"מסעי הצלב" החדשים: היהודים שרודפים את הנוצרים
כל הנוצרים הם "מיסיונרים", והתפילות שלהם הן "עבודה זרה": הר ציון הופך אט-אט סמל לקיום יהודי דתי שאיננו מכיר בזכותה של דת אחרת להתקיים. יהודים מתלוננים על הצרת צעדיהם בהר הבית? תראו מה קורה במקום שבו עושים יהודים מאמצים לטשטש מאות שנים של נוכחות דתית אחרת
שוב עולה הר ציון לכותרות. שוב ביטויי עימות ואלימות. הר ציון שהיה במשך עשרות שנים מופת לדו-קיום בין דתות, ואשר שימש במשך מאות שנים כאלטרנטיבה למוקד העימות והתחרות שבהר הבית - הופך להר השני במרחב המקודש של ירושלים, המזוהה עם תחרות ואלימות - אלא שהפעם היהודים בתפקיד המֵצרים את רגלי הדתות האחרות.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
וכפי שבהר הקודש נעשים מעשים המכוונים לטשטוש הזכרון ההיסטורי של היהודים, כך בהר ציון עושים היהודים מאמצים לטשטש מאות שנים של נוכחות דתית אחרת. בפי מדריכי תיירים, הר ציון הוא עדיין מופת ליכולת של שלוש הדתות להתקיים זו בצד זו. אך המציאות של העשור האחרון היא של הקצנה גוברת והולכת. הר ציון הופך אט-אט לסמל לקיום יהודי דתי שאיננו מכיר בזכותה של הדת האחרת להתקיים.
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :
- ספרות ילדים דתית? תנו לגדול בשקט/ עינת ברזילי
- שחור על גבי לבן: מבחנים נפרדים לתלמידים ספרדים/ אליעזר היון
- הרב הלורד ג'ונתן זקס: "החיבור בין פוליטיקה לרבנות בישראל - אסון"
הר ציון הוא מוקש שיש לפרק, הן ברמת היחסים בין הקבוצות הדתיות במקום - והן ברמת ההוראה וההדרכה המשמשים בידי היהודים החותרים לשמר את קדושתו. הקנאות וצרות העין הבין-דתית, המתבטאת בניסיון למנוע מנוצרים לקיים את תפילותיהם - אפשריות רק על בסיס הנחות יסוד רעיוניות מסוימות. הנחות אלו אני מכנה "תורת שווא" היוצאת מהר ציון של ימינו.
(צילום: קובי הר צבי, "בחדרי חרדים")
זוהי תפיסה דתית צרה המציגה כביכול עמדה יהודית-הלכתית ואשר למעשה מעוותת מסורת יהודית אותנטית בת מאות שנים. במסגרת המאבק המובן לשמירת קודשי ישראל, הופכים הדיסאינפורמציה, סילוף העובדות, והצגה פשטנית ומסולפת של ההלכה עצמה - לכלים חשובים לא פחות מן הגילויים הפיזיים של נוכחות ואלימות בהר.
"גדולי הדור" הבינו את הבעיה
לפני מספר ימים נתקלתי במסמך קצר, שכמו מסכם את עיקרי המבט היהודי המסולף המשמש בסיס
המהומות בקבר דוד
נציגי הוותיקן: רואים בחומרה
רועי ינובסקי
מצד אחד - עשרות מתבצרים יהודים במתחם קבר דוד בירושלים, שפונו בכוח על ידי המשטרה. מצד שני - כמרים המבקשים לקיים טקסים במקום, ושני הצדדים טוענים להפרת הסטטוס-קוו. פרופ' הלל וייס, ממובילי המחאה, מזהיר: "הוותיקן משחקים באש". בנציגות הוותיקן קוראים למשטרה "לנקוט בכל האמצעים בכדי לאפשר את קיום התפילות במקום"
לדה-לגיטימציה (ובכלל זה האלימה) לכל קבוצה דתית שאיננה יהודית על הר ציון.
הר ציון מזוהה במסורת הנוצרית עם המקום שבו שרתה רוח הקודש על השליחים בחג השבועות, ובשמו היוני - פנטקוסט. בעקבות מסורת זו רגילים הנוצרים, על זרמיהם, לבוא להתפלל במקומות המקודשים להם בחג שלהם.
העובדה ששבועות ופנטקוסט נחגגו השנה באותו היום, הביאה שאלה לפתחם של גדולי הדור החרדיים, הרבנים שטיינמן וקנייבסקי: הואיל והשנה חלים חגי היהודים והנוצרים באותו היום, והמיסיונרים הנוצרים מתכונים לקיים את תפילתם להכעיס בחג השבועות בהר ציון, האם ראוי להימנע מללכת לשם באותו היום, כדי להמנע ממפגש עם עבודה זרה?
והתשובה:- אדרבה, ראוי ללכת להר ציון באותו היום, ואין להמנע מכך, ויש להתפלל על מחיית עבודה זרה מן העולם.
מנהיגי הצבור החרדיים סברו כי יש להפגין נוכחות, ולא לוותר על היקר לנו גם משום שהוא יקר לזולת. זו תגובה מאוזנת ברוח הדורות, המשלבת את עמדת השכל הפשוט, את המסורת רבת השנים של הקיום בצוותא על הר ציון - ואת התגובה הרוחנית לקשיים עם דתות אחרות: תפילה, להבדיל מביטויי אלימות והתנכלות שהן מנת חלקם של הנוצרים על ההר דבר יום ביומו, ולא רק בימי חג.
החלק הפרובלמטי במסמך קטן זה, הוא הנחות היסוד שהוא משקף, המבטאות את המנטליות ביחס לדתות אחרות ששותפים לה חוגים שונים באורתודוקסיה היהודית: החל מהציבור החרדי, ועד לציבור הדתי-לאומי. אתייחס כאן לשלוש אמירות פרובלמטיות:
אל תקראו להם "המיסיונרים הנוצרים"
מרגע שהמשפט פותח בתיאור הנוצרים כ"מיסיונרים", הותרה הרצועה. המיסיון הוא איום על זהותנו,
הכירו
המשפחה שלא עזבה מעולם את ירושלים
שמרית שקד
אחרי שנכבשה ירושלים, היה יצחק בן צבי מגיע לחדר הקטן מעל לקבר דוד, עליו שמר מכל משמר הרב אליהו נענה, כדי להתפלל. 45 שנים תחזק הרב את המקום, עם שיעורי תורה לפועלים קשי יום. וכבר שני עשורים וחצי שבנו ממשיך את דרכו: "לעם ישראל יש את יום ירושלים יום אחד, אבל לי יש את יום ירושלים כל יום"
ועלינו להתגונן בפני כל איום שכזה. אך משפט זה בשקר יסודו. המשפט מניח למעשה שכל הנוצרים הם מיסיונרים, וכי הנוצרים החוגגים את הפנטקוסט עושים זאת כמעשה מיסיונרי. ראיית הנוצרי כ"מיסיונר" מונעת את האפשרות לראות אותו כמי שהוא.
יש לקבוע קטגורית שכל הקבוצות הדתיות שלהן פריווילגיות של פולחן, אינן עוסקות במיסיון, בפועל ובעקרון. הקתולים שחגגו את הפנטקוסט נמנעים בעקרון ממיסיון ליהודים. זהו פועל יוצא של מהפכה שכדוגמתה לא אירעה מעולם ביחסים בין שתי דתות. לפני חמישים שנה בדיוק נערך "הקונסיליום השני של הוותיקן" - אסיפה כללית של כל מנהיגי הכנסייה הקתולית. מדינת ישראל ואישי רוח יהודיים תרמו אף הם לדיוני האסיפה, שעסקה בין היתר במעמדה של היהדות.
באסיפה זו שונתה מקצה לקצה ההוראה הקתולית ביחס ליהדות, ומאז ועד עתה היא נתפסת כדת לגיטימית, ולא כדת כושלת שיש להמירה בנצרות. אחת ההשלכות של שינוי זה, שבא לידי ביטוי במסמך הנקרא Nostra Aetate - הוא שהכנסייה הקתולית איננה עוסקת במיסיון כלפי היהודים. מי שאמונים על המקומות הקדושים לנצרות הם הקתולים, ובראשם הפרנציסקנים. מיסיון הוא מהם והלאה.
הוא הדין גם ביוונים ובארמנים - כנסיות לאומיות מסתגרות, שאינן עוסקות בשום אופן במיסיון. הצגת המאבק על הר ציון כחלק מן המאבק במיסיון הוא סילוף.
"תפילתם של הנוצרים היא להכעיס"? באמת?
אם הנוצרים הם מיסיונרים, אזי כל כוונתם להרע לנו - ולהכעיס. אין אפשרות להכיר בהם כמי שמבטאים את אמונתם בכנות, גם אם מבחינת המתבונן היהודי, כנות זו מלווה בטעות.
(צילום: קובי הר צבי, "בחדרי חרדים")
אבל יש הבדל גדול אם הנוצרים הם טועים - או רשעים, מסיתים, מתנכלים ואויבים. ההנחה שהנוצרים טועים מאפשרת סוג של כבוד והכלה, כפי שמצינו בתפוצות ישראל במשך דורות. התיאור של הנוצרים כ"אויבים מסוכנים", איננו מותיר שום אלטרנטיבה מלבד מלחמת דת.
כאן אנו נתקלים בסילוף דמות האחר, ביצירת סטריאוטיפים וקריקטורות שאינן נופלות בחומרתן מן האופן שבו יהודים הוצגו בעבר על ידי נוצרים, ועדיין מוצגים היום בחלקים של העולם הערבי. האם פרי חירותנו הלאומית הוא שעתה ביכולתנו לעשות לנוצרים ככל שעשו לנו במהלך ההיסטוריה הכואבת?
נצרות היא לא עבודה זרה
הביטוי הקיצוני לתורת השווא של הר ציון, הוא בהתייחסות המובנת מאליה לנצרות כאל
ברזיל:
כפו על נער יהודי תפילות נוצריות
טלי פרקש
תלמיד בית ספר ציבורי בברזיל אולץ להתפלל תקופה ארוכה את "תפילת האדון" הנוצרית, עד שברח לביתו. לטענת האב, המפקח אמר לילד שמדובר ב"תפילה אוניברסאלית". ביה"ס מכחיש. הפרשה שהציתה את סוגיית חופש הדת במדינה מסרבת לגווע, והמשטרה, משרד החינוך והפרלמנט חוקרים
"עבודה זרה". מכאן נובעות הטענות כאילו אסור לאפשר את קיום תפילות הנוצרים בהר, שכן לא ניתן לקיים תפילות יהודיות בקבר דוד כאשר "בית עבודה זרה" מוקם עליו.
טענה זו נזקקת לשפה הלכתית, אך היא מעוותת את תולדות ההלכה ויישומה. הדיון מניח כמובן מאליו את מעמדה של הנצרות כ"עבודה זרה". אלא שתולדות התייחסות ההלכה לנצרות מלמדות על קיומן של עמדות שונים ומגוונים. בעשרות השנים האחרונות אנחנו עדים לתהליך של השתלטות של עמדה אחת ויחידה, זו של הרמב"ם, על השיח ההלכתי ביחס לנצרות, מתוך השכחה של כלל האפשרויות המגוונות שהעמידה מסורת ההלכה.
תהליך זה מסלף את הדיון ההלכתי המושכל, החותר ליישם עמדות הלכתיות שונות בהתאם לנסיבות. שאלת הר ציון הפכה מזמן לשאלה בינלאומית, אם כי פחותה בחשיבותה משאלת הר הבית. היחס לנוצרים בהר הבית הוא נושא שאינו יורד מסדר היום של כל מי שנפגש עם קבוצות נוצריות. היחס השלילי לנוצרים, הכולל יריקות והשפלות דבר יום ביומו, משפיעים לרעה על דימויה של ישראל.
החשש לדימויה של ישראל הביא את הרב הראשי, יצחק הרצוג, לדון במעמדה של הנצרות בישראל. הוא נזקק למסורת ההלכתית המפוארת המכירה בלגיטימיות של הנצרות כדת, וממילא בכך שהיא מותרת לנוצרים, גם אם היא אסורה ליהודים.
בפירסום העוסק בשאלות אלו, העיר הרב שטיינזלץ כי העמדה המכבדת והמקבלת את הנצרות, היא העמדה של רוב גדולי ישראל לדורותיהם, ולא עמדתו של הרמב"ם. בין כך ובין כך, עלינו לשאול מהי קשת העמדות ההלכתיות היכולה לשמש אותנו ביחס לדתות האחרות שעמן אנו חולקים את מקומותינו הקדושים.
שכחנו את התורה
העמדה המניחה כדבר המובן מאליו שאין היהדות והנצרות יכולות להתקיים באותו מתחם מקודש, עושה
שקר במסורת ההלכתית, לא פחות מאשר לעובדות ההיסטוריות ביחס לנוצרים ולכוונותיהם.
מאבקים בין קבוצות דתיות לא יכולים להיפתר בדרכי שקר ואלימות. הדבר נכון באותה מידה הן בנוגע להתנהלות המוסלמית בהר הבית, והן להתנהלות היהודית בהר ציון. הכוח שבידי קבוצה אחת היום,יעבור לידי הקבוצה המתחרה מחר. אין אנו יכולים להכיל עוד עמדה ולפיה רק קבוצה אחת תקבע, על פי כוחה והתנהלותה הצעקנית.
החזון התורני האמיתי חייב להתבסס על מסורת ההלכה על כל עושרה, ועל חזון מרחיק לכת של יחסי הדתות ומקומן בעתיד המשיחי. אנו זקוקים לאמיתתה של התורה הישנה ששכחנו, ולחידוש התורה העתידי. ואולי לפני שנסלק מקרבנו את תורת השוא של הר ציון, לא נוכל לזכות לתורה החדשה הצריכה לצאת מציון.
לפנייה לכתב/ת 
של מי ההר?
צילום: קובי הר צבי, "בחדרי חרדים"
הרב ד"ר אלון גושן גוטשטיין
צילום: מכון אליהו לדיאלוג בינדתי
מומלצים
