"אנטמן": לכו לאיש הנמלה, אל תתעצלו
חברת מארוול משיקה את גיבור העל החדש שלה בלי הרעשנות הבומבסטית והיומרה שאיפיינו רבים מקודמים. פול ראד מעניק חינניות רבה לאיש הנמלה, וביחד עם הופעותיהם המוצלחות של מייקל דגלאס ומייקל פנייה, הוויזואליה הסוריאליסטית ושנינות התסריט, "אנטמן" הופך לבידור קיצי מרענן
שני דברים הופכים את "אנטמן" ("Ant-Man") לבידור קיצי מהנה: הקלילות שבה הוא מתנהל, ועולם הדימויים החזותיים העשיר שישנם בו יסודות סוריאליסטיים מובהקים. צניעותו של הסרט עומדת בניגוד להרעשה הבומבסטית שמאפיינת תוצרי מארוול אחרים, וליהוקו של פול ראד החינני לתפקיד הגיבור המתכווץ - מוצלח אף הוא.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
אין זו הפעם הראשונה בה נדרש הקולנוע לעיצוב העולם המוכר כפי שהוא נחווה על ידי גיבורים מיניאטוריים. להוציא את "אצבעוני" (1958), זכורה בעיקר הקלאסיקה המדע-בדיונית "האדם המתכווץ המופלא" (1957), שעניינה בגבר הקטן לממדי מקק בעקבות חשיפה לקרינה רדיואקטיבית, ואשר באחד משיאיה נמלט הגיבור מציפורני חתול בית מצוי. וכמובן, "מותק, הילדים התכווצו" (1989), שכותרתו מתארת את מה שקורה לשני ילדיו של מדען מפוזר. סרטים רדיקליים יותר כ"המסע המופלא" (1966) ו"יום במלכודת" (1987), עקבו אחר מיניאטורות אנושיות הנודדות בתוככי גוף האדם עצמו.
"אנטמן" - עיבוד קולנועי ראשון המעמיד במרכזו את גיבור-העל מבית מארוול קומיקס - חותם למעשה את מה שמכונה "השלב השני" בהשתלטותה המכוונת של החברה על המגפלקסים ברחבי העולם. שלב זה, שהחל ב-2013 עם "איירון-מן 3", וכולל גם את "קפטן אמריקה: חייל החורף" ו"הנוקמים: עידן אולטרון", מרחיב לא רק את ספקטרום הסופר-הירוז אלא גם את העלילות הקשורות בארגון הטרור הגלובלי הידרה. הפרק הנוכחי משתלב באופן אינטגרלי ובלתי מעיק בתוך היקום הזה, כולל עימות עם גיבור-על אחר.
גיבור "אנטמן" הוא סקוט לאנג (ראד), פורץ מיומן וסוג של רובין הוד שזה עתה יצא מהכלא. הוא מנסה לחדש את הקשר עם בתו הקטנה, קאסי (אבי ריידר פורטסון), החיה עם גרושתו (ג'ודי גריר), ועם בן זוגה השוטר (בובי קנאבלה), שאינם רואים בעין יפה את נוכחותו של האב-האסיר המשוחרר בסביבתה.
כאשר סקוט משתכנע על ידי חבריו לחזור לעסקים ולפרוץ אל תוך כספת עתיקה הנמצאת במרתף ביתו של איש עשיר, הוא מוצא שם לא יותר מאשר חליפה משונה וקסדה. מהר מאוד הוא עומד על סגולותיה, אחרי שהוא עוטה אותה ומתכווץ לגודל נמלה (והסצינה באמבטיה, שבה משתנות הפרופורציות ומי ברז נהפכים לזרם שוצף המאיים להטביע את סקוט, היא אחת המרשימות בסרט).
בהמשך יתברר לו כי החליפה הפלאית שייכת למדען הנק פים (מייקל דגלאס המצוין), שפיתח אותה לפני שנים רבות בעבור צבא ארצות הברית, אך החליט להחביא אותה אחרי שעמד על הסכנות הגלומות בטכנולוגיה החדשנית (בפרולוג שמתרחש ב-1989 אנו צופים בגרסתו הצעירה יותר, המעוצבת דיגיטלית והמשעשעת-משהו, של דגלאס).
עתה נדרש סקוט/איש הנמלה לנצל את גודלו המיקרוסקופי כדי להציל את העולם מפני הרשע התורן - מדען בשם דארן קרוס (קורי סטול), בן טיפוחיו לשעבר של האנק, שמנסה לפתח טכנולוגיה בהשראת המנטור שלו, שתכווץ ותהפוך אותו לדמותו האימתנית של ילו-ג'אקט. לעזרתו של סקוט נרתמת בתו המנוכרת של הנק, הופ (אוונג'לין לילי), מדענית העובדת בשירותו של קרוס, ובין השניים מתפתח הקשר הרומנטי הבלתי נמנע בסרטים מסוג זה.
הנק פים, כידוע, הוא "איש הנמלה" המקורי (גיבור הקומיקס מאת סטן לי), ואחד מאנשי הגרעין המייסד של חבורת "הנוקמים". אשתו האהובה ג'אנט ("הצרעה") נספתה בעת שהשניים, בגרסתם הזערורית, היו במשימה אווירית סודית. כמו בלא מעט סרטי מארוול, העיסוק בדמויות-אב שחטאו, באלטר-אגו שטני, ובשימוש לרעה בטכנולוגיה מתקדמת - ניכר גם פה, אף שלא באותה דרך מסורבלת ורעשנית שהפכה את הצפייה בכמה מהסרטים הקודמים למייגעת למדי.
היבטיו החזותיים של "אנטמן" הם, כאמור, הצד החזק של הסרט, במיוחד באותם חלקים שבהם הוא מוביל צי של נמלים מסוגים שונים להילחם בכוונותיו הזדוניות של קרוס. יש משהו בסצנות האלה שמזכיר את הקסם של כמה מסרטי האמן לדיסלב סטרביץ' שיצר לפני כמאה שנה סרטי הנפשה נפלאים "בהשתתפות" חרקים.
אחת מסצנות השיא של הסרט, שבה מתכווץ סקוט לממדים תת-אטומיים, אף מזכירה בוויזואליה שלה את סיקוונס "פרוזדור האורות" המפורסם מתוך "2001: אודיסיאה בחלל". חבל, על כן, שהנמלים עצמן לא זכו למעט "אישיות", וזה כולל את הנמלה שעליה רוכב סקוט וזוכה לכינוי המשעשע "אנט-וני".
הסצנות הלא מעטות האלה מזכירות מה "אנטמן" יכול היה להיות לו הבמאי המיועד שלו, אדגר רייט ("סקוט פילגרים נגד העולם"), לא היה פורש בעקבות חילוקי דעות אמנותיים.
רייט, שנותר חתום כאחד השותפים לתסריט (יחד עם, בין היתר, פול ראד עצמו), ועמל על הפרויקט במשך שמונה שנים, הוחלף בסופו של דבר בפייטון ריד ("יס מן" עם ג'ים קארי), במאי שהחזון היצירתי שלו מרוסן יותר והולם מן הסתם את הכוונות המסחריות של מארוול.
מעבר לדרמה האדיפלית והמשפחתית - האב מנהל את הקרב המכריע מול הארכי-אויב שלו בחדר הילדים, לא פחות - "אנטמן" פועל גם כסרט שוד חביב, שבו שותפים, מלבד סקוט, גם חבורת פורצים המסייעת לו (ובראשם מייקל פנייה המשעשע), ונמלים צייתניות הנשלטות באמצעות גלי מוח (ואגב, איך זה שתמיד בסרטים כאלה, כשאחד הגיבורים מכה שומר ולובש את בגדיו, הם מתאימים לו בצורה מושלמת?).
"אנטמן" איננו סרט גדול, תרתי משמע. הוא יומרני פחות מסרטי מארוול האחרים, מצויד בגיבור סימפטי, גם אם לא כריזמטי במיוחד, ומסרב לקחת את עצמו ברצינות יתרה. בעיקר יש בו מספיק המצאות ושנינויות חזותיות שמחזיקות שעתיים והופכות אותו לבידור ראוי למדי.
"אנטמן" (ארצות הברית) - במאי: פייטון ריד, שחקנים ראשיים: פול ראד, מייקל דגלאס, אוונג'לין לילי, מייקל פנייה, קורי סטול, ג'ודי גריר ובובי קנבלה. אורך הסרט: 117 דקות.
