הגיעה עם כיפה לכותל - וגורשה: "את לא שייכת לכאן"
לינדה סיגל-ריצ'מן הגיעה לכותל המערבי כשכיפה על ראשה, וחוותה על בשרה את התוצאות: איומים במעצר, עיכוב לתשאול - וגירוש מהכותל: "אני יכולה ללכת בכל מקום בארצות הברית עם כיפה, ורק בישראל אני לא יכולה לעשות את זה באופן חופשי?"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אתמול (יום א') הגיעה סיגל-ריצ'מן לכותל המערבי במטרה להתפלל ולהטמין פתקים ששלחו איתה תלמידיה, ילדים מכיתה ב' בבית הספר בדנוור קולורדו, שם היא מלמדת. "יצאתי מהלימודים והייתי עדיין עם הכיפה על הראש", היא מספרת ל-ynet. "בתחילה הגעתי לרחבת הכותל ואיש לא אמר לי כלום. לאחר שיצאתי לאזור הקארדו כדי לקנות לעצמי שתייה – חזרתי לכותל עם הפתקים של תלמידיי, אבל אז חסמו את דרכי שני סדרנים - ולא אפשרו לי להיכנס".
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :
- 17 שאלות ותשובות על הרב שחטא/ הרב שמואל אליהו
- "איזה דיין יתיר אותי מעגינות עכשיו?"
- 'כל הסימנים מצביעים: זה לא המקום ליהודים'
סיגל-רי'צמן מתארת את השתלשלות העניינים: "הם התחילו לתחקר אותי: מאיפה הגעתי? מי יש לי על הראש? למה אני עם כיפה? והאם אני יודעת אילו צרות אני מחוללת בגלל שאני עם כיפה?" היא מספרת. בנוסף, הטיחו בה: "את לא שייכת לכאן".
"בבקשה, תנו לי ללכת"
לדבריה, עוד ועוד אנשי "הקרן למורשת הכותל" החלו להתקהל סביבה. הם פנו למשטרה, וטענו כי יש לעצור אותה. "פחדתי מאוד", היא מעידה. "אמרתי להם שאם זה יקרה, אני אגרום לתקרית בין-לאומית, ודרשתי לדבר עם השגרירות האמריקאית. ביקשתי רק: תנו לי ללכת, אני לא רוצה צרות - וגם אתם לא רוצים צרות, אז בבקשה, תנו לי ללכת".
לינדה סיגל-ריצ'מן מעידה כי מאחר ואיננה מדברת עברית, לא הצליחה להבין את השיחה שהתנהלה מעל לראשה בין השוטרים לסדרנים, "רק הבנתי שהם מדברים עלי", אמרה, "והייתי חייבת לחזור להמשך הלימודים בישיבה. הייתי לחוצה שהם לא יאפשרו לי ללכת. ואם אני נעצרת, מה אני עושה? ולמי אני מתקשרת?"
משסירבה להתלוות לנקודת המשטרה בכותל, ליוו אותה שוטרים לנקודה שממנה תוכל לקחת מונית – בלי לעבור בכותל. "אני מרגישה צער עליהם, ועל הדרך שבה נהגו", היא אומרת. "אני יכולה ללכת בכל מקום בארצות הברית עם כיפה, ורק בישראל אני לא יכולה לעשות את זה באופן חופשי?"
"זה עניין של חינוך"
סיגל-ריצ'מן הגיעה לחודש לימודי העשרה יהודית ואישית, בתוכנית של הישיבה הקונסרבטיבית בירושלים, ואף ביקרה את בתה אילנה שעלתה ארצה. תלמידיה הצעירים שהתרגשו מהנסיעה של מורתם לעיר הקודש, ביקשו ממנה להטמין בכותל פתקי תפילה שכתבו. "הגיע הזמן שיהיה בישראל פלורליזם יהודי", לינדה אומרת. "הכותל צריך להיות פתוח לכולם. כמי שמגיעה מתחום החינוך, אני מאמינה שזה עניין של חינוך, שיבינו, שישכילו".
בתנועה המסורתית בישראל מיהרו לשלוח מכתב לשרה לשוויון מגדרי, גילה גמליאל, ודרשו "לטפל במקרה זה בדחיפות הראויה, כדי למנוע הישנות מקרים שכאלה בעתיד". במכתבם ציינו אנשי התנועה הקונסרבטיבית, ובהם נשיאיה בישראל הרבנים מאוריסיו בלטר ודב חיון, כי סיגל-רי'צמן "יהודייה מאמינה וציונית אדוקה... מעולם לא חשה כה מושפלת בשל יהדותה, ועוד במדינת היהודים".
עו"ד יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית, אמר כי "כשיהודי בצרפת נפגע משנאה ואנטישמיות כי
חבש כיפה, כולנו מתקוממים ובצדק. אבל כשזה קורה אצלנו, אנחנו נותרים שווי נפש. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה אין חופש דת ליהודים. זה לא רק אבסורד, לא רק זה מקומם, אלא זו בעיקר כניעה לגישה פונדמנטליסטית המסרבת להכיר בעובדה שיש יותר מדרך אחת להיות יהודי. יש לגנות את רב הכותל ושליחיו שהפכו את הכותל לבית כנסת חרדי, ויש לבדוק מדוע המשטרה משתפת פעולה עם אפליית הנשים הזו. אנו תולים תקווה בשרה לשוויון מגדרי".
"נשות הכותל" הגיבו ואמרו כי."הכותל איננו בית כנסת, אלא אתר קדוש לכלל יהודי העולם, שרובם המכריע אינם חרדיים, ולמרות זאת מתעקש רב הכותל להשליט בו אמות מידה של מיעוט חרדי-קיצוני, הפוגעות בזכויות המתפללות באתר הקדוש".
כמו בפרשיות אחרות הנוגעות למעמד יהודים בכותל, גם למקרה הזה היו הדים ביהדות ארה"ב. לדברי ג'יי רודרמן, נשיא קרן משפחת רודרמן הפועלת לחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות ארה"ב, "יהודי ארה"ב חיים בקהילה יהודית מאד פלורליסטית. כשהם מבקרים במדינה היהודית היחידה בעולם, ומגלים חוסר סבלנות מצד הממסד הדתי כלפי האופן שבו יהדותם באה לידי ביטוי, הדבר עלול להיות מתסכל ומבלבל עבורם, היות והם משוכנעים כי אינם פוגעים באיש. זו אך דוגמה לכך שיש עבודה רבה להבהיר לישראלים רבים שלא כל סממן חיצוני שונה - הוא סממן של פרובוקציה".
