"רדיקל": מהפכת הסטודנטים לא הצליחה
לא פשוט היה להשלים את הפקת "רדיקל", ועל ההישג הזה מגיעים שבחים לבמאי עומר רייס וצוותו. אלא שהמותחן החברתי האפל שלהם הוא סרט חובבני ומבולבל - בהתאם למסגרת בה הוא נוצר בחסות בית ספר למשחק. העלילה הסבוכה נתפרה בגסות לפי כמות הסטודנטים שהשתתפו בפרויקט
"רדיקל", סרטו של עומר רייס שעלה לאקרנים בסינמטק תל-אביב, הוא ההפקה הקולנועית השנייה מבית היוצר של בית הספר למשחק, אימפרו. זהו פילם-נואר מקומי שמזכיר במבנה הנרטיבי שלו את "השוטר" של נדב לפיד, והוא מבקש למתוח ביקורת אקטואלית על מאבקי השליטה בין בעלי הון על אדמות. במובן זה, זוהי יצירה רצינית יותר מהפארסה העלובה "לאן נעלם משה איבגי" שהוצגה לפני שנתיים, והסרט "אנטיוירוס" - שני פרויקטים שהופקו בין כותלי בית הספר. אך בכך כמדומה תם פרק המחמאות.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
"רדיקל" הוא מסוג הסרטים שבאמת-באמת היית רוצה לפרגן להם. העבודה עליו החלה עוד בשנת 2008. היא כללה הפוגה ממושכת, וגיוס הכספים להשלמתה נעשה באמצעות מיקור המונים. הבמאי, עומר רייס, הכריז באתר זה ממש כי התנאי שלו ליצירת הסרט היה נאמנות לחזונו, וכל מי שנטלו חלק ביצירתו היו טירונים מוחלטים. מחויבותו לאמירה חברתית נוקבת אף היא מהווה חלק בלתי נפרד מהאהדה שהסרט אמור לעורר.
אבל סימפטיה לבדה אינה מספיקה, ו"רדיקל" מצטרף להרבה מאוד סרטים עצמאיים מתוצרת מקומית שמגיעים אל בתי הקולנוע שלנו כשהם אפויים-למחצה. בעייתו המרכזית של הסרט היא היותו מבוסס על שלושה סיפורים שהחיבור ביניהם רופף ומאולץ, ולמעשה נדמה יותר כאמצעי למצוא תפקידים למספר רב ככל האפשר של תלמידי בית הספר.
הסיפור האחד עוקב אחר ניקול הולנדר (נופר אוחיון), בת למשפחת אנשי עסקים עשירה, המגיעה ארצה מניו-יורק ומשתכנת במלון המלך דוד הירושלמי. כבר בהתחלה נחשפת היריבות העסקית המרה בין משפחתה לבין דיוויד אטיאס (דוד בן אלישע), נצר למשפחת מיליונרים, במאבק על השליטה בקרקעות שזוהמו על ידי התעשיות הצבאיות. במקביל, פורצת אל המלון קבוצה של מהפכנים רדיקלים במטרה לחטוף את אטיאס, וניקול המוצגת כצעירה ערכית הנחושה להפיל את הטייקון, מצטרפת אליהם מבלי שזהותה תיוודע.
הסיפור השני מתמקד בחקירה של גופת אישה על שפת הים, וגיבוריו הם שני שוטרים מושחתים (רפי רותם וגיל קנלי), ואילו הסיפור השלישי עוסק במירי (מורן לולו), דוגמנית צעירה ואשתו לעתיד של אטיאס, החושפת בהדרגה את פרצופו האמיתי.
שלושת הסיפורים (התסריט נכתב בידי אנה שניידמן, מעיין רוגל ואסף שליטא) אמורים לשרטט את דיוקנה של חברה רקובה מהיסוד. העשירים הדקדנטיים, המשטרה המטייחת, והאנרכיסטים שאיש מהם אינו מוצג כמפותח במיוחד מבחינה מחשבתית ואידיאולוגית - כל אלה הם חומרים מעולים למותחן אפל מתוצרת מקומית.
הבעיה היא, שהסיפורים האלה מובאים אל הבד בצורה מבולבלת, מהלכי העלילה אינם תמיד מובנים, והדמויות מעוצבות בדרך חובבנית שגורמת להן, בין היתר,
להכריז על מניעיהן במקום שנבין אותם לבד. במיוחד אמורים הדברים בדינמיקה שבין בני משפחת אטיאס, הכוללים גם אם ואחות מפלצתיות, שבארוחות הצהריים מפגינים את הניכור והריחוק ביניהם באמצעות ניקור אקראי עם המזלג בצלחת.
הבחירה של רייס לקטוע את הסיפור האחד, זה שבמרכזו הצעירים הרדיקליים, ולעבור להתמקד בדמותו של איש החוק שסרח החוקר את תעלומת הגופה בחוף הים, מזכירה כאמור את הנרטיב המתוחכם של "השוטר". אבל בעוד שאצל לפיד המבנה הסיפורי הלא שגרתי אִתגר את הצופה ויצר דיאלוג תיאורטי ואידיאולוגי מעניין בין שני חלקי הסרט - כאן הדבר נדמה בעיקר שרירותי, וכניסיון לא מוצלח במיוחד לאחות בין כמה סיפורים נפרדים.
"רדיקל" נדמה כסרט שהיה רוצה להיות יותר ממה שהוא. אך למרבה הצער, אין שום דבר רדיקלי, לא בחזונו האמנותי ולא באמירה הפוליטית שלו. בית הספר אימפרו עשוי להפוך ביום מן הימים לבית הפקה של סרטים עצמאיים, בהשתתפות תלמידיו כמובן, אבל כדי שזה יקרה כדאי להשקיע יותר בהיבטים היצירתיים.
"רדיקל" (ישראל) - במאי: עומר רייס, שחקנים ראשיים: נופר אוחיון, מורן לולו, דוד בן אלישע, רפי רותם, גיל קנלי, ורוני וייסמן. אורך הסרט: 96 דקות.
