,
כמו דמות הצעירה הרוסיה שעובדת אצל המשפחה ומופיעה רק בתחילת הסרט, או הסיבה להמצאות מיטת קומותיים בחדרו של בן יחיד, או הסיבה לכך שאליוט נעדר מהבית לשעות ארוכות ומתחמק כשהוא נשאל על ידי אישתו מדוע לא ענה להודעת טקסט.
"אהבה היא מוזרה", על עדינותו ואנושיותו, הוא סרט שרוצים לאהוב, אך הוא חסר את אותו מסע רגשי המתבקש בדרמות "קטנות" שכאלה. מחד, הוא מאיר פיסת חיים מאוד ספציפית, ומנגד, הוא נוגע בנושאים רבים אך רק ברמיזות. בן וג'ורג' לא מתלוננים זה בפני זה על מצבם בבית מארחיהם. כשנשאל, עונה בן בלקוניות: "כשאתה חי עם אנשים, אתה יודע עליהם יותר משהיית רוצה לדעת". נראה כי זקס עצמו נזהר מאותו מידע עודף בסרטו שעל אף מספר רגעים יפים, נותר אנמי ולא מספיק מעניין.
