קרב הגיור: היהודים שרוצים להיות כמו נוצרים
"מדינת ישראל היא לא רק כלי, היא ערך. הדבר שהופך יותר מכל את ישראל למדינה יהודית, היא הרבנות הראשית. לפיכך, הגיור במדינת ישראל חייב לעמוד בשני קריטריונים: רק דרך הרבנות - ורק על פי הכללים ההלכתיים המקובלים. אנחנו, רוב רבני ישראל, לא נקבל כל גיור אחר". הרב ברוך אפרתי לא מתפשר
ישנן שתי דרכים להביט על המושג "מדינה". הראשונה: המדינה כ"חברת ביטוח" עבור כל האזרחים החיים בה. העיקר במדינה הוא האדם הפרטי, האזרח; נוחיותו, המוסר שלו, נקודת המבט שלו. תפיסה זו היא התפיסה המדינית המודרנית בעולם המפותח. המדינה איננה ערך אלא כלי, היא מיועדת לשרת את מי שגר בה, ולאפשר לו לחיות את חייו על פי אמונתו האישית.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הדרך השנייה: המדינה כערך עליון העומד בבסיס החיים. האזרח הפרטי אינו העיקר, אלא האידיאל של המדינה הוא העיקר. מתוך האידיאל הגדול, מקבלים האזרחים את הערך הפרטי שלהם. כך לדוגמה, המדינה היא יהודית, ולכן אין תחבורה ציבורית בשבת. חירות הפרט אמנם נפגעת, אולם האידיאל הכללי של המדינה חשוב יותר מחירות הפרט.
עוד דעות בערוץ היהדות :
- הרבנות הראשית במגמת התאבדות
/ הרב יובל שרלו
- פרשת "הרב מהצפון": אנחנו בוכות על הדם / רוחמה וייס
- אונסים את החרסים
/ אסף וול
הרב קוק זצ"ל כותב בספרו "אורות", שהמדינות כולן הן מהסוג הראשון. כאשר ניסו העמים לעשות מהמדינה ערך עליון ולא רק כלי ומנגנון, הם הפכו לדיקטטורה אכזרית. כך קרה בקומוניזם, כך קרה בנאציזם. מדוע? משום שהקב"ה מצפה מאומות העולם להיות מוסריות וישרות, ברמה הפרטית. המדינה האזרחית היא אוסף של אנשים טובים, אבל היא עצמה מנגנון ולא ערך.
מדינה יהודית זה ערך עליון
מדינה שהעיקר בה הוא הפרט, היא כמו חברת ביטוח גדולה. ולכן עליה להישאר מנגנון בלבד.
משום שאם היא תהפוך לאידיאל בפני עצמו, אזי האינטרסים הפרטיים של השליטים יופיעול והמדינה תהיה לא מוסרית. אי אפשר ואסור לקדש את המנגנון, אם הוא טכני, כמו כל המדינות המערביות בימינו.
לעומת זאת, אומר הרב קוק זצ"ל, מדינת ישראל היא מהסוג השני. הקב"ה מצפה מעם ישראל להיות "עם קדוש", ולא רק אוסף של אנשים פרטיים קדושים. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". המדינה שלנו, ישראל, היא "כיסא ה' בעולם", והיא ערך בפני עצמה.
האידיאל שלנו הוא להיות חברה קדושה, ולא רק אנשים קדושים. אידיאל כזה נעוץ בשורש המדינה היהודית, ולכן היא איננה כלי אלא ערך. היא איננה פרטית, אלא חלק מהתורה. התורה עומדת בשורש הלאומיות שלנו, ולכן הלאומיות איננה מובילה לדיקטטורה או לשחיתות מוסרית, אלא להיפך - לאור גדול.
מדינת ישראל של ימינו היא הביטוי לקדושת הכלל. מדינה יהודית שיש בה שמירת שבת, חוקים יהודיים, אופי יהודי. לא רק חופש פרטי, אלא חוק כללי של ערכי היהדות.
הדבר שהופך יותר מכל את ישראל למדינה יהודית, היא הרבנות הראשית לישראל. זוהי המזוזה שבפתח הבית הלאומי שלנו. היא הסמל לכך שהמדינה איננה רק "חברת ביטוח" לאזרחים יהודים, אלא היא יהודית בפני עצמה. יש לנו רבנות ראשית מצויינת, מתפקדת היטב, שבראשה עומדים שני תלמידי חכמים מנוסים מאוד, מאירי פנים. הרבנות הראשית היא הסמל של שם השם על המדינה שלנו, ואשרינו שזכינו לכך.
גיור שלא דרך הרבנות - לא נחשב
מתוך ראייה ממלכתית זו, אנו מביטים על סוגיית הגיור. כאשר גוי ישר וטוב רוצה להצטרף לעם ישראל, עליו לשנות את עולמו הפרטי. עליו לדעת שהוא לא נכנס לאוסף של אזרחים טובים בלבד, אלא הוא נכנס תחת כנפי התורה הלאומית. הוא נהיה קשור לאמא שלנו, לאומה שלנו, לשכינה. הוא הופך לחלק מהעם ומהתורה, ולא רק חלק ממצוות פרטיות.
לפיכך, הגיור במדינת ישראל חייב לעמוד בשני קריטריונים: ראשית, רק דרך הרבנות הראשית לישראל, שהיא המקום המרכזי שמאחד את מדינת ישראל היהודית. אם נתחיל לפתוח בתי דין פרטיים באופן שכל רב יוכל לגייר כפי ראות עיניו, אזי אנו פוגעים בסמל היהודי שלנו, ברבנות הראשית. עבור מה יש רבנות ראשית? עבור ריכוז הקדושה במדינה, עבור פסיקה ממלכתית אחת בנושאים אקוטיים.
אם רבנים פרטיים יגיירו כל אחד לפי שיטה אחרת, נתחלק לשני עמים: עם של גרי צדק, ועם של גרים שאינם מקובלים על רוב שומרי המצוות. הארגונים שרוצים לפורר את הרבנות הראשית ולגייר בלעדיה, גורמים לשבירת עם ישראל ומדינת ישראל במו ידיהם. כרגע כולם מקבלים את הגיור הממלכתי של הרבנות. אך אם יפריטו אותו, נהפוך לאין סוף עמים קטנים בתוך המדינה, כאשר כל קבוצה אינה מקבלת את הגיור של חברתה.
שנית, על הגר לעבור גיור על פי הכללים ההלכתיים שמקובלים על גדולי הפוסקים מהדורות האחרונים. אנו עם שיש לו תורה הלכתית הנקבעת על פי גדולי הדורות והכרעותיהם. אם רב רוצה לגייר בלי קבלת עול תורה ומצוות, הגיור שלו לא יחול. נקודה. הוא מורד בפסיקה ההלכתית של גדולי הפוסקים, ואנו, רוב רבני ישראל, לא נקבל את גיוריו. אם רב ירצה לגייר מאות-אלפי קטינים בלי שישמרו תורה ומצוות, לאחר שהם גדלו, הגיור לא יחול, משום שגדולי הדור שבארץ ישראל פסקו כך. יש לנו מדינה, רבנות, תורה ממלכתית, ואנו הולכים על פיה.
זו לא יהדות, זו נצרות
בשורש כל הרצון להקל ולשנות את ההלכה בענייני גיור ובעניינים אחרים, עומד לעניות דעתי עיקרון בסיסי: האדם במרכז ולא ריבונו של עולם. אני והתחושות שלי, המוסר שלי, ההבנה שלי, הדת הנוחה לי, רק אני אחליט מה נכון ומה לא.
לפי גישה זו, התורה היא "בעיה" שצריך לפתור. היא חייבת להתיישר עם המציאות, היא מפריעה למציאות. הגישה הזו ששמה את האדם במרכז ולא את התורה והקב"ה, היא מה שהרב סולוביצ'יק הגדיר כ"גישה יהודו-נוצרית", והוא נלחם בה בכל כוחו. נלחם שלא לשנות את התורה כלפי הצרכים של האדם, אלא להיפך: לשנות את המציאות כלפי התורה.
מעניין שבעלי הגישה היהודו-נוצרית אינם נאבקים רק על שינוי הגיור ונגד הרבנות הראשית, אלא גם על טשטוש ההבדלים בינינו ובין הנצרות. הם מבקשים ליצור ברית דתית אחת בינינו, לא רק שיתוף פעולה פרקטי - אלא ממש ברית תיאולוגית. מתחולל כאן טשטוש של כל התחומים התורניים, רק עבור תפיסת העולם המערבית המודרנית שלוחצת עלינו חזק על מנת שנשתנה.
אין ספק, אנו עומדים בפני מערכה קשה של נאמנות לתורה. מול תפיסה המבקשת להקל ולעקם את התורה וההלכה כך שלא תפריע לחיים המודרניים ולערכים מערביים. אך האמת השלימה תנצח. היא אמנם לא קלה, היא דורשת, זה ייקח שנים, אבל חד-משמעית - היא תנצח. הלא ה' הבטיח לנו: "כי לא תישכח מפי זרעו".
- הכותב הוא יו"ר רבני "דרך אמונה"
לפנייה לכתב/ת 
