"טיפשים בלי הפסקה 2": דבילים לא מחליפים
אין מה לצפות לבדיחות חדשות ב"טיפשים בלי הפסקה 2". למעשה ההומור ברובו מתכתב עם הסרט המקורי מלפני עשרים שנה. ולמרות זאת, ג'ים קארי וג'ף דניאלס שומרים על מעמדם כחלוצי הקומדיה הוולגארית האמריקנית
שנת 1994 היתה שנה מדהימה לג'ים קארי. הוא פרץ לתודעת הצופים ברצף של שלוש קומדיות מצליחות: "אייס ונטורה: בלש בצחוק", "טיפשים בלי הפסקה" ו"המסכה". השילוב בין פנים וגוף עשויים מגומי, הדגשת טקסטים בהגזמה אינסופית ורגעים של הומור וולגרי, התגבשו לפרסונה קומית שצופים רבים חיבבו. חלקם בעל כורחם.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
לזכותו של קארי יש לומר כי הוא לא ניסה להפוך את הקומדיות המצליחות שלו לסדרות סרטים (למעט "אייס ונטורה: בלש פראי" מ-1995). אך עשרים שנה אחרי הפריצה, שש שנים מאז "קומדיית ג'ים קארי" המובהקת האחרונה שזכתה להצלחה ("יס מן"), יתכן וקארי הרגיש כי הגיעה העת לשלוף את לויד כריסמס מהבוידעם. גם לאחים פארלי, יוצרי הסרט הראשון, לא היה להיט משמעותי כבר שנים רבות. אחדות האינטרסים בין השחקן והבמאים הולידה את הסרט.
"טיפשים בלי הפסקה" היה מוטציה אינפנטילית של סרטי ה"באדי מובי". צמד דמויות שחיבור האיי.קיו. שלהם עדיין לא חורג מדרגת "אהבל": לויד כריסמס עם השן השבורה ותסרוקת הקסדה, והארי דאן (ג'ף דניאלס) הבלונדיני המדובלל. כל בדיחת בית שימוש שהיתה מאז בקולנוע האמריקאי חייבת חוב של כבוד לסרט זה. כפי שאמר נואה קרוס (ג'ון יוסטון) ב"צ'יינטאון": "פוליטיקאים, בניינים מכוערים וזונות נעשים מכובדים אם הם שורדים מספיק זמן". נדמה כי ניתן להוסיף לרשימה גם את הקומדיה שזכתה עם השנים למעמד של קלאסיקה.
בהשוואה למקור, "טיפשים בלי הפסקה 2" ("Dumb and Dumber To") פחות מוצלח. נכון, הוא לא מעורר רחמים בעליבותו כמו "טיפשים בהפסקה שניה: כשהארי פגש את לויד" (2003), (פריקוול שנעשה ללא קארי ודניאלס), אבל קשה להאמין כי שאריות מחוממות אלו ייזכרו בעוד עשרים שנה.
בין שני חלקי "טיפשים בלי הפסקה" חלפו עשרים שנה, לא רק בעולם האמיתי, אלא גם בעולם הבדיוני. בכל התקופה הזו לויד שהה במוסד כשאינו מדבר או מגיב, וחברו הנאמן הארי מתייצב לביקורים שבמהלכם הוא גם החליף לו את החיתולים ושקיות השתן.
כל זה, כפי שמסגיר הטריילר של הסרט, הוא בעצם מתיחה ארוכת שנים מצידו של לויד על חשבונו של הארי. בדיוק מסוג המתיחות המטשטשות את הגבולות בין הבדיחה והחיים, ומזכירות את הקומיקאי המנוח אנדי קאופמן (יש כאלו שעדיין מאמינים כי מותו של קאופמן לפני שלושים שנה היה סוג כזה של מתיחה). המעגל נסגר כשנזכרים שקארי גילם את דמותו של קאופמן ב"איש על הירח" (1999).
לא מעט מהבדיחות של הסרט מתבססות על רגעים שעבדו בסרט המקורי. בילי, הילד העיוור עם הציפור שחוסלה, הפך לגבר צעיר המטפח שלל ציפורים אקזוטיות. יש גם סצנות מקבילות של נסיעה (והרי זה גם סרט מסע) על כלי רכב שאינם אידיאלים לשני אנשים מבוגרים. המהלך העלילתי, כמו בסרט הראשון, מערב את הגיבורים באינטריגה משפחתית הנובעת מחמדנות כספית.
בחלק מהמקרים הקישורים לסרט הראשון עובדים, אך במספר לא מבוטל של מקרים חזרה זו מכפיפה את הסרט לבדיחות "מיתולוגיות", על חשבון הומור קצת יותר מקורי. ללא הערך המוסף של הכרות מוקדמת ונוסטלגיה, "טיפשים בלי הפסקה 2", עם קארי ודניאלס המבוגרים (בני 52 ו-59 בהתאמה), לא יהיה אפקטיבי במיוחד עבור צופים צעירים.
לויד והארי יוצאים לחיפוש אחר פני (רייצ'ל מלווין), הבת שהארי לא ידע שיש לו, ואשר נולדה בעקבות מפגש מיני עם פריידה פלצ'ר (קתלין טרנר). הארי, כך מתגלה בתחילת הסרט, נזקק להשתלת כבד, והחיפוש אחר הבת הוא הסיכוי המשמעותי ביותר שיש לו לקבל תרומה שלא תדחה.
במהלך החיפוש הם מגיעים למקום בו פני גרה עם אביה המאמץ, המדען גאון והחולה ד"ר פינצ'לו (סטיב טום).
האמא החורגת והמרושעת אדל (לורי הולדן) רוקמת יחד עם המטפל של הבית (רוב ריגל) להרעיל את בעלה כדי להשתלט על ירושתו. פני אמורה להביא לכנס בניו מקסיקו את מתנת הפרידה של אביה למין האנושי - המצאה מופלאה ומסתורית בקופסת קטנה. בטעות, הנובעת ככל הנראה מהמקור הגנטי של תבונתה, היא יוצאת לכנס ומשאירה מאחור את מה שהיתה אמורה למסור.
הארי ולויד יוצאים בעקבות פני, האחד רוצה לפגוש את בתו והשני חולם להשכיב אותה. העלילה, כצפוי, היא קולב לרצף בדיחות הנע בין סיטואציות שבהן הדמויות מעצבנות או מושפלות בפרהסיה, להבלחות של הפנטזיות המפגרות בראשן. בין המרכיבים ניתן למנות זקנה חרמנית, מדען נכה, מוחטות, שקי אשכים, פי טבעת חתולי, ועוד כהנה וכהנה תופינים לחובבי הז'אנר.
