רוצות לכנסת? לא משרתות, לא שיוויוניות

בזמן שמקבילותיהן משרתות בבסיסי צה"ל, בבתי אבות, או בבתי חולים - נערות חרדיות יקדישו שנים אלו להשגת מקצוע, ומיד אחר כך יתחילו להרוויח. אבל אי שוויון בין המגזרים נתפס משום מה כלגיטימי, ולכן כנראה שלא ניתקל בחרדיות הנאבקות על זכותן השיוויונית לשרת את המדינה

ליאת נוקד-וינדרפורסם: 21.01.15 , 17:47

המשקה המרענן ביותר בבחירות 2015, הוא ללא ספק התארגנותן המדהימה של נשות המגזר החרדי, לייצוג רשמי בפוליטיקה המגזרית. ראו הנשים החרדיות את נציגיהם מתהלכים כגבאים ברחבי הכנסת מלאת הפיתויים; ראו נשים (אחרות) מחוללות חוקים, מניעות אג'נדות - ורצו גם. יש שיקראו לזה דרישה לשיוויון, הן קראו לזה "לא נבחרות, לא בוחרות".

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet

אך דרישה זו לשיוויון זוטא, מעוצבת היטב לפי מידת החליפות לטקס ההשבעה לכנסת. הדרישה הזו לעולם לא תוזכר בנשימה אחת עם אי שיוויון אחר, שאליו אותן הנשים אף לא מפנות את ראשיהן.

עוד בערוץ היהדות - קראו:

בזמן שרוב מקבילותיהן משרתות בבסיסי צה"ל, בבתי ספר, בבתי אבות, או בבתי חולים - נערות חרדיות יקדישו שנים אלו להשגת מקצוע בחינוך, גרפיקה, הנהלת חשבונות או היי-טק, ומיד לאחר מכן הן יתחילו לצבור משכורת, ותק ותנאים סוציאליים, עם "פור" של מספר שנים לפני כולן.

שיתנדבו במקום שבו יעבדו אחר כך

השוואה ידועה זו איננה נקלטת ברדאר הסלקטיבי. בעוד אי שיוויון בין מגזרים נתפס כלגיטימי, אי שיוויון בין מגדרים הוא מושא למאבק.

ריד מיי ליפס:

תהיה אישה חרדית בכנסת

טלי פרקש

"אולי לא היום, אולי לא מיד. הקמתה של 'מועצת נשים' בש"ס נותנת תקווה לשינוי, אבל היא לא התשובה שאנחנו מחפשות: נשים חרדיות רוצות ייצוג בכנסת - בתוך הסיעות החרדיות. תשעה מנדטים שקופים רוצים קול, ועד אז - לא נבחר במפלגות שמדירות אותנו". טלי פרקש, חרדית זועמת

ריד מיי ליפס: תהיה אישה חרדית בכנסת

לכן כנראה שלא ניתקל בשנים הקרובות בחרדיות המגייסות כספים וכוחות, ונאבקות על זכותן השיוויונית להתנדב ולשרת את המדינה עבור כמה מאות שקלים בחודש.

פטור אינו גזירת גורל, את זה יכולות ללמוד הבחורות החרדיות מרעותיהן הדתיות המשרתות בשירות הלאומי ההתנדבותי. גם הסטטוס החברתי איננו גזירת גורל עבור מי שחולמות לשנות סדרי עולם ולהגיע לכנסת. הטיעון שהחרדיות נישאות בגיל צעיר לאברך שאותו הן מפרנסות, ולכן מתחילות את חייהן מוקדם יותר – יענה בפטור לנשים נשואות.

החשש שמא הבנות יתקלקלו ויחשפו לתועבות מופרך, שהרי הן תוכלנה לעשות שירות התנדבותי בתוך קהילותיהן, להמשיך לגור עם הוריהן, ולחסות תחת צילם המגונן. והקביעה שיש עם כך בעיה הלכתית, שהרי דעת תורה איננה מאפשרת לבנות לשרת בשירות הלאומי?

ובכן, כבר לימדונו חברותינו מארגון "לא נבחרות - לא בוחרות" שמי שאישר להדסה רלב"ג להיות בחבר נאמנים של מכללה להנדסה; ליהודית יוסף להיות מנהלת לשכותיו של אלי ישי; לרבקה רביץ לכהן כמנהלת לשכת הנשיא, ולרבקה פאלוך להיות יועצת ראש הממשלה לענייני חרדים - וודאי ימצא אישור לבחורות בנות 18 לגור עם הוריהן, וללוות ילדים חולי סרטן ב"שערי צדק", או לעזור לקשישים בבתי אבות חרדיים, או ללמד ילדות עם קשיי למידה ב"בית יעקב" – שם ממילא הן תמצאנה עבודה לאחר לימודיהן, רק בשכר מלא.

אין באמור היתממות סוציולוגית. ברור לי שגם הבדלים תרבותיים הם בעלי שיקול ומשמעות. ונכון שיש הבחנה הלכתית בין אישה נשואה לרווקה, ואיכותן של מועמדות בעולם השידוכים נמדדת גם ביכולת השתכרותן המהירה. ויש רבים שמעודדים את הבנות לצעוד מכיתה י"ב - ישר לחופה.

ועדיין, הדברים צריכים להיאמר, כדי שיזכרו למאבק הצודק הבא, שלא מספיק לדבר על מיסוד של שיוויון לנשים, יש גם לדון על קידום השיוויון בתוכן.