"5 עד 7": סרט רומנטי - לא מחייב
הדרמה הרומנטית "5 עד 7" מנצלת את משיכת האמריקנים לקסם הפריזאי, אך מעתיקה את זירת ההתרחשות לניו יורק - שם מתאהבים צעיר מקומי סתמי ויפהפיה צרפתיה. מילא שאין סיבות לקשר הזה, גם התוצאה לא משכנעת
אההה....הצרפתים השובבים הללו עם ה-cinq à sept שלהם. הערגה האמריקאית לרומנטיקה ולשיק הצרפתי היא מסורת רבת שנים בקולנוע ההוליוודי. בדרך כלל הדבר כרוך בעלייה לרגל לפאריז, מקום שבו המפגש עם הגבר או האישה הצרפתיים, או אפילו העיר עצמה, מספיקים לשבש את דעתו של האמריקאי. כך עיצב ארנסט לוביץ את פאריז בקומדיות המופלאות שלו משנות ה-30, ג'ין קלי במיוזיקל ששמו אומר הכל "אמריקאי בפאריז" (1951), ועד ההוכחה הניצחת שכל עיסוק בפריז הרומנטית מבעד לעיניו של אמריקאי הוא הקלישאה האולטימטיבית - "חצות בפאריז" (2011) של וודי אלן.
ב- "5 עד 7" (תרגום למונח הצרפתי שהוזכר לעיל), ניו יורק מחליפה את פאריז כזירה המעוצבת לפנטזיה רומנטית, ואת הצרפתיה מסובבת הראשים מביאים לשם. זו פנטזיה רומנטית שמנסה לכבוש בחן השמרני שלה, אך בפועל היא סרט מעושה שכל כך מאוהב בדימויי האהבה שלו עד שהוא מבכר את הקלישאה על הדמות.
הבמאי והתסריטאי ויקטור לוין הוא בעל ניסיון רב בסדרות טלוויזיה - בעיקר כתיבה לסיטקום משנות ה-90 "משתגעים מאהבה", ואפילו שני פרקים לסדרה "מד מן". ניסיונו כבמאי, לעומת זאת, היה מוגבל עד כה לפרק בודד ב"משתגעים מאהבה" עליו הופקד לפני 16 שנים. נראה שהנושא של סרטו הראשון כבמאי מתבקש על רקע משיכתו לרומנטיקה ורטרו - אך התוצאה בוסרית.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
הגיבור הוא בריאן בלום (אנטון ילצ'ין), סופר מתחיל בן 24 שעל קירות חדר העבודה שלו תלויים המכתבים מהוצאות ספרים שדחו אותו. אם אתם חוששים לפרנסתו של בלום הצעיר, אל דאגה: זה לא העסיק את הבמאי-תסריטאי של הסרט. ההצלחה המבוששת לא מפריעה לבלום לנהל חיים של ג'נטלמן בעל אמצעים באחת הערים היקרות בעולם. זהו סימפטום לאדישות המוחלטת לכל סבירות בהתנהגותן וחייהן של הדמויות המוצגות, וזהו רק הספתח לסיטואציה הרומנטית שנראית יותר כמו פנטזיה אדולסצנטית שנשלפה ממוחו של גבר צעיר בעל אספירציות אינטלקטואליות.
כפי שיכול לקרות בחיים, בלום רואה מצידו השני של הרחוב אישה יפה בצורה יוצאת דופן. הוא מחליט לעשות מעשה, לגשת אליה, להצית את הסיגריה שלה ולראות מה קורה. האישה היא אריאל (ברניס מארלו, נערת ג'יימס בונד ב"סקייפול"), אישה צרפתיה בת 33, עם שני ילדים, נשואה לדיפלומט, ומתאהבת בנעבך הספרותי עוד לפני שהאפר נושר מהסיגריה שלה לרצפה.
אריאל, יש לומר, היא כלילת השלמות. יפיפיה, אלגנטית ואשת העולם הגדול. מה גורם לה להתאהב בגבר הצעיר? האם זה הסקס? לא, מכיוון שנדמה שתחושות אלו קיימות אצלה עוד לפני שהעניינים מגיעים לשלב הפיזי. גם כאשר הסקס יגיע, הוא יצולם מרחוק, באופן מרומז ובטוב טעם. בסרט הזה, בשונה מדוגמאות אחרות לרומן אמריקאי-צרפתי ("הטנגו האחרון בפריז"), החמאה נשארת מרוחה אך ורק על הבגט.
האם זה המראה החיצוני של בלום? גם לא. עם כל הכבוד לחמידותו של הגיבור - אריאל שייכת לליגת העל והוא בקושי יושב ביציע. האם זו השיחה האינטלקטואלית? הסרט מנסה לייצר טון שנון, אבל רחוק מרמת הכתיבה הנדרשת עבור ניצוצות רומנטיים משכנעים. האם זה אופיו של בלום? יתכן, אבל לא ברור למה.
היחס של אריאל כלפיו נע בין המבטים המוקסמים (והלא מנומקים) שהיא תולה בו, להתייחסות אליו כיצור לא לגמרי מפותח - לא מסוגל להבדיל בטעימה עיוורת בין יין לבן לאדום, לא מסוגל לראות סרט בלי ללעוס פופקורן. זהו רומן בלי כל הצדקה להתרחשותו, ובלי כתיבה ובימוי המצליחים לבסס סיטואציות שמהן עולה הרגש הרומנטי, הלא רציונלי, שקופץ משום מקום וקושר אותך לאדם אחר.
המקום שבו הפער התרבותי הוא הניכר ביותר הוא ביחס התרבותי השונה לבגידה. בלום מגלה לתדהמתו את הנונשלנטיות הצרפתית לפרשיות מחוץ לנישואים. המושג הצרפתי cinq à sept מתייחס לשעות שבין יום העבודה עד החזרה הביתה, השעות האידיאליות לפגישה עם המאהב או המאהבת. הפוריטניות האמריקאית (שאליה חוברת תחושת "הזה יגמר ברע" שבלום קיבל ממוצאו היהודי) מלווה את הקשר מראשיתו.
מסתבר שגם הבעל הדיפלומט ואלרי (למברט ווילסון) מחזיק מאהבת אמריקאית, עורכת ספרים בהוצאה יוקרתית בשם ג'יין (אוליביה ת'רילבי). ואלרי לא רק מקבל באורך רוח את המאהב של אשתו, אלא אף מזמין את בלום לארוחת ערב בחברת חוג מכריהם היוקרתי והמאהבת שלו.
האתגר שבפניו ניצבת מערכת היחסים היא שמירה על הגבולות הכה-מתורבתים של הצרפתים. האם ניתן להסתפק בתפקיד המאהב, כשממול ניצב יצור שהוא לא פחות פלאי מבת הים אריאל בסרט של דיסני (השוואה שנסרט לא בוחל מלהשתמש בה)? המהלך העלילתי צפוי למדי, והניסיון של הסרט לסחוט תגובות רגשיות באמצעות מוזיקה משתפכת מפגין אמון יתר ביכולתו להצדיק עוצמת רגש זו.
"5 עד 7" (ארצות הברית) - במאי: ויקטור לוין, שחקנים ראשיים: אנטון ילצ'ין, ברניס מארלו, למברט ווילסון, אוליביה ת'ירלבי, אריק סטולץ ופרנק לנג'לה. אורך הסרט: 95 דקות.
