בעל אישה, במאי שחקנית: על "את לי לילה"
במאי "את לי לילה" אסף קורמן לא היה מוטרד מכך שאשתו השחקנית לירון בן שלוש מופיעה עירומה בסצנות מין עם גבר אחר בצילומי הסרט. "דווקא לשחקן שאיתה היה יותר מביך בסצנות האלה", הוא אומר ומספר על העבודה של דאנה איבגי עם ניצבים בעלי מוגבלויות: "הם נסכו בנו ביטחון". הערות הבמאי
פריפריה, עוני, משפחה לא מתפקדת, פיגור שכלי - נושאים כבדים ומכבידים, שאולי נוגעים למציאות הישראלית, אבל לא ממש משפרים את מצב הרוח. אלו גם הנושאים שבהם נוגע הסרט "את לי לילה", אבל איכשהו הדרמה המשפחתית העדינה הזאת מצליחה לא להעציב יותר מדי, לרגש, ולעתים אפילו להצחיק. זהו הישג לא מבוטל של אסף קורמן, שבסרטו הראשון כבמאי זוכה להערכה רבה מהמבקרים, וגם לאהבת הקהל.
"כנראה שמשהו מהאנרגיה הזאת של האינטימיות והצחוקים והחברות שהיתה על הסט גם מגיעה למסך", הוא מסביר, "זה סרט שעד נקודה מסוימת לצופה נורא קשה לו לראות את מה שהוא רואה, והוא קצת מתבייש לצחוק. ובאיזשהו רגע הסרט אומר לו: 'אתה יכול לשחרר את הצחוק הזה, זה בסדר'. חלק מהשבירה של הטאבו והפוליטיקלי קורקטנס הזה שאנחנו רגילים אליו בייצוג של פיגור שכלי על המסך, זה שאנחנו יכולים לצחוק ולראות גם את הקטעים הפחות נעימים".
- שלושה חברים וילד: אסף, לירון ודאנה - מהילדות ועד "את לי לילה"
- על תבונה והמון רגישות: שמוליק דובדבני משבח את "את לי לילה"
"את לי לילה", שהוקרן בבכורה בינלאומית בפסטיבל קאן אשתקד וזכה בפרס הראשון בפסטיבל חיפה, מגולל את סיפורה של חלי המתגררות בדירה קטנה ומוזנחת בחיפה. אמה זנחה אותה והיא נדרשת לטפל בכוחות עצמה באחותה גבי שסובלת מפיגור שכלי. תחת עינם הבוחנת והחשדנית של שירותי הרווחה היא מתעקשת לדאוג לכל צרכי אחותה ולעיתים כורעת תחת הנטל. כשגבר איתו היא מנהלת מערכת יחסים נכנס לגור עם שתי האחיות, האיזון מתערער ונחשף כי חלי זקוקה לגבי ולקשר התלותי בין השתיים, לא פחות מכך שגבי זקוקה לה.
קורמן בן ה-31 הגיע לבכורת הבימוי שלו כשמאחוריו קריירה מוצלחת כעורך ("מי מפחד מהזאב הרע", "מפריח היונים", הסדרה "איש חשוב מאוד"), אבל למעשה, מלכתחילה לא היה ספק שהוא יופקד על הבאת הסיפור למסך, ולו רק משום שאשתו לירון בן שלוש כתבה את התסריט, ואת ההשראה לו שאבה מנסיון חייה לצד אחות בעלת קשיים התפתחותיים. בן שלוש אף מגלמת את חלי, ולצדה חברתם הטובה של בני הזוג, דאנה איבגי בתפקיד גבי פגועת המוחין. יעקב זדה דניאל מגלם את זוהר, חברה של חלי.
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet:
- מושון סלמונה על "שקופים"
- אדם סנדרסון על "לוויה בצהרים"
- דני מנקין על "האם זה אתה?"
- שרון מימון וטל גרניט על "מיתה טובה"
- נעם קפלן על "מנפאואר"
- עודד רז על "גאליס: המסע לאסטרה"
- שי כנות על "שושנה חלוץ מרכזי"
- טליה לביא על "אפס ביחסי אנוש"
כחלק מההכנות לקראת התפקיד התובעני של גבי, איבגי העלתה במשקל, קיצצה את שערה הארוך וניסתה לאמץ לעצמה התנהגות מתאימה. לצורך כך נפגשה פעמים רבות עם אחותה של בן שלוש, נתי, והתבוננה במחוות שלה. לפי קורמן, בין השתיים נוצר קשר אינטימי שהפרה את המשחק של איבגי, אולם המבחן האמיתי שלה הגיע בסצנה לקראת סיום הסרט ובה היא מופיעה לצד קבוצה של אנשים בעלי צרכים מיוחדים - אלו הם חברי קבוצת התיאטרון של עמותת "כנפיים".
"הסצנה שהכי הפחידה גם אותי וגם את דאנה היא סצנה בסוף הסרט בה נכנסים גם אנשים עם מוגבלויות אמיתיות", הוא מספר, "נורא חששנו מהרגע הזה, כי זה הרגע שבו היא משחקת את המוגבלות, לצד אנשים עם מוגבלות אמיתית. זה כל כך הפחיד אותנו, ואחד הדברים שהכי שימחו אותנו היה התגובה שלהם אליה, איך שהם עזרו לה לשחק ואיך הם הגיבו למשחק שלה. וזה נסך בנו ביטחון שהיא עושה את זה טוב ושזה יעבור".
בעוד שהסצנה המדוברת של איבגי הדאיגה את קורמן, דווקא הרגעים בהן אשתו לירון הופיעה על המסך בעירום לא הפריעו לו במיוחד. "אני חושב שבצילומים נתתי לבמאי ולמטרת העל שלו, שיהיה סרט טוב בסוף להשתלט, ולדחוק הצידה את הבעל", מסביר קורמן, "באמת ממש שלא הייתי מוטרד מכל העניינים האלה. כל הזמן הרגשתי שלירון כל כך מתלהבת מלראות אותי מביים. היא היתה חמה בטירוף על הבמאי. היתה דלוקה עליו. הסתכלה עלי בעיניים 'וואו'. אז לא היה לי משבר במקום הזה".
הבמאי מספר כי מי שלא הרגיש כל כך בנוח היה השחקן יעקב זדה דניאל, שחלק עם בן שלוש כמה סצנות מין חושפניות. "יעקב היה זה שהיה הכי מוטרד מכל הסיפור הזה - שהוא צריך לעשות סצנות סקס עם אשתו של הבמאי. ואני זורק לו הערות. רוב ההערות הם בדיוק הפוך ממה שהייתם מצפים: 'זה לא אמין', 'תדחוף לה לשון', 'לא נראה שאתם זוג', 'אני צריך לראות אהבה'. הכל נעשה באהבה וחברות ולא באמת נשברו שם גבולות בשום צורה".
רגעים קצת פחות נעימים היו בסצנה שצולמה בג'ימבורי, כשאל סט הצילומים הגיעו איתמר - בנם של קורמן ובן שלוש -
וגם חבריו מהגן. בתוך כל ההמולה, דאגה השחקנית הראשית קודם לכך לכך שהילדים יאכלו ויהנו מהחוויה, ופחות מההופעה שלה. "בזמן שאצלי העניין היה להפריד בין הבמאי והבעל, ולתת לבמאי לקחת את המושכות, אצל לירון חלק מהדמות היתה פעולה הפוכה בדיוק. היא היתה צריכה להתחבר למקום של האמא האובססיבית כדי לעשות את הדמות הזאת".
