האוצר: סל מוצרים שעולה בארה"ב דולר - עולה בישראל דולר ו-9 סנט
האם יוקר המחיה בישראל גבוה לעומת מדינות אחרות? באוצר מצאו כי אם בשנת 2000 ניתן היה לרכוש בישראל מוצרים בשווי של דולר באמצעות 85 סנט - מ-2008 עלה המחיר לדולר ו-9 סנט. מדוע זה קרה, ובאילו ענפים הנשלטים בידי ספק בודד - יחס כוח הקנייה בישראל הרבה יותר גבוה בהשוואה לעולם?
באגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר מנסים להתמודד היום (א'), בסקירה הכלכלית השבועית שלהם, עם אחת השאלות הבוערות והחשובות של השנים האחרונות והיא: האם יוקר המחיה בישראל גבוה יותר מאשר במדינות אחרות, האם ישראל נהייתה יקרה יותר בשנים האחרונות, ואם כן אז מדוע?
לכתבות נוספות בערוץ צרכנות בנושא יוקר המחיה
המחירים לא עולים. אז למה הכל יקר לי?
ג'וב לאיציק אלרוב: יועץ לענייני יוקר המחיה של דרעי
41% מהציבור במינוס: "בגלל יוקר המחיה"
כדי לקבוע אם וכמה עלה יוקר המחיה בישראל בשנים האחרונות עושים כלכלני האגף שימוש במושג שנקרא יחס כוח קנייה (PPP). מושג זה מייצג את כמות הכסף הנדרשת במדינה נתונה כדי לרכוש את המוצרים שרוכש דולר אחד בארה"ב. הנתון משמש כלכלנים על מנת להשוות בין רמות מחירים במדינות שונות תוך נטרול ההשפעה של רמת החיים. ההנחה היא כי במדינות שבהן רמת החיים גבוהה יותר (כלומר, התוצר לנפש גדול יותר), גם המחירים יהיו גבוהים יותר.
על פי הדו"ח שפרסם האוצר היום, יחס כוח הקנייה של ישראל עלה בשיעור משמעותי מאז שנת 2000. בשנת 2000 ניתן היה לרכוש בישראל מוצרים בשווי של דולר באמצעות 85 סנט. עד שנת 2005 לא חל שינוי מהותי ביחס זה אך בין השנים 2005-2008 עלה יחס כוח הקנייה עד לרמה שנדרשו דולר ו-9 סנט כדי לרכוש מוצרים בשווי של דולר בארה"ב.
מאז ועד שנת 2013 נותר יחס כוח הקנייה על רמה זו, הגבוהה בכ-9% מהרמה הממוצעת במדינות ה-OECD. באוצר בדקו את נתונים הללו מול הנתונים המעידים על עליית רמת החיים בארץ באותה תקופה ומצאו כי עליית רמת החיים לא יכולה להסביר לבדה את העלייה ביחס כוח הקנייה של ישראל. למעשה, הם קובעים כי יחס כוח הקנייה גבוה ב-17.3% ממה שמצופה מהעלייה ברמת החיים.
מה הסיבות לעלייה המשמעותית ביוקר המחיה?
מכאן עולה השאלה, מהם הגורמים הנוספים שהביאו לעלייה משמעותית ביוקר המחיה בישראל? על פי הדו"ח חצי מהפער בין רמת החיים לרמות המחירים מוסבר על ידי זה שישראל מדינה קטנה ומבודדת. השוק הישראלי קטן מדי מכדי למשוך מספר רב של ספקים בכל תחום והעובדה שלא מתקיים סחר עם מדינות שכנות גורמת לכך שעלויות השינוע לישראל גבוהות מהממוצע.אך באוצר טוענים כי אין להסתפק בהסבר הזה. ראשית, הוא לא יכול להסביר פער גדול כל כך בין העלייה ברמת החיים לעלייה ביוקר המחיה. שנית, הוא לא מסביר מדוע הפער הזה נוצר דווקא בעשור האחרון ובפרט בשנים 2005-2008. הרי ישראל תמיד הייתה מדינה קטנה ומוקפת אויבים.
מה שבכל זאת השתנה באותן שנים הוא מצבו של השקל מול הדולר. בשנת 2005 עמד השער היציג של הדולר על ממוצע של 4.49 שקלים לדולר. בשנת 2008 עמד השער היציג על ממוצע של 3.59 שקלים לדולר. ההתחזקות הדרמטית של השקל מול הדולר תרמה להוזלה של מוצרים מיובאים מחו"ל, אך באוצר טוענים כי באופן פרדוקסלי היא הביאה לעלייה של יוקר המחייה היחסי.
"עקב התחזקות השקל מוצרים בחו"ל נהיו זולים לצרכן הישראלי", נכתב בדו"ח, "וייתכן שהדבר יצר אצל ישראלים המבקרים בחו"ל, או משווים מחירים לחו"ל, תפישה לפיה המחירים בישראל עלו משמעותית, למרות שבפועל במקרים רבים רק תרגום המחיר בחו"ל למונחים שקליים הוא שהשתנה".
הסבר נוסף שניתן לעליה ביוקר המחיה הוא ההשפעה של ענפים מסוימים, שבהם ישנה רמה גבוהה של ריכוזיות והיעדר תחרות, על התמונה הכוללת של מצב המחירים בארץ. באוצר השוו בין נתוני יחס כוח הקנייה לבין נתוני נילסן ומצאו כי היכן שנמדד יחס כוח קנייה הגבוה בעשרות אחוזים מממוצע במדינות ה-OECD, נמצא גם כי יש ספק אחד המחזיק ביותר מ-50% מהשוק.
כך, למשל, בענף המשקאות הלא אלכוהוליים יחס כוח הקנייה היה גבוה ב-56% מהממוצע ב-OECD, כאשר בקטגוריה של מוצרים מוגזים שחורים במדד נילסן החזיקה חברה אחת בנתח שוק של 87%. בענף החלב ומוצריו נמדד יחס כוח קנייה הגבוה ב-51% מהממוצע ב-OECD, כאשר על פי מדד נילסן השחקן הגדול ביותר בכל קטגוריה החזיק בנתח ממוצע של 70%.
לפנייה לכתב/ת 
